אז... כמו שציינתי מקודם-
אני מסכימה עם (כמעט- פירוט קצר למטה) כל מה שאת כתבת בביקורת שלך, ורק אוסיף ואומר- אני בכיתי. אני כזאת נקבה, אבל בכיתי, זה היה כ"כ עצוב... \: ודווקא השקט והאיטיות לא הפריעו לי, זה הוסיף לסרט משהו נורא שונה, מעניין. כאילו, זה תרם להרגשה של המלנכוליה, העצב, הדרמה. אני חושבת שזה היה נורא במקום. (אגב, נורא אהבתי את הקטע ממש בסוף, בבריכה- שהאח הגדול של הילד בלי האוזן בא כדי לנקום, ויש מוזיקה מתנגנת ואז הילד פשוט בועט את הרדיו לתוך המים. זה היה *טוב*, זה ממש הוסיף)~ בכלמקרה, אני נורא אהבתי [: