מעולם לא היתה שאיפה לצעוד במאה שערים
זהו, בר, שלא היתה כל כוונה לצעוד במאה שערים. הצעדה שבה תכננתי לצעוד (ולא התקיימה בגלל הטרוריסטים החרדים) הייתה אמורה להיות מול בניין הכנסת ובניין בית המשפט העליון, ולהסתיים במרחק פחות מקילומטר משם, בקמפוס גבעת רם של האוניברסיטה העברית. בערך 600 מטר. זהו. אף אחד לא התכוון לצעוד במאה שערים. האם בדברייך כיוונת לכך שכל ירושלים שייכת לחרדים בלבד, שלאף אחד אחר אין זכות להביע בכל רחבי העיר - כל עמדה - שאינה לרוחם של החרדים? האם ירושלים איננה גם עיר הבירה שלי וגם של עוד כמה חילונים? כי למה להפסיק באיסור על המצעד מול הכנסת? איפה הגבול? האם מחר גם ייאסר עלינו לשחות בים בבגדי ים, בגלל איסורי הצניעות החרדיים? ומחרתיים ייאסר להשמיע ברדיו קול של אישה ? המאבק הזה - יותר משהוא היה מאבק על זכותם של אזרחים שומרי חוק להביע דיעה במצעד חוקי, במסגרת הזכות לחופש הביטוי - יותר מזה - הוא היה זעקה, אולי האחרונה, של הרוב החילוני, שמדינת ישראל הדמוקרטית והנאורה נגנבת לו מתחת לרגליים. וזה דבר שדי עצוב לחשוב עליו. לא? דני