המתולתלת 1 האחת
New member
סרט חדש לאיה
יפות יפות שבא לבכות שחקנית יפה, מה יש לה בחייה? איריס יוטבת, חלי גולדנברג, איה קורן ונטע גרטי, משוכנעות שהרבה יותר ממה שהקולנוע הישראלי מוכן לקבל ארבע שחקניות שגילמו ומגלמות אידיאל יופי נחשק ומוערץ, התבקשו להתכנס לדיון על התפתחות דמות האישה ודימוי היופי בקולנוע הישראלי. איריס יוטבת, 55, מי שהרעידה לבבות בסרטים "הוא הלך בשדות" ו"התפוח"; חלי גולדנברג, 50, שזכורה לבלונד מהסרטים "הלהקה", "דיזנגוף 99", "צעד קטן" ועוד רבים וטובים; איה קורן, 25, ששברה לבבות גברים רבים בסרטים "חתונה מאוחרת", "הכוכבים של שלומי", "יוסי וג'אגר" ובקרוב ב"סיפור קיץ"; ונטע גרטי, צעירת הקבוצה, רק בת 24, ובוגרת בית הספר למשחק של ניסן נתיב, שאוחזת בתפקיד מרשים בסרטו של אבי נשר, "סוף העולם שמאלה". השיח שנוצר בין גולדנברג ויוטבת לגרטי וקורן, מעיד על תהליך נרחב של אבולוציה, התפקחות ושינוי, שוודאי נובע מפער הדורות ומהתבגרות של תעשיית הקולנוע בארץ. מה שבטוח, החשש מאיבוד היופי עם השנים, מלווה את צעדיהן של כל הארבע. "זה פחד אוניברסלי להזדקן", אומרת קורן, וגרטי ממהרת להסביר שהיא לא ממש חושבת על זה כרגע. מצילה את המצב גולדנברג, שבכנות המדהימה שניפקה במשך כל הראיון, סיפקה את התובנה הבאה: "זה לא עצוב וגם לא כואב. זה בעיקר חמוץ". מה לדעתכן מחפשים בכן הבמאים - כישרון משחק או יופי חיצוני? יוטבת: "אני חושבת שחיפשו בעיקר את המראה החיצוני. הייתי ארצישראלית נחמדה. כישרון? הם שמחו לראות שיש ממנו. אבל, שוב, לדעתי חיפשו מראה שהתכתב עם מה שהיה אז אופנתי בעולם - יופי תמים, חושני ואדמתי, דוגמת אינגריד ברגמן וסופיה לורן". מה שקצת מתנגש עם העובדה שב"סוף העולם שמאלה", מרבית הנשים היו יפות. "תודה על המחמאה, אבל זאת החלטה של הבמאי ואת זה אתה צריך לשאול אותו. יכול להיות שככה הוא דמיין את זה. אני לא מתעסקת במראה החיצוני שלי כשאני מקבלת תסריט, אלא חושבת איך אני מחיה אותו". גולדנברג: "לתפקיד של אורלי, שהיתה היפה של הלהקה, השרלילה והחתיכה, אי אפשר היה לקחת בחורה לא יפה. אבל אילנה ב'דיזנגוף 99', שהיתה דמות מאוד היפרית, עכשווית, טום בוית וקוראת תיגר, לא היתה אמורה להיות יפה - אבל קולנוע לא תמיד חושף את החיים האמיתיים, אלא מראה מה שאנחנו אוהבים, ובאמת יותר נעים לראות פנים יפות". במובן כזה או אחר, יופי בקולנוע זה כוח או נטל? "בהמון מקומות בחיי הרגשתי שהיופי שלי נותן לי כוח, במובן הזה שהביטחון שלי נבנה על זה. היום אני מאבדת אותו, ולדאבוני, אני מבינה כמה זה היה חזק אז". קורן: "אני לא מרגישה כוח או נטל. לדעתי, כל דבר שאתה סובל ממנו, זו אחריות שלך. אי אפשר לסבול ממשהו חיצוני, וזה חיצוני לגמרי". יוטבת: "בשבילי זה היה נטל גדול. גדלתי במשפחה מאוד צנועה ופלמ"חניקית, ובגלל החיצוניות הבולטת תמיד העדפתי ללבוש את הבגדים שמחביאים את היופי. היום, בגיל מבוגר, אני חושבת שאולי חבל שלא השתמשתי בזה יותר אז, יכולתי אולי ליהנות מזה". חיים אומללים יופי, מסתבר, חוקים משלו. ליוטבת הוא נטל, לגולדנברג כוח, לשתי הנותרות הוא פשוט עוד נתון בביוגרפיה שלא משחק תפקיד. אולי זה רק עניין של זמן, ייתכן שאלו פערי הדורות. הנתון הבולט ביותר הוא תופעת לוואי של בדידות וריחוק שחושפות גולדנברג ויוטבת. "המלחמה שלי במשך שנים ארוכות היתה לצמצם את הפער הגדול מאוד בין הדימוי החיצוני למי שאני כאדם", מגלה גולדנברג. "הרגשתי שלא מקשיבים לי בעצם. כל הזמן הייתי פגועה ומאוכזבת שלא רואים מי אני, והפער הזה, הוא פער מתסכל, שמשאיר אותך מאוד בודד". יוטבת: "הנה, היא אמרה את המילה. בדידות. ממה היא נובעת? אני חושבת שלאנשים שעובדים בתעשייה הזו, יש נטייה לרצות לשלוט ביופי, שהוא יהיה שלהם. תמיד הרגשתי שמישהו רוצה לעצב אותי, להפוך אותי למשהו אחר. ובגלל שהייתי ילדה צעירה ותמימה, רצתי להיות הכי בסדר". גולדנברג: "אני לא הרגשתי שמנסים להשתלט עליי. הרגשתי, ואני עדיין מרגישה, שמעטים האנשים שניסו להתקרב. אני לא בטוחה שזה קשור רק ליופי, אלא גם למה שבנאדם משדר, כמה אתה מתגונן מפני הציבור ואם אתה בן אדם מנוכר. אף פעם לא הייתי סנובית או יהירה. אני מודה שיש בי סוג של יהירות פנימית, יהירות על האמהות שלי וטוב הלב, אבל לא על איך שאני נראית". קורן: "אם אתה מתעסק ביופי כל הזמן, אולי אתה משדר משהו לא אמיתי כל כך, שלא מדבר אל אנשים בגובה העיניים. אבל אם אתה משחרר את זה מעצמך, אז זה מקרב. כולנו בסך הכל הכל בני אדם, אתה יודע". גרטי: "אנשים שמסתכלים על עצמם דרך עיניים חיצוניות, מביאים על עצמם מתכון מאד בטוח לחיים אומללים ולשיגעון. בגלל זה שחקן צריך להיות מחובר לעצמו ולאמת שהוא מקרין". ישנה טענה שתסריטאים כותבים לשני מודלים נשיים, הנערה הצעירה והאישה המבוגרת, כשטווח הגילים 55-35 נשאר מיותם. גולדנברג: "נכון, אין מספיק סיפורים לגיל הזה, בניגוד לגברים שיכולים להיות המאהבים, הלוחמים והאוהבים. הרי עד לפני חמש שנים, מרבית התפקידים בקולנוע הישראלי היו או של האמא הפולנייה הקלפטע, שהיתה אומרת: 'בנצי, תבוא הנה', או גילה אלמגור ב'שחור' - המזרחיות עם המטפחת ההדוקה וה'יה בינתי, למה את לא?!'". יפהפיה או מדהימה אפרופו סוגי תפקידים. מה ההבדל בין התקופה של אז להיום? יוטבת: "פעם לא היו גיבורות עצמאיות, אלא דמויות שנלוות לגיבורים. למה? כי סרטים מציגים את מה שקורה בחברה, ובחברה של חלוקת תפקידים מאוד ברורה - רוב הנשים היו עקרות בית, בעוד שהגברים הובילו - נוצרים סרטים צבאיים כמו 'הוא הלך לשדות', על בחור שמחליט ללכת ולהקריב את עצמו, כולל הנערה שלצדו, למען המולדת". גולדנברג: "אני חושבת שאי אפשר לעשות הפרדה בין החיים לקולנוע. הכל מתערבב. אז כמו שהתפקיד, שלנו, של הנשים, משתנה בחברה כולה, ואני לא אכנס לשאלה אם אנחנו תובעות את הכוח או לא, התפקיד הקולנועי משתנה. יש שיוויון וגם הוא רוצה להופיע בקולנוע. אבל אני לא מאמינה בשוויון מוחלט. רק החוק מנסה להגיע לשוויון טוטאלי, וגם הוא לא מצליח. חוצמזה, אני חושבת שיש סוג של התבגרות באופן כללי בכל העולם, התחכמות, וסתם מהלך טבעי של קבלה והתיידדות של כל המין האנושי עם סוגי יופי שונים. היום וינונה ריידר נחשבת יפהפייה. האם מרלין מונרו היתה נחשבת היום יפהפייה? לא בטוח. אבל האם פמלה אנדרסון היתה נחשבת יפהפייה ללא מרילין מונרו? לך תדע. תמי בן עמי היתה יפהפייה?". מדהימה. "יפהפיה או מדהימה? השאלה היא מה זה יופי? יופי, אם תשאל כל סוציולוג או אנתרופולוג, יגיד לך שזה עניין מדוד של סימטריה. המרחק בין העיניים והסימטריה המדויקת של השפתיים. כמה שהצדדים יותר סימטריים, הבן אדם נחשב ליפה תואר". גולדנברג: "תראה, אני יודעת מה אתה רוצה, ואני יכולה להגיד לך אותו, אבל אני מפחדת שזה יהיה כותרת. מה שאני אומרת הוא, שהקסטינג בארץ בנאלי ומעטים התפקידים שיהיו בהם טוויסט. אורלי זילברשץ-בנאי יכולה לגלם קצוצה כואבת, ואני בלונדה גבוהה כואבת. אבל אף אחד לא ייקח את אורלי לחתיכה של הכיתה ואותי כפושטקית של הכיתה. מצד שני, בינינו, יהיה מגוחך לקחת אותי לשחק תפקיד של עקרת בית בלויה וטיפשה, כי אתה בעצם לא יכול להפריד - אני לא עקרת בית טיפשה ובלויה. אתה לא יכול שלא להתייחס למראה של בן אדם, פיזיות היא חלק ממגוון הכישורים שיש לשחקן. זה מוצר שלם". יכול להיות, שמה שעכשיו אמרת, במילים אחרות, זה שיופי הוא בהחלט מפתח לתפקידים בקולנוע הישראלי? "לא. אני כן אומרת שיופי הוא כוח גדול בחיים. כי בהגדרה, במקומות שיש בהם מצלמה, לוקחים אנשים שנראים יותר טוב מהרגיל. או שלא, אתה יודע".
יפות יפות שבא לבכות שחקנית יפה, מה יש לה בחייה? איריס יוטבת, חלי גולדנברג, איה קורן ונטע גרטי, משוכנעות שהרבה יותר ממה שהקולנוע הישראלי מוכן לקבל ארבע שחקניות שגילמו ומגלמות אידיאל יופי נחשק ומוערץ, התבקשו להתכנס לדיון על התפתחות דמות האישה ודימוי היופי בקולנוע הישראלי. איריס יוטבת, 55, מי שהרעידה לבבות בסרטים "הוא הלך בשדות" ו"התפוח"; חלי גולדנברג, 50, שזכורה לבלונד מהסרטים "הלהקה", "דיזנגוף 99", "צעד קטן" ועוד רבים וטובים; איה קורן, 25, ששברה לבבות גברים רבים בסרטים "חתונה מאוחרת", "הכוכבים של שלומי", "יוסי וג'אגר" ובקרוב ב"סיפור קיץ"; ונטע גרטי, צעירת הקבוצה, רק בת 24, ובוגרת בית הספר למשחק של ניסן נתיב, שאוחזת בתפקיד מרשים בסרטו של אבי נשר, "סוף העולם שמאלה". השיח שנוצר בין גולדנברג ויוטבת לגרטי וקורן, מעיד על תהליך נרחב של אבולוציה, התפקחות ושינוי, שוודאי נובע מפער הדורות ומהתבגרות של תעשיית הקולנוע בארץ. מה שבטוח, החשש מאיבוד היופי עם השנים, מלווה את צעדיהן של כל הארבע. "זה פחד אוניברסלי להזדקן", אומרת קורן, וגרטי ממהרת להסביר שהיא לא ממש חושבת על זה כרגע. מצילה את המצב גולדנברג, שבכנות המדהימה שניפקה במשך כל הראיון, סיפקה את התובנה הבאה: "זה לא עצוב וגם לא כואב. זה בעיקר חמוץ". מה לדעתכן מחפשים בכן הבמאים - כישרון משחק או יופי חיצוני? יוטבת: "אני חושבת שחיפשו בעיקר את המראה החיצוני. הייתי ארצישראלית נחמדה. כישרון? הם שמחו לראות שיש ממנו. אבל, שוב, לדעתי חיפשו מראה שהתכתב עם מה שהיה אז אופנתי בעולם - יופי תמים, חושני ואדמתי, דוגמת אינגריד ברגמן וסופיה לורן". מה שקצת מתנגש עם העובדה שב"סוף העולם שמאלה", מרבית הנשים היו יפות. "תודה על המחמאה, אבל זאת החלטה של הבמאי ואת זה אתה צריך לשאול אותו. יכול להיות שככה הוא דמיין את זה. אני לא מתעסקת במראה החיצוני שלי כשאני מקבלת תסריט, אלא חושבת איך אני מחיה אותו". גולדנברג: "לתפקיד של אורלי, שהיתה היפה של הלהקה, השרלילה והחתיכה, אי אפשר היה לקחת בחורה לא יפה. אבל אילנה ב'דיזנגוף 99', שהיתה דמות מאוד היפרית, עכשווית, טום בוית וקוראת תיגר, לא היתה אמורה להיות יפה - אבל קולנוע לא תמיד חושף את החיים האמיתיים, אלא מראה מה שאנחנו אוהבים, ובאמת יותר נעים לראות פנים יפות". במובן כזה או אחר, יופי בקולנוע זה כוח או נטל? "בהמון מקומות בחיי הרגשתי שהיופי שלי נותן לי כוח, במובן הזה שהביטחון שלי נבנה על זה. היום אני מאבדת אותו, ולדאבוני, אני מבינה כמה זה היה חזק אז". קורן: "אני לא מרגישה כוח או נטל. לדעתי, כל דבר שאתה סובל ממנו, זו אחריות שלך. אי אפשר לסבול ממשהו חיצוני, וזה חיצוני לגמרי". יוטבת: "בשבילי זה היה נטל גדול. גדלתי במשפחה מאוד צנועה ופלמ"חניקית, ובגלל החיצוניות הבולטת תמיד העדפתי ללבוש את הבגדים שמחביאים את היופי. היום, בגיל מבוגר, אני חושבת שאולי חבל שלא השתמשתי בזה יותר אז, יכולתי אולי ליהנות מזה". חיים אומללים יופי, מסתבר, חוקים משלו. ליוטבת הוא נטל, לגולדנברג כוח, לשתי הנותרות הוא פשוט עוד נתון בביוגרפיה שלא משחק תפקיד. אולי זה רק עניין של זמן, ייתכן שאלו פערי הדורות. הנתון הבולט ביותר הוא תופעת לוואי של בדידות וריחוק שחושפות גולדנברג ויוטבת. "המלחמה שלי במשך שנים ארוכות היתה לצמצם את הפער הגדול מאוד בין הדימוי החיצוני למי שאני כאדם", מגלה גולדנברג. "הרגשתי שלא מקשיבים לי בעצם. כל הזמן הייתי פגועה ומאוכזבת שלא רואים מי אני, והפער הזה, הוא פער מתסכל, שמשאיר אותך מאוד בודד". יוטבת: "הנה, היא אמרה את המילה. בדידות. ממה היא נובעת? אני חושבת שלאנשים שעובדים בתעשייה הזו, יש נטייה לרצות לשלוט ביופי, שהוא יהיה שלהם. תמיד הרגשתי שמישהו רוצה לעצב אותי, להפוך אותי למשהו אחר. ובגלל שהייתי ילדה צעירה ותמימה, רצתי להיות הכי בסדר". גולדנברג: "אני לא הרגשתי שמנסים להשתלט עליי. הרגשתי, ואני עדיין מרגישה, שמעטים האנשים שניסו להתקרב. אני לא בטוחה שזה קשור רק ליופי, אלא גם למה שבנאדם משדר, כמה אתה מתגונן מפני הציבור ואם אתה בן אדם מנוכר. אף פעם לא הייתי סנובית או יהירה. אני מודה שיש בי סוג של יהירות פנימית, יהירות על האמהות שלי וטוב הלב, אבל לא על איך שאני נראית". קורן: "אם אתה מתעסק ביופי כל הזמן, אולי אתה משדר משהו לא אמיתי כל כך, שלא מדבר אל אנשים בגובה העיניים. אבל אם אתה משחרר את זה מעצמך, אז זה מקרב. כולנו בסך הכל הכל בני אדם, אתה יודע". גרטי: "אנשים שמסתכלים על עצמם דרך עיניים חיצוניות, מביאים על עצמם מתכון מאד בטוח לחיים אומללים ולשיגעון. בגלל זה שחקן צריך להיות מחובר לעצמו ולאמת שהוא מקרין". ישנה טענה שתסריטאים כותבים לשני מודלים נשיים, הנערה הצעירה והאישה המבוגרת, כשטווח הגילים 55-35 נשאר מיותם. גולדנברג: "נכון, אין מספיק סיפורים לגיל הזה, בניגוד לגברים שיכולים להיות המאהבים, הלוחמים והאוהבים. הרי עד לפני חמש שנים, מרבית התפקידים בקולנוע הישראלי היו או של האמא הפולנייה הקלפטע, שהיתה אומרת: 'בנצי, תבוא הנה', או גילה אלמגור ב'שחור' - המזרחיות עם המטפחת ההדוקה וה'יה בינתי, למה את לא?!'". יפהפיה או מדהימה אפרופו סוגי תפקידים. מה ההבדל בין התקופה של אז להיום? יוטבת: "פעם לא היו גיבורות עצמאיות, אלא דמויות שנלוות לגיבורים. למה? כי סרטים מציגים את מה שקורה בחברה, ובחברה של חלוקת תפקידים מאוד ברורה - רוב הנשים היו עקרות בית, בעוד שהגברים הובילו - נוצרים סרטים צבאיים כמו 'הוא הלך לשדות', על בחור שמחליט ללכת ולהקריב את עצמו, כולל הנערה שלצדו, למען המולדת". גולדנברג: "אני חושבת שאי אפשר לעשות הפרדה בין החיים לקולנוע. הכל מתערבב. אז כמו שהתפקיד, שלנו, של הנשים, משתנה בחברה כולה, ואני לא אכנס לשאלה אם אנחנו תובעות את הכוח או לא, התפקיד הקולנועי משתנה. יש שיוויון וגם הוא רוצה להופיע בקולנוע. אבל אני לא מאמינה בשוויון מוחלט. רק החוק מנסה להגיע לשוויון טוטאלי, וגם הוא לא מצליח. חוצמזה, אני חושבת שיש סוג של התבגרות באופן כללי בכל העולם, התחכמות, וסתם מהלך טבעי של קבלה והתיידדות של כל המין האנושי עם סוגי יופי שונים. היום וינונה ריידר נחשבת יפהפייה. האם מרלין מונרו היתה נחשבת היום יפהפייה? לא בטוח. אבל האם פמלה אנדרסון היתה נחשבת יפהפייה ללא מרילין מונרו? לך תדע. תמי בן עמי היתה יפהפייה?". מדהימה. "יפהפיה או מדהימה? השאלה היא מה זה יופי? יופי, אם תשאל כל סוציולוג או אנתרופולוג, יגיד לך שזה עניין מדוד של סימטריה. המרחק בין העיניים והסימטריה המדויקת של השפתיים. כמה שהצדדים יותר סימטריים, הבן אדם נחשב ליפה תואר". גולדנברג: "תראה, אני יודעת מה אתה רוצה, ואני יכולה להגיד לך אותו, אבל אני מפחדת שזה יהיה כותרת. מה שאני אומרת הוא, שהקסטינג בארץ בנאלי ומעטים התפקידים שיהיו בהם טוויסט. אורלי זילברשץ-בנאי יכולה לגלם קצוצה כואבת, ואני בלונדה גבוהה כואבת. אבל אף אחד לא ייקח את אורלי לחתיכה של הכיתה ואותי כפושטקית של הכיתה. מצד שני, בינינו, יהיה מגוחך לקחת אותי לשחק תפקיד של עקרת בית בלויה וטיפשה, כי אתה בעצם לא יכול להפריד - אני לא עקרת בית טיפשה ובלויה. אתה לא יכול שלא להתייחס למראה של בן אדם, פיזיות היא חלק ממגוון הכישורים שיש לשחקן. זה מוצר שלם". יכול להיות, שמה שעכשיו אמרת, במילים אחרות, זה שיופי הוא בהחלט מפתח לתפקידים בקולנוע הישראלי? "לא. אני כן אומרת שיופי הוא כוח גדול בחיים. כי בהגדרה, במקומות שיש בהם מצלמה, לוקחים אנשים שנראים יותר טוב מהרגיל. או שלא, אתה יודע".
