סרטן התירואיד שלי

טל30י

New member
סרטן התירואיד שלי

שלום לכם, מקריאה פה אני רואה אנשים טובים עם נפש גדולה והמון אהבה ותמיכה. חזקו ואמצו !!! אני היום שבועיים אחרי ניתוח של הסרת בלוטת התריס עקב גידול ממאיר. לא חשבתי שזה יהי סרטני ומאד הופתעתי שהתעוררתי וזה מה שאמרו לי. צפיתי גוש שפיר וחצי בלוטה שתישאר לי ככה בחיקי..אני בת 33. היום אני מחלימה בבית ומרגישה יותר טוב גופנית, אבל משהו בלב קצת כואב. עולים רגשות שונים ומבלבלים, עולה כעס על הגוף, על המנתחים שחתכו, רצון להיות שלמה שוב, WHOLE. אני יודעת ,כמובן, שטוב שהוציאו את הגידול, וטוב להיות אחרי. אבל נלחצת מהעובדת שאני צריכה לקחת כל יום למשך שארית חיי כדור אלטרוקסין, ושזה לעולם לא יהיה אותו דבר. המערכת ההורמונלית השתנתה לתמיד. זה שינוי גדול שאני רוצה לצמוח ממנו אבל כרגע זה מפחיד. מה שכן, זה סרטן שמתיחסים אליו בביטול :אה זה הסרטן הכי קל, תגידי תודה שזה הכל מה שיש. במחי חיוך מתיחסים לזה כאל שפעת או דלקת גרון. הוציאו ודי, אין מה להמשיך לעסוק בזה.. ואני אומרת לעצמי: גם אם זה הכי קל, זה עדיין סרטן ועדיין יש התמודדות שעוברים. חשבתי שכאן אמצא אוזן קשבת, כי בד"כ בסרטן הזה מדברים על דברים כמו מינון הכדור, טיפול ביוד רדיואקטיבי-איך ומתי, אבל נורא אשמח לשיתוף רגשי. תודה על הקריאה שיהיה לילה טוב ומבורך ובריאות שלמה לכולם.
 

sh a ch a r

New member
פתאום באמצע החיים

אחד הדברים שמאוד מאפיינים את המחלה הזו זה שבן אדם בריא לחלוטין פתאום, כך סתם, מוצא את עצמו עם התג "חולה". זה מהפך שלוקח זמן להסתגל אליו. באופן אישי, לא היתה לי ברירה אלא להסתגל אליו. טיפול כימותרפי זה לא משהו שאפשר פשוט להתעלם מקיומו ולהמשיך את חייך כאילו לא עוברים אותו. עם ניתוח של "זבנג וגמרנו" החלק הפסיכולוגי יותר פתאומי, ולהבין שזה לא משהו שהיה וחלף, אלא משהו שמשאיר אחריו תופעות שנמשכות, זה משהו שעשוי לקחת טיפה זמן להפנים. בסך הכל, יש לי חברה טובה שבלי שום סרטן, בלוטת התריס שלה לא מתפקדת במלוא העוצמה. אלטרוקסין הוא חבר קבוע אצלה כבר כמה שנים. צריך תמיד לזכור שביחס למחלות אחרות שמלוות אותך כל חייך, יצאת בזול. אם אנשים לומדים לקבל באהבה רעלים זועתיים שמוזרקים לוריד, מה זה בשבילך לקבל כדור קטנטן? ברוכה הבאה, שחר
 

eliya-l

New member
היי טל

האמת היא שהרבה אנשים מבטלים את הסרטן הזה ובדרך כלל מחוסר ידיעה אך באמת למי שהצליח לעלות על הגידול בזמן שיחק המזל, ישנם כאלו שהיו צריכים לעבור אי אלו ניתוחים עד שהשתלטו על הדבר הזה - אבל זה מה שיש. ברגע ששומעים את המילה סרטן אז חוטפים בומבה וממש לא משנה איזה סוג סרטן היה לך. ההבדל הוא בינך לבין מי ש"סתם" הבלוטה שלו/ה לא עבדה הוא שאנחנו צריכות להיות במצב של פעילות יתר קבועה כלומר עם ערכים מאוד נמוכים של ה- TSH בניגוד לערכים נורמאליים של אנשים ללא סרטן כך שישנן כל מיני תופעות לוואי במיוחד החל מעייפות, אדישות, רוגז וכל מיני סימנים אחרים שדומים לתופעות דיכאוניות וזאת עד שהגוף מסתגל למינון שמתאים לו. אני תמיד מבקשת מאנשים שיגידו לי מתי אני מתחילה להגיב בחריפות יתר ואז אני רצה לעשות בדיקות דם לראות אם אני צריכה לשנות את המינון של הכדורים וזה קורה לעיתים. משום מה גיליתי בשנים האחרונות שדווקא נשים צעירות מגיבות טוב יותר להוצאת הבלוטה מאשר נשים בוגרות יותר. בקיצור קחי את הדברים בדרך שלך ובזמן שלך, חשוב שתדעי שלקראת הטיפול ביוד הרדיאקטיבי תצטרכי להפסיק את לקיחת כדורי האלטרוקסין ואז מגיעה נפילה מזהרת וזוהרת והופכים להיות סמרטוט ריצפה סחוט לחלוטין - חחח ישנה כיום אפשרות לרכוש כדור שמאפשר את לקיחת האלטרוקסין ולמנוע את הבלאגן הזה אבל הוא עולה 8,000 ש"ח. אני חושבת שאני מתחמקת מבדיקה חוזרת כלומר שניה בגלל הנפילה שהייתה לי בראשונה טוב נו. וכן, יש שינויים הורמונליים וכן מותר לך להתפנק, ומותר לך להרגיש פיכס בגלל שהיה לך סרטן. אליה
 

enwhysea

New member
די מבין אותך...

למרות שהמצב שלי מאוד שונה.. אני מאוד מבין את המצב של "החיים עכשיו שונים, לתמיד" ושאף אחד לא מבין שזה לא דבר קטן וחפיף.. בגדול, את צודקת, ומי שלא מבין אף פעם לא יבין... אין מה לעשות, אנחנו חיים את החיים של עצמנו בסוף ואם כל הכוונות הטובות והאמפטיה... יש דברים שמאוד קשה להבין בלי לעבור משהו דומה. החוש טעם נלקח ממני שנים עד שלא מזמן חזר, עדיין כל ארוחה אני צריך לחשוב על חריף/יבש/מים/מתוק מדי?/עוד מים... ועכשיו גם רוצים לקחת ממני את היכולת לדבר (ועוד כל מני דברים קטנים שהולכים עם חור תמידי בגרון) אנשים מזלזלים בדברים האלה... בדיבור פחות, ובחוש טעם יותר... קשה מאוד להבין איך זה לחיות עם משהו שצריך להתמודד איתו כל החיים, גם כשהוא נראה קטן מבחוץ.
 

שמש אור1

New member
טלי יקרה,

אני כל כך מבינה את הקושי שלך בגיל 33 להתמודד עם המילה המפחידה "סרטן", ולעכל את המגבלות שיחולו עליך לאורך כל חייך. אמרו זאת כבר לפני, החיים לא יחזרו להיות מה שהיו . הם יהיו אחרים, ובהחלט יכולים להיות טובים! יקירה, תני לעצמך את הזמן להסתגל למציאות החדשה שנחתה עליך. לצערנו, אין בידנו לשנות את המציאות, אבל אני מאמינה בכל לבי ביכולתנו לשנות את ההרגשה שלנו, כי פרשנות המציאות היא בידנו. אני רוצה להציע לך כמה דברים שסייעו לי מאוד בהשלמה עם המחלה ובגיוס כוחות להתמודדות ולהמשיך להנות מהחיים!. - לתחום בזמן את "תקופת האבל" על החיים שהיו לך, ובסיום התקופה לחזור לעסוק בחייים המציאותיים כאן ועכשיו. - ולוותר על הכעסים שעולים לך, (על הבגידת הגוף, הרופאים וכו'.) חבל לבזבז אנרגיות על עיסוק בדברים שאין ביכולתנו לשנות. - לראות את עצמך כחולה במחלה כרונית שמחייבת טיפול תרופתי קבוע. - אם קשה לך להתמודד לבד, אני ממליצה לך להעזר בעזרה מקצועית. שיחות עם פסיכולוג / עו"ס עזרו לי מאוד. כדאי לברר את האפשרויות שנמצאות בבי"ח בו את מטופלת. או באמצעות קופ"ח. בהצלחה
 

טל30י

New member
תודה שמש

נשמע טוב מאד מה שאת מציעה, תודה על האור:) אני באמת חושבת שלהגדיר את תקופת ההחלמה בבית למשל למקום ש"מותר" להתעסק בזה, זה הכי טוב. וכן אני הולכת לטיפול, זה אכן עוזר. שבוע הבא אני אעשה קורס רייקי וכך גם אוכל לטפל בעצמי. מומלץ בחום, מאד עוזר. תודה תודה על המלים הנפלאות. רק בריאות.
 
למעלה