סרטי השבוע

[עוף בשומשום]

סרטי השבוע

אתם כבר יודעים מה צריך לעשות

 

[yuriis]

לוויתן, התבגרות, קרב על סבסטופול ואחרים

קצת נעדרתי (עבודה, חופשה, דרום ספרד).
לאחרונה ראיתי

2014 - המהמר
לא נראה אמין. גם לא מי יודע מה מעניין. פרופסור המכור להימורים מלווה מכל הכיוונים ומנסה לזכות בכל הקופה. לא ברור למה זה אמור להיות מעניין - במקום לפתח נטיות התאבדותיות, עליו היה לטפל בבעיתו אצל המומחים. טוב, זהו כבר סרט אחר.

2014 - לוויתן
סרט רציני ביותר, עם הרבה סימליות. הבמאי אימץ סיפור אמיתי שקרה בארה"ב ועשה לו הסבה ואדפטציה לסביבה רוסית של אזור ספר. הצילומים הנהדרים, המשחק, הדימויים, הנושא המעניין (הוא אמנם לא חדש, אך החידוש הוא בזה שהוא צף ועולה במודרנה כיום - מזמן לא טיפלו בנושא) של שיתןף הפעולה של כוח שילטוני ודת, לפעמים נדמה שהכל ביחד לא מנגן כסימפוניה, אלא כביצוע זהיר של פעם ראשונה - קצת נוקשה ומעושה. אך כשעוקבים אחר פן אחד או שניים - ולא חשוב איזה - הרי זהו סרט חזק עצוב מקומם - סרט שלא ישאיר אותך אדיש. מצויין.

2002 - באד קומפני
עלילה מעניינת למדי, אך לא מותחת מספיק, עם משחק לא משכנע וסיטואציות לא אמינות במיוחד. סוכנות הבילוש מאבדת אחד מסוכניה ומגייסת במקומו ע"מ להשלים את המשימה את האח התאום שלו (אשר לא חשד עד עכשיו שיש לו אח בכלל). מאולץ.

2015 - עלייתה של ג'ופיטר
מבחינה וויזואלית זהו סרט לא פחות ממדהים - העיצובים התלבושות הסצנות האפקטים - הכל מאפיל על העלילה (לא שיש הרבה עלילה - אך היא קיימת ואפילו די מעניינת). לא נראה שהסרט פופולרי אצל מבקרי הקולנוע - אך אני נהניתי.

2014 - עיניים גדולות
הסרט הוא על ציירת מרגרט קין ובעלה. לא הכרתי את הסיפור והסרט הביא לי משהו חדש - גם הציורים המדהימים שלה וגם סיפור חייה. כריסטוף וולץ משחק בתור בעלה. שווה.

2015 - צ'ארלי מרדכי
ג'וני דפ בתור הלורד מרדכי. זאת קומדיה-פרודיה רומנטית מגניבה עם המשחק האקסצנטרי (שוקו-עם-שוקולד-בלגי-וצ'ילי-חריף) של ג'וני דפ בתור הלורד מרדכי המתעסק בסחר אמנות, משרתו הנאמן (הייתי מת שיהיה לי כזה) ואישתו הנאמה והאוהבת. אני מבין שהסרט קצת חלול, דבילי, עם עלילה שכמעט ולא נמצאת, והרבה יותר מעניין לראות את סטיב מרטין בתור פנתר וורוד - אך לעזעזל ההבנה, הסרט הוא כיפי.

2014 - אסיו טרוט
סיפור אהבה חמוד המוצג בסגנון של מספרי סיפורים - יש את מציג הסיפור והסיפור עצמו. עם דסטין הופמן וגודי דנץ' בהופעה מקסימה שבוודאי תרמו לחינניותו של סרט קטן זה.

2014 - הרוג אותי 3 פעמים
אני מניח שאפשר להנות מהסרט הזה. הוא מביא סיפורים מצטלבים עם רוצח שכיר, עם כמה קטעים אפילו די שנונים - אך לטעמי הוא מאולץ, עם דמויות לא מפותחות וחוסר בשלות של סיגנון - תחליט אם אתה סרט חכם, סרט מתח, אקשן, קומדיה, נקמה, דרמה - אך הסרט יושב על הגדר.

2014 - סיפורים פרועים
הו - סרט כיפי עם סיפורים קצרים שלא קשורים האחד לשני. אחרי שראיתי את הסיפור הראשון אמרתי - מה??? האם הטייס הגרמני ראה את הסרט? כאמור כיף והנאה צרופים.

2014 - התבגרות
סרט נהדר. סרט אמיתי. סרט משכנע. סרט על החיים - הרי אין באמת צורך בגימיקים, בעלילות מסוכבות, בדרמות קורעות לב או אפקטים וויזואליים ע"מ לגרום לנו לראות סרטים. מספיק בהחלט שהוא יהיה אמיתי ועל החיים, עלינו, או על שכננו. וכשיודעים שהבמאי עשה אותו לאורך איזה עשור עם אותם השחקנים שמתבגרים לנגד עיננו - הרי זה גם מרשים.

2015 - עוקבים
אסון של סרט. על שליחים על אופניים החורשים את ניו יורק כבר עשו סרט. על פרקור כבר עשו סרט. עכשיו בא השילוב של שניהם - אך נראה די משעמם.

2009 - כל מה שרציתם לדעת על מסע בזמן
בהתחלה זה נראה כסרט דבילי לגמרי, אך ככל שעבר הזמן נכנסתי פנימה ומאוד נהניתי מקומדיה מד"ב זו המערבת 3 יורמים אנגליים האוהבים להעביר את הזמן בפאב המקומי ואשר נקלעים למסע בזמן. יופי של פרודיה קומית דלת תקציב.

2007 - האיש מכוכב ארץ
סרט שלמעשה יכול בקלות להיות מחזה בתאטרון. לא מזהיר ולא מעולה, אך מעלה כמה דברים מעניינים שבסופו של דבר מסתכם בשאלה של מה אננו עושים כאן לעזעזל, בשביל מה ומה המטרה של כל זה? חבורה של פרופסורים מתקבצים בבית של אחד מהם שעוזב את המקום, ועורכים לו מסיבה. שם הוא מתוודה להם שהוא למעשה כבר בן חמש עשרה אלף שנה. כאמור, מסקרן, אך גולש לסטראוטיפיות. חבל - אפשר היה לעשות טוב יותר.

2015 - קרב על סבסטופול
הסרט אמנם נקרא קרב על סבסטופול - עיר נמל בחצי האי קרים - אך את סבסטופול כמעט ולא רואים. הסרט הוא על לודמילה פבליצ'נקו - צלפת סובייטית במלחמת העולם השניה. השתתפה בלוחמה בחזית ליד אודסה ולאחר מכן בחצי האי קרים. ב-1942 הייתה חלק ממשלחת סובייטית בארה"ב על מנת לשכנע את אמריקה להיכנס למלחמה. הייתה האזרחית הסובייטית הראשונה שהתקבלה אצל נשיא ארה"ב, ואישתו - אלינור רוזוולט, גם פיתחה איתה מערכת יחסים מיוחדת. באחד מכנסי העיתונאות שנתנו בארה"ב היא אמרה: "אני בת 25. ועד עכשיו הרגתי 309 כובשים פשיסטיים. האם אתם לא חושבים, רבותי, שהסתתרתם מאחורי גבי כבר זמן רב מדי?" וקיבלה תשואות סוערות. הסרט מרהיב, עשוי כאפוס מלחמתי אנושי עם החיים בתוך מלחמה, עם השאלה המרחפת מה מקומה של רומנטיקה במצב כזה, עם כמה סצנות מלחמה מעולות. אהבתי. (אותי גם הרשים משחקה של פולינה פחומובה הצעירה ששיחקה בתור חברתה של לודמילה ואחות בשדה הקרב - משחקה הזכיר לי מאוד את ליה אחדז'קובה הגדולה מהחיים - נחכה ונראה איך הקריירה שלה תתפתח). מומלץ.


השבוע גם כתבתי על בגידה מ-1949, פחד במה מ-1950, לתפוס גנב מ-1955, הדשא ירוק יותר מ-1960 ו-מרני מ-1964 - כולם כאן: https://hafsaka.wordpress.com/

 

[RoyceGracie]

הסרט האיש מכדור הארץ - מוזר מאד

קודם כל אני מסכים איתך, גולש לסטריאוטיפיות. העלילה מבחינה ויזואלית כמעט ולא משתנה. הרעיונות שעולים מעניינים אבל יכלו לעשות את זה יותר מעניין. כסטודנט לאנתרופולוגיה אני יכול לומר שלפחות מהמבט האנתרופולוגי יכלו לשאול ולענות על שאלות הרבה יותר מורכבות. אבל כנראה שרצו להנגיש את זה לקהל רחב.
&nbsp
כל הסיפור שלו עם ישו וכו, זה כבר מונפץ לחלוטין והורס בעיניי את הסרט.
&nbsp
אם אני הייתי התסריטאי, הייתי עושה את הסרט כך שהם מתקבצים בבית כמו שעשו, רק שבכל פעם שהוא מספר להם ונזכר - אז שיעבירו את הצופה לראות את מה שהיה בזיכרון שלו. ואז יחזירו לסלון לשאלות המעניינות. אני חושב שכך הסרט היה יכול להיות הרבה יותר מעניין ויזואלית. לראות אותו בתקופת הציידות לקטות, ואחרכך כחקלאי וכו וכו... זה היה יכול להיות מאד מעניין.

 

[yuriis]

נכון

הרי בהתחלה שאלו אותו אם היה משהו והוא אמר שהיה אדם רגיל לגמרי. זה היה די אמין. אך אח"כ כל הקטעים עם בודהה וישו - בעיניי זו גלישה רצינית לסטראוטיפים. האמת שגם תגובות הקולגות שלו היו סטראוטיפיות מהתחלה ועד הסוף.
וזה נכון - היה אפשר להחיות את הסרט יותר עם פלאשבקים לעבר ע"מ להביא וויזואליות. אך מצד שני, הפורמט של תאטרון עם מספר שחקנים מוגבל - כמעט בפורמט של ישיבה על הכורסא במשך שעתיים (ז"א אנחנו בכורסא מסתכלים על המסך, והשחקנים על הכורסא מסתכלים עלינו

) - הוא פורמט רציני וגם די מדגיש את הנושא בחוסר ההתייחסות לוויזואליות. לדעתי מה שהיה עושה את הסרט טוב יותר היה להכניס דינמיות מתפתחת בדמויות הקולגות, להשמיט את בודהה וישו וכן לנסות שיחה רצינית יותר כפי שהצעת בעצמך. כן, ועוד - לשנות את הקאסטינג במקצת. נו, מה אני מבין?

 

[מיכאל1411]

האיש מכדור הארץ הינו מחזה תיאטרון מצליח שעובד לקולנוע

אהבתי כל אספקט בו, מרתק בכל רגע נתון. גם היותו ישו... זה פשוט גורם לך לחשוב מה אם. וכל הנראטיב וההסבר שלו
מאוד מניחים את הדעת. תאר לך שקיים אדם כזה או היה קיים. מבין למה לא היה רוצה לספר לאף אחד, היו חוקרים אותו
במעבדה שנים על שנים והוא היה כלוא... הסרט מגרה לי את המחשבה עד היום. והשחקנים האלמונים עשו עבודה מעולה.

 

[yuriis]

זהו סרט מ-2007 שעובד לתאטרון ב-2012

זה על פי וויקיפדיה. ז"א לא הכיוון הרגיל: תאטרון --> קולנוע, אלא הפוך. זה גם די מסתדר עם התקציב הזעום של הסרט ($200K) - הפורמט המצומצם, הקאסט הלא מפורסם.
לגבי הרעיונות - ברור שזה מגרה מחשבה. למעשה כל ספרות מדע הבדיוני מגרת מחשבה. תאר לך דור שלם שגדל על סיפורי מדע בדיוני (כמו אסימוב, פיליפ דיק ואחרים), על פנטסיה (טולקיין ואחרים) וחוברות הקומיקס. אחרי שהדור גדל (תוכל לקרוא לו דור החננה) - הם התחילו לייצר דברים שמשפיעים על כולנו (הבום הטכנולוגי בדור שניים האחרונים הוא פשוט פנומנלי) - אני חושב שלהשפעות מדע הבדיוני יש עקבות ברורחם כאן. וכמובן אותם החברה גם מייצרים סרטים - על הנושאים שהם אוהבים - וכך יש לנו מבול של סרטי גיבורי העל, מדע בדיוני ופנטסיה.

 

[מיכאל1411]

זה שגוי. כשקראתי על הסרט, נכתב שם שהינו מבוסס על מחזה מצליח

שיצא ב 2003 או משהו כזה.

 

[yuriis]

זה לא מה שהבמאי של הסרט ריצ'רד שנקמן כתב.

באתר הרשמי של הסרט http://www.manfromearth.com/ הבמאי מספר איך הוא הגיע לסרט. הוא הגיע בעקבות תסריט של ג'רום ביקסבי (סופר ותסריטאי מדע בדיוני די ידוע) אשר התחיל עם הרעיונות עליו עוד ב-1960ת אך סיים אותו ממש על ערש דוואי כשהכתיב לבן שלו את התסריט כפי שאנו יודעים אותו כיום. הבן החליט לחפש במאי בתקציב מאוד נמוך עם תנאי שלא משנים את התסריט של אבא. וכך בסופו של יום נולד הסרט.
וויקיפדיה גם מוסיף על כך שהבמאי עצמו יצא עם מחזה תאטרון ב-2012 בעקבות הסרט - כאשר באתר של הסרט מזכירים את 2008 כשנה בה הבמאי אימץ את התסריט להפקה תאטרלית..

אתה בטוח שקראת על הסרט הזה שהוא בעקבות מחזה? אם כן - איפה? תוכל לתת לינק?

 

[מיכאל1411]

זכרתי את זה אחרת, תודה על התיקון!

 

[עוף בשומשום]

מהשבועות האחרונים

מקס הזועם: כביש הזעם- יצירת המופת הראשונה של 2015. אקשן מטורף, עלילה מושקעת יחסית וכיף אחד גדול. אל תעיזו לפספס אם אתם חובבי אקשן.

A Wednesday- סרט הודי שראיתי במטרה לראות את כול הטופ 250 (הולך נהדר למי שהתעניין

). סרט די מטופש אבל גם מאוד מבדר, ובניגוד לרוב הסרטים ההודים הוא אפילו די קצר (שעה וארבעים וחמש דקות).

מסווג חריג- שעתו היפה של הקולנוע הז'אנרי בישראל נמשך עם מה שאפשר לפרש כגרסה הגברית ל'אפס ביחסי אנוש'. מצחיק מאוד, אמין ומבויים למופת. כן יירבו סרטים כאלו

.

בלייד ראנר- אחת מקלאסיקות המד"ב הגדולות ביותר הושלמו (ראיתי את גרסת הפיינל קאט). זהו סרט מופלא לחלוטין. העיצוב מרהיב, העלילה מרתקת, השחקנים נהדרים והשאלות שהסרט מעלה שוות דיון. יש כמה רגעים עמומים ו/או לא מובנים שנראה כאילו היה להם הסבר אבל הם נחתכו אבל בכללי ממש אהבתי.

בלתי נסלח- המערבון ששובר את המוסכמות של ליאונה וחבריו הוא, איך אני אגיד את זה בעדינות, לא יצירת מופת. אז כן, קלינט איסטווד נהדר והניסיון להגיד משהו על הז'אנר הוא בהחלט ראוי להערכה אבל העלילה לא מאוד מעניינת והבימוי סביר פלוס. אני יודע שדרכתי על כמה אצבעות פה ואין לי מה להגיד חוץ מסורי, כנראה שאני ואיסטווד כבמאי לא הולכים ביחד. הסרט בעיקר עשה לי חשק לראות שוב את 'הטוב הרע והמכוער'.

שמונה וחצי- מאוד אהבתי. טיפה ארוך ברגעים מסוימים אבל החוויה של הצפייה בסרט היא לא רגילה אך גם נהדרת והיא גרמה לי לרצות להתעמק במסרים שפליני ניסה להעביר דרך הצלילים והתמונות. בנוסף, מוזיקה נהדרת.

לאייר קייק- סרט הבכורה של מת'יו ווהן טיפה מרגיש לעיתים כמו גיא ריצ'י לעניים אבל רוב הזמן מדובר בסרט כיפי למדי עם ארסנל מרשים של קללות ושחקנים נהדרים.

 

[yuriis]

על בלייד רנר ושמונה וחצי

אני מקנא בך - בשבועיים ראית 2 יצירות מופת! בלייד רנר - החתונה הכה מוצלחת של סרט אפל ומדע בדיוני, עם הקאסט המושלם, הרעיונות, העיצוב, הבימוי (אז, כשרידלי סקוט עוד היה בכושר אטומי) - כן, פיליפ דיק כתב הרבה דברים שווים שהפכו אותם גם לסרטים. אצלי הסרט מתחרה על התאר הסרט של כל הזמנים. ולגבי שמונה וחצי - כל המילים מיותרות
מקס הזועם -טרם הספיקותי

, ברור שאלך לראות

 

[BlackUnicorn]

רק לי כל הצבעים האפוקליפטיים האלו

(ראיתי רק את הטריילר) והאבק והאיכס עושים גועל בנשמה?
אני ממש אוהבת את השחקן הראשי (ברח לי השם שלו עכשיו, נו), וראיתי שהסרט קיבל ביקורות מעולות.
אבל כל האבק והצבעים האלה......... בעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעע.
נראה לי שבארץ הסרט לא הולך כל כך טוב, הוא ירד כבר מהאולמות השווים ממש מהר. יש אותו רק באולמות קטנים...

 

[yuriis]

טוב

זה בכל זאת סרט אפוקליפטי - כל הסידרה מספרת על עולם

אחרי קטסטרופה. והעיצוב עם כל כך הרבה אבק וחול - כל כך יצירתי (כל מקס הזועם הם סרטים עם הרבה אבק, לעומת נגיד עולם המים - גם הוא סרט אפוקליפטי - שהוא מלא בכחול). אני מוצא את הצבעים והאבק מאוד מסקרנים

 

[ערן1987]

"מקס הזועם: כביש הזעם" - סופר אובררייטד

אחלה סרט והכל אבל מכאן ועד זה שאנשים אשכרה קוראים לו יצירת מופת - זה מאוד מוגזם.

 

[שנאוצר משהו]

הקולות.

זה היה אדיר אבל מההההההההההההההההההההההה.

 

[BlackUnicorn]

סיום פלאש , אמצע דרדוויל

לאחרונה לא בא לי על סרטים. אנחנו בעיקר רואים סדרות.
אז ככה -

הפלאש -
סדרה מצויינת ומהנה מאוד. סוף העונה היה מעניין ומותח וקשה לחכות לעונה הבאה.

דרדוויל -
טוב זו הפתעת המאה בערך. חוץ מלשמוע את השם, מעולם לא הכרתי את הדרדוויל או ראיתי משהו שקשור אליו. ראיתי לא מעט ממים בפייסבוק על כך שזו סדרת הסופר הירוז הכי טובה אי פעם, שהיא שמה את הפלאש בכיס הקטן וכו'.. אז אמרנו - יאללה, ננסה, מה אפשר להפסיד.
היינו בשוק. הסדרה פשוט גאונית ומעולה. אפלה במידה הנכונה, אקשן מצויין, שחקנים כיפיים, מוזיקה מעולה והבימוי יוצא מהכלל. כל פרק הנאה צרופה.
נשארו לנו עוד 2 פרקים... פשוט תענוג. לא לפספס!!!!!!