מהשבועיים האחרונים
2014 -
הולכת רחוק
מעניין כל הנושא של הליכה לאורך מאות קילומטרים. זכורים לי שניים - זה וגם
המסע האחרון מ-2010. שניהם מראים את המסע בתור תיקון עצמי, בעקבות טרגדיה שעוברים הגיבור/ה. ייתכן שעבור האנשים האלו זו אכן טראפיה. אך מה שמעניין יותר - האם גם אנשים שלא צריכים תיקון גם הם הולכים ככה? או שאין דבר כזה - אין אנשים שלא זקוקים לתיקון, או שהדרך עצמה מכתיבה תיקון? מעניין. צריך לנסות פעם ע"מ להגיע לתובנות.
2014 -
באהבה, רוזי
קומדיה רומנטית לא מזיקה. לילי קולינס (כן, הבת של פיל) ממש יפהפיה כאן. אפשר בהחלט להנות - מי שאוהב את הג'אנר כמובן.
2013 -
אידה
סרט קטן ומעניין. ברור לי למה הוא הרגיז מספר פולנים. הסרט לא מדבר על היקף התופעה אמנם, אך כאשר זה כואב, אז אתה לא מתעסק בפרופורציות - ז"א הסרט נגע בנקודה אמיתית, ולא מומצאת. עוד נקודה - הפעם אלינו - היהודים תמיד היו מעורבים בקומוניזם בצורה מאוד אקטיבית. אני חושב שהגיע הזמן שנשאל מדוע. אך הנקודה המרכזית לטעמי היא השאלה - מי זאת אידה. נזירה, נזירה יהודייה, יהודייה, כופרת, קרובת משפחה של קומוניסטית. השאלה מעניינת גם את אידה עצמה. המודעות, הזהות... אתה אף פעם לא מה שאתה חושב, וגם אף פעם לא מה שאתה רוצה להיות. אפשר לקחת את הסרט לבירור הזהות העצמית של הרבה יושבים בציון, שחולמים בסתר ליבם על אירופה. כן אפשר. אך אני אשאיר את הסרט ככה - שחור לבן, קטן, עצוב, ויפה.
2013 -
רכבת לילה לליסבון
זהו מסע אחר עצמך - מורה תופס רכבת לילה לליסבון בעקבות ספר אשר דיבר אל נפשו ועורך מסע גילויים אחר האיש שכתב אותו. נכון, נשמע קצת הזוי - איך אדם במשרה קבועה, משעמם וצפוי, ועוד מ-שוויץ פתאום עוזב הכל כמו
אברהם שאלוהים ציווה עליו לצאת לכנען. נכון קצת הזוי. אך אני מתוודה שאחרי שהתחלתי לקרוא את
פרננדו פסואה, גם אצלי יש הרצון לתפוס מטוס לליסבון ולשוטט ברחובות העיר אשר
פסואה פסע בהם. אני קורא אותו ולא מאמין - זה כמו לקרוא ביומן של מישהו שכמעט כל דבר שם יוצר תהודה אישית בין אם אתה מזדהה עם מה שכתוב ובין אם לא. כך שאני בהחלט מבין את הלך הרוח של המורה, ולי זה לא נראה תמהוני. משחק טוב של
ג'רמי איירונס ואחרים.
1997 -
עימות חזיתי
ג'ון טרוולטה ו
ניקולס קייג'. אמנם אני לא אוהב את
קייג' ואת המשחק המיוסר יתר על המידה שלו - אך הפעם תהפוכות העלילה עם משחק חתול ועכבר של שוטר ופושע מסוכן מחפים על זה - סרט אקשן כיפי ומעניין.
2013 -
אי-שיוויון לכול
דוקו. יש בסרט כמה נתונים מעניינים - כמו ההשוואה של נתונים כלכליים בארה"ב של 1928 ו-2007 - נכון, בשנים הקשות של הכלכלה, בהם הפער בין העשיר לעני היה הגבוהה ביותר. כמו העובדה ש-400 האנשים העשירים ביותר בארה"ב מחזיקים בהון המשתווה להון בבעלות מחצית האוכלוסיה בארה"ב. הקביעה שמעמד הביניים הוא הוא המחזיק את הכלכלה, ולא הטייקונים. הסרט מנסה לטרפד טענה שהטייקונים הם אלו המייצרים משרות, הם אלו שבזכותם יש עבודות - ובמקודם זה מציב טענה חלופית - הג'ובים קיימים בזכות מעמד הביניים. אני לא קונה את זה. והסרט לא הצליח לשכנע, אך הוא מעניין למרות זאת.
1999 -
לונה פאפא
סרט אוזבקי רב חושי, צבעוני הן במרקע והן בדמויות, קיצבי עם מוסיקה ומקצבים העובדים על התת מודע, סרט עם הרבה אווירה - אך הכל הכל נמצא במעין ערפל - ערפל חושים. הערפל נוצר ע"י סצנות צבעוניות אך מאובקות - אני ממש מרגיש את גרגירי האבק נכנסים לי לפה. בהתחלה חושבים שנקלעים לאחד מסרטי
אמיר קוסטוריצה, אך לא, כאן זה עדין יותר, מעודן יותר, אך תמהוני באותה המידה. אחלה משחק, אחלה סרט.
2011 -
הפשיטה
בעקבות ההמלצות בפורום, התלבשתי, הסתרקתי, שמתי ג'ל, דפקתי בושם והתיישבתי על השפה כשביד באחת השלט וביד השנייה בירה. לחצתי פליי. וואו. איזה אקשן מטורף. לא התאכזבתי. איך שיהיו שעתיים חופשיות, מוכרח לראות את ההמשך.
2014 -
הפשיטה 2
מצאתי שעתיים וחצי פנויים (גנבתי מהשינה). טוב - הסרט הרבה יותר מתוחכם, יותר מסוגנן, עם יותר עלילה, עם גיוון באקשן - בקיצור - הרבה יותר מקודמו. אך לטעמי זה גם החיסרון שלו מול הראשון. כאשר הראשון היה פשוט, גולמי, נקי ומלוכלך באותה המידה, השני לקח כיוון דרום קוריאני, והאקשן - שאכן קיים - הפך לנגן כינור שני, כאשר על הכינור הראשון ניגנה אלימות לשמה. זה מה שמפריע לי בהרבה סרטים דרום קוריאניים. קצת חבל - כי הראשון היה ממש טוב. וזה - אמנם שווה, אך זהו.
2006 -
משפחה על גלגלים
צפייה שנייה. היה מאוחר ורציתי משהו קטן, מצחיק, דבילי שלא יפריע להירדם. ובכן - זה היה בדיוק זה, אך הרבה יותר. בצפייה השנייה כבר הכרתי את העניין -
רובין וויליאמס עם משפחתו נוסעים להרי הרוקיס בקולורדו ומתרעים עם חבורת מטיילים בקראוונים התמהוניים. אך הפעם גיליתי צחוק בריא, מצב רוח טוב וצפיתי ב
רובין וויליאמס, אשר גם בסרט מסוג זה מפיק מעצמו את המיטב.
כתבתי גם על:
המבקר -
https://hafsaka.wordpress.com/2015/03/09/2007-the-visitor/
ההחלפה -
https://hafsaka.wordpress.com/2015/03/12/2008-changeling/
הצוק האדום -
https://hafsaka.wordpress.com/2015/03/16/2008-red-cliff/
התנגדות -
https://hafsaka.wordpress.com/2015/03/19/2008-defiance/