סרטי השבוע

[עוף בשומשום]

סרטי השבוע

אז מה ראיתם השבוע? ספרו לנו

 

[מיכאל1411]

ארבעה סרטים + טווין פיקס של דיוויד לינץ'

לא התחברתי בכלל לסדרת הקאלט טווין פיקס למרות מעורבתו הגדולה של לינץ' בפרויקט. מה שכן, את החידוש שעתיד
לצאת בשנה הבאה אני מתכוון לראות כי אנחנו בזמנים אחרים. וזו הבעיה של המקור, היא אנכרוניסטית בטירוף. נכון,
אפשר ממש להתקנא במי שצפה בה בזמן אמת כי למיטב הבנתי קיבל מושג חדש על איך המדיום יכול להיראות אחרת,
הן נראטיבית והן ויזואלית. אבל בעיניים של היום, כשיש עושר ומגוון של טלוויזיה טובה, קשה לצלוח צפייה בקייל מקלכלן
ובשאר הקאסט מתנהגים בצורה כה פלקטית ומלאכותית.

***************************

(2014) וויפלאש Whiplash
סרט מצופה זהב אוסקרים, אשר מבטיח רעש ואף מקיים. הבמאי דמיאן שאזל מעלה אנקדוטה מוחצת על טיבו
של הגבול הדק השורר בין אובססיה לבין מוטיבציה. האתוס הנודע אצל האמריקנים הוא לא החלום עצמו, כי אם
יצירתו והגשמתו יש מאין, והסרט מתמצת ביעילות מצמררת את הייאוש הקולוסאלי של החותר להישגיות. מיילס טלר
וג'יי.קיי. סימונס כיווננו את עצמם כך שהופעתם על המסך תהיה לא פחות מפורטרט מדאיג של אי שפיות. אין רגע דל
ואין הפרזה בחשיבות של כל שוט, ככה עושים זאת נכון. המערכה האחרונה הוציאה ממני 'יואו' ואז השתתקתי כמו
מצילתיים אחרי סשן מפרך. בכלל, אני אוהב את המגמה הזו בעשור האחרון - קולנוע אמריקני שלא חף מלהטיל ספק
בכל אותם ערכים של ווינריות ולהציג עד כמה הרסניים הם עלולים להיות, למשל 'ברבור שחור', 'הרשת החברתית',
'בתוך לואין דיוויס' ועוד.

(2014) עדיין אליס Still Alice
ג'וליאן מור תיקח אוסקר! היא מרגשת כמו הזיכרון הראשון שלכם, נעים ורקום בעדינות בתוך תיבה יקרה מפז. צביטה.
כשניתקים חוטי התודעה של דמותה, אחד אחד, אחיזתה מתערערת כאצטרובל המודע לגורלו הטבעי - נפילה בלתי
נמנעת אל האינסוף. סרט מינימליסטי ועצוב על התפרקות קוגניטיבית ונהייה אחרי אותן טיפות אחרונות של אושר אמיתי.

(2014) המראה The Mirror
פאונד פוטג' טוב למדי על שלושה חברים המשתתפים בתחרות בה הפרס הוא מיליון דולר. המטרה? להוכיח הימצאותה
של פעילות על טבעית. אז הם משנסים מתניים ורוכשים מראה מקוללת דרך איביי, היא מגיעה אל דירתם והם מציבים
מצלמות מולה וסביבה. ומחכים. חיבבתי מאוד את האילתורים הטכניים הנובעים משהייה בלוקיישן בודד ברוב זמן הסרט,
אם כי גם הסצינות הבודדות המתרחשות בחוץ הן מאוד מאוד קריפיות ומותחות. גם הדינמיקה בין החברים עובדת לא רע
בכלל אבל הפגם הגדול של הסרט הוא ההשתהות הלא הכרחית על כל מני היבטים לא חשובים וגם אין מספיק חומר
רקע על המראה. מה שכן, הוא לא נשכח אחרי צפייה ולחלוטין משיג את רוב מטרותיו שהוצבו מלכתחילה.
http://www.imdb.com/title/tt3547900/

(2013) סופרמענטש: אגדת שפ גורדון
דוקו יוצא מהכלל! קצבי, אינפורמטיבי, מבדר, מצחיק ומרגש. אפשר לקרוא עוד על מה מדובר כולל ראיון עם שפ כאן -
http://www.haaretz.co.il/gallery/cinema/docaviv/.premium-1.2312496

 

[עוף בשומשום]

על 'וויפלאש'

סרט ענק שעד עכשיו אני עוד חושב עליו.

 

[alco]

מזדהה עם מה שכתבת על טווין פיקס

ומאיפה הצלחת לראות את "עדיין אליס"- יש באיכות טובה?

 

[מיכאל1411]

אכן, דלף סקרינר רשמי

 

[alco]

נראה לי שאמתין לו בקולנוע..

 

[שנאוצר משהו]

בירדמן.

לא רחוק מיצירת מופת.

 

[AsafA55]

הוא כבר מציג? עולה רק בסוף החודש,לא?

 

[עוף בשומשום]

פססט

דלףסקרינרלאינטרנט.

 

[yuriis]

שלושה

השבוע ראיתי:

2014 - הבן של אלוהים
מסע ליוון של ימינו, מסע בעקבות חיפוש הדרך אל עצמך, אל העבר, אל הקירבה בין הבן והאב שחתול שחור עבר ביניהם מזמן. ניצול שואה ובנו החוזר בתשובה במסע פיוס. מה שמעלה את הסרט מעל לשגרה המלודרמטית העשויה עפ"י נוסחה מנצחת ומוגדרת היטב הוא משחקו הננהדר של מכרם כורי - שווה.

2012 - לורה
יש בסרט ניגוד אחד שהפריע לי - החושניות בה מצולם סרט, והנושא - גרמניה בגמר מלחמת העולם השנייה. אני מודע לכוונת הניגוד, ואפילו מבין אותו - אך בתוך תוכי זה צרם לי. הנושא עצמו לעומת זאת מעניין לגמרי - האמונה העיוורת במנהיג, בצדקת הדרך. האמונה שהופכת לריגשית - אי אפשר לערער. וההתפכחות האיטית והכואבת של הגיברה. זה גורם לחשוב - כמה עמים חושבים שהם הצודקים, כמה אמונה עיוורת אנו נותנים למה שמספרים לנו בצדקת דרכנו (אנחנו, הפלשתינאים, האמריקאיים, הרוסים, וכו' וכו'). סרט שווה, למרות הדיסוננס שחשתי.

1950 - In a lonely place
I was born when she kissed me. I died when she left me. I lived a few weeks while she loved me.
זה מסכם נהדר ותמציתי את הסרט כולו. כן, מדובר באהבה. ומדובר בסרט של המפרי בוגארט שמשום מה לא תופס כותרות - אך הוא פנינה אמיתית. בוגארט היה במיטבו כאשר שיחק תפקיד של גבר מיוסר - הוא שמר על באלנס ולא נכנס לתחום המצ'ו מחד והבכיינות מאידך. זו כנראה הסיבה שהמין הנשי אהב את הסרטים שלו. ובחזרה לסרט - מי שמחזיק באמונה רומנטית שאם האהבה היא חזקה מספיק, אז היא תנצח בכל מצב - הסרט הזה הולך לנפץ לו כמה יסודות של האמונה הזו. מומלץ.

השבוע גם כתבתי על
הסדרה רומא העתיקה: עלייתה ונפילת של האימפריה https://hafsaka.wordpress.com/2015/01/05/2006-ancient-rome-the-rise-and-fall-of-an-empire/
קללת פרח הזהב https://hafsaka.wordpress.com/2015/01/08/2006-curse-of-the-golden-flower/

 

[עוף בשומשום]

השבוע ראיתי את

Tusk- סרט שהוא בדיחה חולנית אחת גדולה. קווין סמית' מוכיח שוב שהוא יכול לעשות סרטים שלא עוסקים בג'יי ובוב השקט. סרט מטורף ולעיתים משעשע, אם כי את 'כנסיית הפחד' אהבתי יותר (על כמה מתערבים שעוד שנה בערך Tusk יגיע לארץ תחת השם 'ניבתן הפחד'?).

נקמה כחולה- סרט אדיר שלוקח את ז'אנר סרטי הנקמה, מטלטל אותו, מפשיט את המגניבות ממנו ומשאיר אותו במערומיו הריאליסטיים. לוקח קצת זמן עד שהסרט מתניע, אבל כשהוא מתניע הוא שווה את זה בגדול.

הרוח העולה- די ארוך, אבל מקסים מאוד. מרתק, מעוצב מהמם, אנימציה נהדרת וכיף גדול ברובו. חבל שמיאזאקי כבר לא יעשה יותר סרטים, אבל לפחות אתנחם בכך שיש לי עוד הרבה סרטים שלו להשלים.

טווח קצר 12- עצוב שהסרט הזה לא הגיע להקרנות בארץ. סרט קטן ונהדר שמצליח לרגש מבלי להתדרדר לקיטש או למניפולציות שקופות. ברי לארסון וקייטלין דבר מדהימות (איך הן לא קיבלו מועמדות לאוסקר?).

משחקי שעשוע (1997)- נחשב לאחד הסרטים הכי קשים לצפייה שנעשו, למרות שאין בו כמעט אלימות גראפית. סרט מאוד לא קל אבל מתגמל בהחלט את מי שמחפש קולנוע חזק ומאתגר.

השנאה- סרט קשה, חזק ומלוכלך המשרטט דיוקן של שנאה והרס עצמי. השחקנים נהדרים והכימיה ביניהם אמינה מאוד.

 

[מיכאל1411]

משחקי שעשוע אחד האהובים עלי

טווח קצר 12 מצוין ויותר טוב אגב מ'וויפלאש' לטעמי.. ובאמת חבל שסרט כזה לא מקבל שום מועמדות לאוסקר,
זה מוכיח את הטענות על כך שהאקדמיה מזמן איבדה את הערך שלה. 'השנאה' באמת חזק ומלוכלך, מעולה.
וגם לייק על מה שכתבת בנוגע ל'נקמה כחולה'. תראה גם את 'קר ביולי'.

 

[Cold WAR Kid]

קר ביולי מסוגנן ועשוי טוב

אבל מחורר ומטומטם לא מעט.
לא מבין את ההתלהבות מ"נקמה כחולה" בכלל. סרט בסדר.
טווח קצר 12 נפלא.

מה זה השנאה? עם וינס קאסל?

 

[עוף בשומשום]

השנאה הוא אכן עם וינסנט קאסל

 

[מיכאל1411]

היום ראיתי גם את 'קצה המחר' ו'האורח'

'קצה המחר' עם טום קרוז (של דאג ליימן, אחלה במאי) עובד בגלל גימיק טוב ואקשן משכנע במיוחד.
בלעדיהם, כל מה שנותר הוא עלילה דלה וחסרת נשמה. לא רע.

'האורח' שיצא השנה (The Guest) איכזב אותי. החצי הראשון בינוני מינוס, זחוח ומתלהב מעצמו, אח''כ
יש משהו כמו 10 דקות של סרט פעולה קטן ומדהים למדי אבל אז מגיעה מערכה אחרונה שנראית כמו
נתלשה מסרט אימה אייטיזי נדוש.

 

[BlackUnicorn]

החשוד המיידי, אנשים טובים

אין הרבה מה להרחיב.
החשוד המיידי - overrated. אולי היה וואו לזמנו, היום בכלל לא וואו. מבולגן ולא מספיק מותח. גם ידעתי מראש את הסוף (ותודה לחברה שספיילרה לי לפני שנים, ותודה למוח שלי שסירב לשכוח מזה) כך שזה הוריד.
6.5/10
&nbsp
אנשים טובים - סתמי, לוותר. 5/10
&nbsp

 

[גולי233]

השבוע שלי

127 שעות. כיוון שכבר ידעתי על מה הסרט וכיצד הוא מסתיים, הצפייה בו היתה חוויה מיותרת.

שכנים. הפסקתי באמצע, הזוג הזה היה פתטי מדי עבורי וזה היה כואב לצפות, לא מצחיק.

מלחמה (2007). אקשן, ג'ייסון סטיית'ם נגד היאקוזה והטריאד. עושה את מה שהוא אמור לעשות.

ROPE (48). ישן של היצ'קוק. התחלתי אתמול אך לא סיימתי. מעניין.

BeastMaster. סרט פנטזיה של דון קורסקרלי מהאייטיז, שבעקבותיו צמחה סדרה בערוץ AXN דאז. משחק, תסריט ואפקטים גרועים למדי, אם כי משעשע לצפות בכמה שחקנים ידועים בצעירותם.

שבוע לא משהו, לכן תמונה של סרט מהדיווח של שבוע שעבר.

 

[מיכאל1411]

מסכים על 'שכנים', סרט מביך, מתאמץ ושטחי

 

[ערן1987]

לא, כי "שכנים" באמת מנסה להגיד משהו מעבר ללהצחיק

מהסרטים היותר קורעים של השנה שעברה

 

[מיכאל1411]

ה''אמירה'' שלו מגיעה לכדי תימצות משהו כמו אחרי 20 דקות

ואז באמת אפשר לכבות, אני לא יודע מה החזיק אותי עד הסוף, כנראה באותו יום הייתי באובר דוז של קפאין.