עוף בשומשום
New member
סרטי השבוע
אז מה ראיתם השבוע? ספרו לנו
אז מה ראיתם השבוע? ספרו לנו
סרטי השבוע
- פותח הנושא עוף בשומשום
- פורסם בתאריך
היה לי את הכבוד לראיין השבוע במאי/תסריטאי שאחראי לאחד הסרטים הטובים והרגישים של השנה,
מוזמנים לקרוא -
https://archaicinema.wordpress.com/2014/12/29/תמיד-היא-נוגעת-בלב-על-ever-של-גוש-בק-וראיון/
סדרת אנימציה מבית היוצר של נטפליקס, אשר חודשה כבר לעונה נוספת. במציאות בה בעלי החיים הם הומנואידים,
קרי חולקים תכונות אנוש לכל דבר אך משמרים את ציביונם הפיזיולוגי, העלילה נסובה סביב סוס אדם שהיה כוכב גדול
בניינטיז עקב הצלחה פנומנלית של סדרה משפחתית בה השתתף. כעת הוא במשבר אמצע החיים, מתרפק על העבר,
מתגורר בוילה המפוארת שלו (יש לו ימבה כסף, תמלוגים וכאלה, אז לא צריך לעבוד, תשאלו את רוב יוצאי סיינפלד) וחולק
מגורים עם טוד (דיבוב של אהרון פול!) העצלן-בטלן-סטלן-חובב משחקי וידאו-קורנפלקס. בשביל לחזור ולו במעט אל אור
הזרקורים, בוג'ק פונה אל סופרת צללים (אליסון ברי מדבבת!!!) שתכתוב לו אוטוביוגרפיה. בין לבין, בוג'ק עובר על מני
סיטואציות שיש בהן אמירה מאוד ברורה וחזקה על התרבות הקלוקלת והרקובה של הוליווד. הפרקים הראשונים לא רעים
בכלל, אהבתי מאוד את חצי העונה השנייה. בסה''כ זו סדרה טובה, פחות מצחיקה (אבל בדיחות הסלפסטיק היסטריות!)
ויותר משתדלת להצביע על האבסורד והמרירות שמסתתרים מתחת לכל המעטה המזויף של סלבס למיניהם.
********************
(2014) אפס ביחסי אנוש
אין לי ממש מה להוסיף אחרי הררי המילים שנכתבו לטובת הסרט ובצדק. קומדיה מעולה, צחקתי הרבה,
התרגשתי במקומות הנכונים (טליה לביא היא חתיכת כישרון במבע קולנועי וכתיבה של דמויות, תחפשו גם
את 'חיילת בודדה' שלה, הסרט הקצר עליו מבוסס הפיצ'ר).
(2014) What We Do In The Shadows
קומדיית ערפדים מוקומנטרית ניו זילנדית משעשעת ומוצלחת במיוחד. צוות תיעודי מתלווה להציג את חייהם
של ארבעה ערפדים בגילאים שונים (350 עד 18 אלף..) ואנחנו מגלים כי לא קל בכלל להיות ערפד. יש
פה הומור שחור יוצא מהכלל, בידור משולל רסן ואפילו קצת נגיעות הומניות.
(2013) The Big Ask
יש שחקנים טובים, תסריט שובה לב ולוקיישן רב משמעות בדרמת האינדי של תומאס ביטי ורבקה פישמן, להם
זה סרט ביכורים. שלושה זוגות שוהים במשך שבוע ימים בבית קיט באיזור מדברי, נמצאים שם במטרה לתמוך
בחבר שאיבד את אימו לאחרונה. הצעה משונה מצידו מארגנת מחדש את היחסים בין השישה, וכך מתפתח
דיאלקט אנושי קומי-מריר בניסיון לברר מה הלאה.
(2013) Coherence
דרמת אינדי שעושה מעשה מגניב במיוחד, לוקחת תיאוריה פיזיקאלית מרתקת ונסמכת על אירועי העבר,
בשביל לספר סיפור בלתי רגיל. כוכב שביט עובר מעל ביתם של חברים כשהם נמצאים באמצע ארוחת הערב
שלהם ולפי סברות שונות, אירוע מסוים מן הסוג הזה עלול לשנות את המציאות ולפצל אותה למציאויות מקבילות.
מה עושים כשאתה לכוד במימד בו יש עוד גרסאות שלך? הרעיון הבסיסי באמת מלהיב וטוב אבל הדמויות היו
בלתי נסבלות, לא היה אכפת לי מהן וההתנהגות שאימצו לא הגיונית בכלל, הרגשתי כמו בסרט אימה דבילי.
זה עדיין סרט מומלץ כי רק עצם קיומו מאוד מעורר ומגרה את המחשבה למקומות של ''מה אם?''
(2006) Fireworks Wednesday
אסגר פרהאדי החל לקבל הכרה עם 'פרידה' ו'העבר', דרמות טעונות שהעזו לתאר ולהמחיש בכנות מסעירה
את המשפחה האירנית הממוצעת. הנטייה בהם הייתה לבחון מחדש את היחסים בין בני זוג, לא כביקורת או
תרעומת, אלא כפונקציה נתונה בה הרכיב התרבותי לוקח צעד אחורה, בעוד המנעד הפסיכו-הומני עושה את
שלו, לבדו אחראי על נסיבות, תגובות, מסקנות והשלכות. בסרטו המוקדם, פרהאדי מבסס את הנמרצות האמנותית
שלו עם דגש מושכל על דיאלוג ריאליסטי, דרכו מתפרץ גייזר של רגשות, מהם עשוי המפץ העלילתי הגדול. האמת
הכואבת משקיפה מרחוק אך כשהיא מתקרבת עוד ועוד, הדמויות נאלצות לקבל החלטות הרות גורל. זהו סוד קסמו
של הסרט, סיפור קטן ופשוט לכאורה בו נשים מתפקדות אחרת מהמצופה, מתלקחות מבפנים ואז מנקזות החוצה
משקעים ודורשות בסך הכל שליטה עצמאית בחייהן. והכל קורה בזמן שבחוץ נשמעים נפצוצי זיקוקים, כהכנה לחגים.
הנפצוץ הקריטי ביותר מעצב מחדש את אופי המחשבה וזה גורם להן מפח נפש. נשמע פסימי למדי, כן, ואפשר להבין למה.
(2001) על שפתיי Read My Lips
לפני 'ליבי החסיר פעימה', 'נביא' ו'חלודה ועצם', ז'אק אודיאר הצרפתי היה גם אחראי על דרמת הפשע המרשימה
הזו. עמנואל דבו נהדרת כעובדת חרוצה ופעלתנית, לא מוערכת דיה, שנמאס לה מהאפרוריות השוחקת והריקבון
הבורגני המעיק. וינסנט קאסל, כאסיר משוחרר, נכנס לחייה כשהיא שוכרת אותו להיות אסיסטנט משרדי. הרקע של
כל אחד מהם משלים את העולם הפנימי חסר היציבות בו הם שוהים בעל כורחם, אך אין הם מוכנים להיות נידונים
לחיים תחת מוגבלויות. לצערם, מסתבר כי מן ההפקר עצמו לא תפצה פה הישועה ותדבר בשמם, אז הם נגררים
אחר אימפולס מעוור מוסר. אודיאר שומר על בימוי קר רוח, נזהר מפרובוקציות מיותרות ומחפש היכן שוכן הטוב בדמויותיו.
לוק, איש מבוקש מאוד ואחרים
השבוע ראיתי
2014 - נקודת שיוויון
דנזיל וושינגטון של היום בסרט פעולה שהיה רוצה לשחק בו. אופס - הוא באמת משחק כאן. אך האם זה מתאים - אני מתכוון שזה בכ"ז סרט אקשן? אם להשוות נגיד לברוס וויליס במת לחיות 4, אז...טוב, אני מתלבט מי שיחק טוב יותר
. זה לא שאי אפשר להנות מהסרט, אך הוא, איך להגיד? קצת מאולץ מבחינת העלילה ומבחינת קטעי האקשן של וושינגטון.
2014 - ריו 2
הצבעים היפים, ריו ואמזונס, המחולות הנהדרים, ואפילו משחק כדורגל (איך לא? הרי ברזיל) בין התוכים הכחולים לתוכים אדומים. אך הוא נופל מהסרט הראשון - ומייגע בעיקר בקטעי השירה וקטעי מעבר בין הסצנות.
2011 - סטארבק: תורם סידרתי
הרעיון הוא נהדר: בחור לא יוצלח במיוחד פתאום מגלה שלפעילות שלו בתור צעיר תורם זרע יש תוצאות ואפילו רבות. זה מבטיח קומדיה מטורפת - אך בפועל הכיוון השתנה, והבחור הלא יוצלח עושה מטמורפוזה מלודרמטית לאיש אמפטי וסימפטי המפזר אהבה לכל עבר. נו, שוין, גם זה משהו.
2014 - איש מבוקש מאוד
אוי זה סרט חכם. זהו מותחן איטי וארוך, הוא לוקח את הזמן שלו, ומשאיר לנו המון פרטים ודקויות - כיאה לסרט ריגול עפ"י ג'ון לה קארה. הפעם הוא נצבע באקטואליות רלוונטית של מעקב כוחות המודיעין אחר תנועות איסלאמיות באירופה בגרמניה הקודרת. פיליפ סימון הופמן בתפקידו השלם האחרון לפני שהלך לדרכו. משחקו מיואש משהו ואני רק נשאר תוהה האם זה בגלל התפקיד של ראש חוליית המודיעין שראה כשלונות בעבר, ומוכיח שכישלון הוא כמו נייר דבק ישן שאי אפשר להוריד אותו, או שמא הוא מיואש כפיליפ סיימור הופמן. סרט מסקרן מאוד.
2013 - לוק
בשבוע שעבר היה בפורום דיון קצר על צורה ותוכן, על קולנוע כאמנות נשגבת המאגדת בתוכה אמנויות של ציור, צילום, ספרות, מוזיקה ותאטרון, על השפה של האמנויות וקולנוע בפרט, על הסיפור מול הצורה, וכו'. הדיון היה קצר - רק כמה פוסטים, אך העלה סוגיות מעניינות ועקרוניות. והנה, תוך כדי הדיונים, פתאום אני צופה בסרט זה. מה אני אגיד, אם הייתי איש מאמין או אוהד בית"ר ירושליים הייתי פוצח בקריאה "יש! יש אלוהים!". זהו סרט קולנוע, עם שחקן אחד (? יש הצגות יחיד בתאטרון, אך קולנוע? שיכול להעביר מאות פרצופים בשעתיים, בוחר רק דמות אחת?), המתרחש בתוך אוטו נוסע (מה, זה כל התפאורה? הרי זה דל אפילו לתאטרון!) ועוקב אחר שיחות טלפון נייד בנסיעה לילית של שעה וחצי ללונדון (מה, רק אמצעי טכני אחד? טלפון?). משעמם, נכון? אולי מתאים לתאטרון (למרות שגם בתאטרון זה לא יהיה פשוט - שחקן אחד מאחורי הגה 90 דקות), אולי מתאים יותר לספר. בכל אופן מה לקולנוע ולסרט זה, שכמו בכוונה החליט להשיל מעליו את כל יתרונות אמנות הקולנוע ולקשור לעצמו את הידיים ולהישאר עם הדבר המינימלי ביותר - הסיפור. וכן, הסיפור - זה בכלל לא משעמם הסרט הזה, אני הייתי דרוך בכל דקה ועקבתי אחר הסיפור, אחר שיחות הטלפון אחר הנסיעה של הבחור על הכביש - המסגרת המינימליסטית שכה זרה בד"כ לקולנוע (אני זוכר רק עוד סרט אחד במתכונת דומה - קבור מ-2010 - אך את ההוא לא אהבתי) מאמצת את שפת התאטרון ומשיגה תוצאות הדומות לספרות (סיפור קצר). אהבתי.
השבוע גם כתבתי על
טרומן קפוטה https://hafsaka.wordpress.com/2014/12/29/2005-capote/
אביבה, אהובתי https://hafsaka.wordpress.com/2015/01/01/2006-aviva-my-love/
השבוע ראיתי
2014 - נקודת שיוויון
דנזיל וושינגטון של היום בסרט פעולה שהיה רוצה לשחק בו. אופס - הוא באמת משחק כאן. אך האם זה מתאים - אני מתכוון שזה בכ"ז סרט אקשן? אם להשוות נגיד לברוס וויליס במת לחיות 4, אז...טוב, אני מתלבט מי שיחק טוב יותר
2014 - ריו 2
הצבעים היפים, ריו ואמזונס, המחולות הנהדרים, ואפילו משחק כדורגל (איך לא? הרי ברזיל) בין התוכים הכחולים לתוכים אדומים. אך הוא נופל מהסרט הראשון - ומייגע בעיקר בקטעי השירה וקטעי מעבר בין הסצנות.
2011 - סטארבק: תורם סידרתי
הרעיון הוא נהדר: בחור לא יוצלח במיוחד פתאום מגלה שלפעילות שלו בתור צעיר תורם זרע יש תוצאות ואפילו רבות. זה מבטיח קומדיה מטורפת - אך בפועל הכיוון השתנה, והבחור הלא יוצלח עושה מטמורפוזה מלודרמטית לאיש אמפטי וסימפטי המפזר אהבה לכל עבר. נו, שוין, גם זה משהו.
2014 - איש מבוקש מאוד
אוי זה סרט חכם. זהו מותחן איטי וארוך, הוא לוקח את הזמן שלו, ומשאיר לנו המון פרטים ודקויות - כיאה לסרט ריגול עפ"י ג'ון לה קארה. הפעם הוא נצבע באקטואליות רלוונטית של מעקב כוחות המודיעין אחר תנועות איסלאמיות באירופה בגרמניה הקודרת. פיליפ סימון הופמן בתפקידו השלם האחרון לפני שהלך לדרכו. משחקו מיואש משהו ואני רק נשאר תוהה האם זה בגלל התפקיד של ראש חוליית המודיעין שראה כשלונות בעבר, ומוכיח שכישלון הוא כמו נייר דבק ישן שאי אפשר להוריד אותו, או שמא הוא מיואש כפיליפ סיימור הופמן. סרט מסקרן מאוד.
2013 - לוק
בשבוע שעבר היה בפורום דיון קצר על צורה ותוכן, על קולנוע כאמנות נשגבת המאגדת בתוכה אמנויות של ציור, צילום, ספרות, מוזיקה ותאטרון, על השפה של האמנויות וקולנוע בפרט, על הסיפור מול הצורה, וכו'. הדיון היה קצר - רק כמה פוסטים, אך העלה סוגיות מעניינות ועקרוניות. והנה, תוך כדי הדיונים, פתאום אני צופה בסרט זה. מה אני אגיד, אם הייתי איש מאמין או אוהד בית"ר ירושליים הייתי פוצח בקריאה "יש! יש אלוהים!". זהו סרט קולנוע, עם שחקן אחד (? יש הצגות יחיד בתאטרון, אך קולנוע? שיכול להעביר מאות פרצופים בשעתיים, בוחר רק דמות אחת?), המתרחש בתוך אוטו נוסע (מה, זה כל התפאורה? הרי זה דל אפילו לתאטרון!) ועוקב אחר שיחות טלפון נייד בנסיעה לילית של שעה וחצי ללונדון (מה, רק אמצעי טכני אחד? טלפון?). משעמם, נכון? אולי מתאים לתאטרון (למרות שגם בתאטרון זה לא יהיה פשוט - שחקן אחד מאחורי הגה 90 דקות), אולי מתאים יותר לספר. בכל אופן מה לקולנוע ולסרט זה, שכמו בכוונה החליט להשיל מעליו את כל יתרונות אמנות הקולנוע ולקשור לעצמו את הידיים ולהישאר עם הדבר המינימלי ביותר - הסיפור. וכן, הסיפור - זה בכלל לא משעמם הסרט הזה, אני הייתי דרוך בכל דקה ועקבתי אחר הסיפור, אחר שיחות הטלפון אחר הנסיעה של הבחור על הכביש - המסגרת המינימליסטית שכה זרה בד"כ לקולנוע (אני זוכר רק עוד סרט אחד במתכונת דומה - קבור מ-2010 - אך את ההוא לא אהבתי) מאמצת את שפת התאטרון ומשיגה תוצאות הדומות לספרות (סיפור קצר). אהבתי.
השבוע גם כתבתי על
טרומן קפוטה https://hafsaka.wordpress.com/2014/12/29/2005-capote/
אביבה, אהובתי https://hafsaka.wordpress.com/2015/01/01/2006-aviva-my-love/
עוף בשומשום
New member
BlackUnicorn
New member
הפוכה ממך לחלוטין לגבי
נק' שוויון (נהנתי בטירוף...) ולוק (השתעממתי ובסוף תגובתי הייתה פשוט WTF????? )
 
נק' שוויון (נהנתי בטירוף...) ולוק (השתעממתי ובסוף תגובתי הייתה פשוט WTF????? )
 
עוף בשומשום
New member
סרטים נהדרים.
Cold WAR Kid
New member
אקסודוס: אלים ומלכים
אני חושב שיתכן ורידלי סקוט הוא במאי דיי בינוני שפעם היו לו כמה פוקסים.
אחרי "היועץ" המזעזע לא חשבתי שרידלי יעשה סרט יותר גרוע, ו-וואלה, הוא הצליח בגדול.
אקסודוס הוא סרט רע בכל קנה מידה, גם ההפקה לא מרשימה בכלל. כריסטיאן בייל בתפקיד הגרוע ביותר שלו,
ג'ואל אדגרטון בתפקיד פרעה עם כריזמה של חציל ועוד שלל שחקנים מוכרים וטובים שמתבזבזים פה על שורות בודדות.
הבנתי שהסרט קוצץ מ-4 שעות, אבל משום מה אני בספק רב שעוד שעה וחצי הייתה מצילה את הסרט הזה.
הלוואי שבמאים בעלי חזון רחב יותר ימשיכו עם עיבודים תנכיים, באמת שאפשר לרקוח מהתנך סרטי מופת.
1 מתוך 10.
אני חושב שיתכן ורידלי סקוט הוא במאי דיי בינוני שפעם היו לו כמה פוקסים.
אחרי "היועץ" המזעזע לא חשבתי שרידלי יעשה סרט יותר גרוע, ו-וואלה, הוא הצליח בגדול.
אקסודוס הוא סרט רע בכל קנה מידה, גם ההפקה לא מרשימה בכלל. כריסטיאן בייל בתפקיד הגרוע ביותר שלו,
ג'ואל אדגרטון בתפקיד פרעה עם כריזמה של חציל ועוד שלל שחקנים מוכרים וטובים שמתבזבזים פה על שורות בודדות.
הבנתי שהסרט קוצץ מ-4 שעות, אבל משום מה אני בספק רב שעוד שעה וחצי הייתה מצילה את הסרט הזה.
הלוואי שבמאים בעלי חזון רחב יותר ימשיכו עם עיבודים תנכיים, באמת שאפשר לרקוח מהתנך סרטי מופת.
1 מתוך 10.
BlackUnicorn
New member
1 מתוך 10? איזו הגזמה. מה שנאת בו כל כך?
Cold WAR Kid
New member
זה סרט פשוט נורא ואיום
גם אני לא הבנתי איך נתת לו 9, אבל זה בסדר - על טעם וריח וכו'.
הסיפור של יציאת מצרים מרשים והיה ניתן ליצור ממנו יצירת מופת, אבל הוא ממש משעמם. שעה וארבעים מסרט של שעתיים
וחצי (!) מבוזבזת על מסעו של משה שעשוי בצורה הכי לא מרשימה שניתן לתאר ומשעממת באופן בלתי נדלה.
עשרת המכות לא מרשימות בכלל.
למה בן קינגסלי, סיגורני וויבר וארון פול מבוזבזים על שורות בודדות?
כריסטיאן בייל במפגן משחק מביך והגרוע בקריירה שלו, ג'ואל אדגרטון שאני לא ממש מכיר מביך כפליים בתפקיד רעמסס בעל כריזמת החציל כפי שכתבתי בביקורת.
עלו שם כמה נושאים מעניינים שהלוואי שהיו מפותחים יותר בסרט, אבל לא, אין פיתוח בשיט.
סרט מביך בקיצור. אם תרצי עוד פירוט, אשמח לפרט.
גם אני לא הבנתי איך נתת לו 9, אבל זה בסדר - על טעם וריח וכו'.
הסיפור של יציאת מצרים מרשים והיה ניתן ליצור ממנו יצירת מופת, אבל הוא ממש משעמם. שעה וארבעים מסרט של שעתיים
וחצי (!) מבוזבזת על מסעו של משה שעשוי בצורה הכי לא מרשימה שניתן לתאר ומשעממת באופן בלתי נדלה.
עשרת המכות לא מרשימות בכלל.
למה בן קינגסלי, סיגורני וויבר וארון פול מבוזבזים על שורות בודדות?
כריסטיאן בייל במפגן משחק מביך והגרוע בקריירה שלו, ג'ואל אדגרטון שאני לא ממש מכיר מביך כפליים בתפקיד רעמסס בעל כריזמת החציל כפי שכתבתי בביקורת.
עלו שם כמה נושאים מעניינים שהלוואי שהיו מפותחים יותר בסרט, אבל לא, אין פיתוח בשיט.
סרט מביך בקיצור. אם תרצי עוד פירוט, אשמח לפרט.
BlackUnicorn
New member
9 כי אני באופן אישי מאוד מאוד אהבתי והתחברתי
אני חשבתי שלג'ואל אדגרטון הייתה כריזמה מעולה אבל כנראה שזה משהו נשי...
 
בכל מקרה 1 מבחינתי זה סרט שהוא הפח של הפחת, שכל הצפייה בו היא סוג של סבל.
אני באופן אישי נותנת ציון כזה רק לסרט שאין בו שום דבר טוב - לא ויזואליות, לא מוזיקה, לא שחקנים, לא סיפור לא כלום.
כאן במינימום אי אפשר להתווכח עם הויזואליות של הסרט, אלא אם כן גם זה לא הרשים אותך.
אני חשבתי שלג'ואל אדגרטון הייתה כריזמה מעולה אבל כנראה שזה משהו נשי...
 
בכל מקרה 1 מבחינתי זה סרט שהוא הפח של הפחת, שכל הצפייה בו היא סוג של סבל.
אני באופן אישי נותנת ציון כזה רק לסרט שאין בו שום דבר טוב - לא ויזואליות, לא מוזיקה, לא שחקנים, לא סיפור לא כלום.
כאן במינימום אי אפשר להתווכח עם הויזואליות של הסרט, אלא אם כן גם זה לא הרשים אותך.
משלים סרטים שהייתי צריך לראות כבר ממזמן
פלאנט טרור ( גרינדהאוס ) - סרט אימה מטורף מבית רוברט רודריגז מתוך הפרוייקט עם טרנטינו. אין ספק בכלל שחסין מוות יותר טוב, אבל זה סרט נחמד וקליל עם עלילה גנרית ומייצג בדיוק את מה שהסרט מתיימר להיות.
הראיון - לא מבין אנשים שמתאכזבים מסרט כזה, למה ציפיתם ? עוד סרט קורע של פרנקו ורוגן. נהניתי סך הכל וזה בדיוק מה שציפיתי לו, למרות שאי אפשר להשוות אותו ל 'סוף ' . ההייפ מאחורי הסרט הזה היה ענק בלי קידום בכלל, אם הוא היה יוצא לקולנוע הרווחים היו הרבה יותר גדולים, אבל יש להם מזל שסוני הסכימה לשחרר את הסרט ליוטיוב בסוף, יותר טוב מכלום.
12 קופים - אני כל כך מטומטם שראיתי את הסרט הזה רק עכשיו. האמת שחשבתי שזה יהיה עוד מותחן מד"ב, ז'אנר שאני לא מת עליו בלשון המעטה, השבחים שזכה להם בראד פיט הניעו אותי לראות את הסרט. סרט ענק סך הכל, לא המותחן הפסיכולוגי הכי טוב שראיתי, אבל בהחלט מומלץ לכולם ( למי שעוד פספס אותו כמוני ).
נעלמת - עוד סרט של בן אפלק, נו טוב. ככה חשבתי לפחות. סרט יוצא מן הכלל, הקאסט פשו נהדר והעלילה ( שדי מזכירה לי את אסירים ) לא משעממת אפילו לשנייה. אחד הסרטים הטובים שראיתי מהשנה.
דיסטרביה - מעפן.
פלאנט טרור ( גרינדהאוס ) - סרט אימה מטורף מבית רוברט רודריגז מתוך הפרוייקט עם טרנטינו. אין ספק בכלל שחסין מוות יותר טוב, אבל זה סרט נחמד וקליל עם עלילה גנרית ומייצג בדיוק את מה שהסרט מתיימר להיות.
הראיון - לא מבין אנשים שמתאכזבים מסרט כזה, למה ציפיתם ? עוד סרט קורע של פרנקו ורוגן. נהניתי סך הכל וזה בדיוק מה שציפיתי לו, למרות שאי אפשר להשוות אותו ל 'סוף ' . ההייפ מאחורי הסרט הזה היה ענק בלי קידום בכלל, אם הוא היה יוצא לקולנוע הרווחים היו הרבה יותר גדולים, אבל יש להם מזל שסוני הסכימה לשחרר את הסרט ליוטיוב בסוף, יותר טוב מכלום.
12 קופים - אני כל כך מטומטם שראיתי את הסרט הזה רק עכשיו. האמת שחשבתי שזה יהיה עוד מותחן מד"ב, ז'אנר שאני לא מת עליו בלשון המעטה, השבחים שזכה להם בראד פיט הניעו אותי לראות את הסרט. סרט ענק סך הכל, לא המותחן הפסיכולוגי הכי טוב שראיתי, אבל בהחלט מומלץ לכולם ( למי שעוד פספס אותו כמוני ).
נעלמת - עוד סרט של בן אפלק, נו טוב. ככה חשבתי לפחות. סרט יוצא מן הכלל, הקאסט פשו נהדר והעלילה ( שדי מזכירה לי את אסירים ) לא משעממת אפילו לשנייה. אחד הסרטים הטובים שראיתי מהשנה.
דיסטרביה - מעפן.
עוף בשומשום
New member
השבוע ראיתי את
הנץ ממלטה- פילם נואר מבדר ומגניב שמשהו בבימוי ובתסריט שלו מנע ממני להיסחף לתוכו לחלוטין. מה שכן, המפרי בוגרט נהדר.
התיאוריה של הכול- כמו 'משחק החיקוי': ביוגרפיה מלאה בקיטש אך מבדרת. יש כמה רגעים בהם הסרט מעט נמרח, אבל התסריט שלו פחות מתחנף לחברי האקדמיה מזה של 'משחק החיקוי' וזה פלוס ענק. אני עדיין מעודד את 'התבגרות' באוסקר.
הקופסונים- סרט חביב. העיצוב יותר אפל וגרוטסקי מהמקובל ויש כמה רגעים חמודים ומשעשעים אבל הסרט לא ממש מקורי או מחדש משהו בתחום. אפשר לראות, אם כי מאולפני לייקה (שעשו גם את 'קרוליין' המעולה ואת 'פאראנורמן' החביב) ציפיתי ליותר.
בשם האב- סרט אדיר. שחקנים משובחים, עלילה מרתקת והרבה קטעים חזקים.
עד התביעה- מותחן משפטי מגניב שלא משתווה לסרטיו המופתיים של בילי ווילדר (כמו 'ביטוח חיים כפול' ו'שדרות סאנסט') אך יש בו מערכה אחרונה שהשאירה אותי בהלם ואת מרלין דיטריך המגניבה.
הנץ ממלטה- פילם נואר מבדר ומגניב שמשהו בבימוי ובתסריט שלו מנע ממני להיסחף לתוכו לחלוטין. מה שכן, המפרי בוגרט נהדר.
התיאוריה של הכול- כמו 'משחק החיקוי': ביוגרפיה מלאה בקיטש אך מבדרת. יש כמה רגעים בהם הסרט מעט נמרח, אבל התסריט שלו פחות מתחנף לחברי האקדמיה מזה של 'משחק החיקוי' וזה פלוס ענק. אני עדיין מעודד את 'התבגרות' באוסקר.
הקופסונים- סרט חביב. העיצוב יותר אפל וגרוטסקי מהמקובל ויש כמה רגעים חמודים ומשעשעים אבל הסרט לא ממש מקורי או מחדש משהו בתחום. אפשר לראות, אם כי מאולפני לייקה (שעשו גם את 'קרוליין' המעולה ואת 'פאראנורמן' החביב) ציפיתי ליותר.
בשם האב- סרט אדיר. שחקנים משובחים, עלילה מרתקת והרבה קטעים חזקים.
עד התביעה- מותחן משפטי מגניב שלא משתווה לסרטיו המופתיים של בילי ווילדר (כמו 'ביטוח חיים כפול' ו'שדרות סאנסט') אך יש בו מערכה אחרונה שהשאירה אותי בהלם ואת מרלין דיטריך המגניבה.
עוף בשומשום
New member
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.