מהזמן האחרון
לאחרונה קצת נעדרתי מהפורום - וכך הצטברו קצת יותר סרטים
2010 - אמנות בזבל
מי שלא מכיר את האומנות של ויק מוניז - זה הסרט בשבילו. הסרט הדוקומנטרי עוקב אחר פרוייקט הזבל של וויק מוניז. מאוד מרומם ומסקרן. שווה
2005 - שיחות עם אישה אחרת
זהו סרט עם הפתעות בנליות. צורת הצילום מאוד מסקרנת ולאחר איזה חצי שעה מפסיקה להטריד אלא נתפסת כמשהו טבעי מזרימת הסיפור שגם הוא בהתחלה צפוי ותלוש ומתגבש לכדי סיפור אחד שמבינים ואוהדים. לא סרט גדול - אך מסקרן, בעיקר בגלל הטכניקה. שווה
2013 - סיפור משפחתי
אני אוהב סרטים יפניים מכיוון שהם כל כך אנטיתזה לסרטים הוליוודיים שהם מוכרחים להיות טובים. הם לא מפסיקים להפתיע, הם אנושיים להחריד והחשוב ביותר - האמוציה בסרטים היפניים - לא עושים סטריפטיז אירופי ולא מופיעים בפורנוגרפיה ריגשית הוליוודית. הכל שם מאחןרי פנים חתומות, על קצה הלשון, בזווית העין, וגם כשהרגשות מוצאות את דרכן למילים - הכל שם ישיר, מדוייק, קצר וקולע. גם הסרט הזה - כולו סיטואציה אנושית מפתיעה וגם דרך התמודדות עם המצב הלא פשוט היא מן המאופקות והמפתיעות שזכיתי לראות. מומלץ
2014 - מפוצלים
מזכיר מידי את משחקי הרעב. רעיונות בסרט לא מספיק מגובשים, המציאות שמנסים ליצור לא אמינה והמשחק הוא שטוח בלשון המעטה. לוותר
2014 - התעלות
הסיפור הוא סיפור מד"ב נהדר, אם חושבים עליו. גם האפקטים שווים מאוד בסרט זה. אמנם הופעה של ג'וני דפ לא הלהיבה אותי כאן, וגם הטיפול בסיפור היה די אמריקאי (ז"א תחשוד בכל אחד שיש לו כוח, וחסל אותו לפני שתהיה לו האפשרות לחסל אותך - סינדרום המערבון האמריקאי) - מה שמשאיר את הסרט כהבטחה גדולה שלא מצליחה להתממש. אך בכל זאת שווה.
2014 - ספיידרמן המופלא 2
בסרט יש את כל המרכיבים הנכונים - הוא מצולם נפלא, יש בו אפקטים מצויינים, הוא זורם מהר ולא תקוע אף לדקה, יש בו אפילו הפתעות של משחק בדמות של ג'מי פוקס שמשחק את מקס דילון, ואפילו סאלי פילד נמצאת כאן. אך הנושא עייף, לעוס, אין סיפור, אין התרגשות, אין התפעלות... זה עוד מופע קרקס שראינו טובים יותר ממנו. לוותר.
2011 - אדון לזר
אדון לזר הוא מורה מחליף בבית ספר במונטראל. בית הספר הוא כל כך פוליטיקלי קורקט, ואדון לזר הוא מהגר אלג'יראי. המפגש הזה הבין תרבותי הוא כל כך מסקרן ואנושי שקשה להתנתק מהמסך. שווה.
2010 - שקרים יפים
זו קומדיה רומנטית צרפתית. האם היחסים ו/או האהבה יכולים להיות מושתתים על שקרים? הסרט עוקב אחר הניסיון הזה עם לא מעט צחוקים וסיטואציות די הזויות - אך כולן נחמדות שמשאירות אופטמיות חייכנית כחברה לכורסא. לא מזיק, אך יישכח מהר. לוותר
2013 - הרופא
סרט הקורה בימי הביניים, כאשר בחור אנגלי עושה כל הדרך עד לפרס מחופש כיהודי (! זה אכן הפתעה מעניינת! הוא אפילו עשה ברית מילה לעצמו ע"מ להסוות טוב יותר את עצמו. לנוצרים באותה תקופה היה בלתי אפשרי לטייל בעולם המוסלמי, ליהודים - כן) ע"מ לפגוש את אבן סינה הגדול וללמוד את סודות הרפואה ממנו. דרמה תקופתית הממוקמת בתקופה מאוד מסקרנת, עם דמויות המהוות תפאורה מסתורית ומושכת. אך, כמו דרמות דומות - ראה את אגורה - לא מתרוממת מעבר ל-"בסדר". לוותר.
2014 - אפס ביחסי אנוש
אחלה סרט. סיפורים קצרים עם חיוך מבצבץ עם דמויות שכל אחד מכיר. אפשר לקחת אותו למחוזות רציניים של מה בכלל עושות בחורות בצבא, הכל תלוש מהמציאות, רוצים סיפוקים מהירים וכו', אך אפשר לקחת בהחלט לכיוון הקולאז' האנושי בנוף הצבאי עם קצת הומור. הסצנה של קרב השדכנים פשוט הורסת. מומלץ בחום
2014 - That Demon Within
מותחן הונג-קונגי - יש בו שוטרים, יש בו מאפיה, יש אלימות ברוך השם - אך הסרט לא ממריא מעבר לזה שהוא "בסדר". שוטר בטעות מציל פושע במנוסה, ולאחר מכן, אכול רגשות אשם, מנסה להילחם בחבורה של הפושע. לוותר
2014 - מסע של מאה צעדים
זהו סרט עושה טוב. משפחה הודית נודדת פותחת מסעדה בכפר צרפתי מול מסעדה צרפתית מכוכבת ואנינת טעם. זהו מתקון לקומדיה - ואכן יש קומדיה, אך לא במובן של מצבים קומיים וצחוקים, אלא של מצב רוח טוב, שאמנם לפעמים נלעס כמסטיק בזוקה, אך הטעם, טעם טוב. והאוכל, או האוכל - הצילומים שלו עשו אותי רעב לגמרי. הלן מירן נפלאה כרגיל. שווה .
2014 - רק ג'יגולו
אם לאונרד כהן נותן הופעות, מיק ג'גר מקפץ כמו נער ובכלל, כל הזקנים האלו עוד נושמים ובועטים, אז גם וודי אלן החליט שהוא משחק בגיל 79. אם לא הייתי יודע שאת הסרט ביים ג'ון טורטורו (שאגב אחלה עבודה, וגם יופי של משחק) - הייתי בטוח שוודי אלן גם ביים את הסרט. אני נהינתי מכל רגע. גם הרעיון מטורף כיאה לוודי אלן (סליחה - כיאה לטורטורו), גם שחקנים נהדרים (בנוסף לאלן וטורטורו, גם שרון סטון ולב שרייבר קפצו לביקור) , גם הזירה מאוד אהובה - ניו-יורק, וגם כמובן האווירה. סרט שלא מתיימר להיות גדול, אבל מאוד מפתיע לטובה. מומלץ.
2014 - כוכב הקופים: השחר
פחות טוב מקודמו. יש כאן יותר אקשן, יש כבר פוליטיקה של השלטון, יש כאן מאבק אנשים וקופי אדם, האפקטים הם גם טובים יותר. אך הוא רדוד יותר מקודמו, ואין בו העומק והפרספקטיבה של הראשון - ומה שנשאר זו השיטחיות האמריקאית של התבגרות. אך בכל זאת שווה, ולו בגלל הכבוד לסרט הראשון.
2014 - רחוב ג'מפ 22
מטופש כמו הראשון - ז"א דרך כיפית להרוג שעתיים אם קשה להירדם במטוס ושכחת לקחת ספר טוב. אחרי הנחיתה לא זוכר כלום. לוותר
2014 - מליפיסנט
אנג'לינה ג'ולי בתור מכשפה-פאה. הסיפור שלא שמענו על היפהפיה הנרדמת. ואיך בתוך כל מכשפה רעה מסתתרת פאה מדהימה. הסיפור צפוי ומעניין, אך לא נדוש - בעיקר בגלל האפקטים ומשחק הצבעים של <צבעוני - פאה> ו-<כה קודר - מכשפה> - שמתערבבים לאורך הסרט. שווה
2013 - סיפור האהבה של מיסטר מורגן
וואו - איזה דירה בפריז יש לפרופסור בדימוס מר מורגן - שזה משהו! אני אוהב את פריז, ולדמיין שכך אתה חי שם בדירה גדולה ומוארת... תענוג. מייקל קיין בתפקיד מעניין של אלמן זקן ואבא גרוע המתאהב בבחורה צעירה. הסיפור לא קוהרנטי לעיתים, וגם מריח מטיפול אמריקאי - שחייב לאמת בין הורים וילדים, וחייב להרכין ראש מול פריז, או פריז. אך לא סבלתי לרגע. סרט לא לכל אחד, לפעמים משעמם, אך אני זכיתי שוב לטייל ברחובותיה של פריז. לוותר
2011 - טיפש, מטורף, מאוהב
עוד קומדיה רומנטית לא מזיקה ונחמדה. ההיילייט של הקומדיה הוא המפגש בין היורם האמריקאי המצוי לבין בחור מטורזן ורודף שמלות מושבע - אשר שם לעצמו מטרה לעורר את הגבריות של היורם מחדש. חביב. לוותר
2012 - המשגיחים
יש לו קווי דמיון לא מעטים עם אפס ביחסי אנוש (או שאולי הפוך, הרי הוא נעשה קודם לסרטה של טליה לביא). דמויות סטראוטיפיות אך כאלו שכולנו מכירים, קולאז' בת-ימי בן זמננו. הדמויות של חבדניקים עם המוזיקה ממש כאן - זה לא סרט, זו הצצה מהחלון. מצויין. שווה
אוף, זהו