סרטי השבוע
(2013) ההיא שחוזרת הביתה
סרט הביכורים של מיה דרייפוס (בוגרת החוג לקולנוע וטלוויזיה של אונ' ת''א עם צמד סרטים קצרים מהוללים)
ראה כמו אוסף סקיצות מקסימות ונועזות על דיפרסיה ונרקיסיזם. השפה הייחודית של דרייפוס מאפשרת לה
לבנות דמות ראשית (טלי שרון המופלאה) מתוסכלת והססנית הנדחקת ע"י מציאות קופחת שאינה חסה על
מבזבזי הזמן. ההומור הארסי והבוטה של הסרט ממתיק במעט את מצבה והיא מנצלת את הפנאי המאולץ,
מרחיקה לכת ומהרהרת בקול ובמעשים על מקומה כיוצרת, כאישה. וכמוה, החתרנות היצירתית של הסרט
לא זקוקה להדרכה חיצונית, אז לא תמצאו פה מוסר השכל חנפני. הכללים של דרייפוס רוצים רק לעורר הזדהות
בקרב כל מי שמכיר איך זה מרגיש כשהניכור נוזל ונמרח לך על כל הקיום. אגב, טלי שרון עשתה לי לייק בפייסבוק
על הסקירה ומיה דרייפוס הגיבה לי שאהבה דבריי והרגשתי כאילו אני רץ בסלואו-מושן בשדה חמניות
(2004) אדם ופול Adam & Paul
סרט הביכורים של לני אברהמסון נכנס לחייהם של צמד נרקומנים בלתי מזיקים בשולי דבלין. לוקח זמן להתרגל
ולאמץ את הצפייה באורח חייהם העלוב אבל יצר הסקרנות עושה את שלו. אקראיות ושגרה הם חלק בלתי נפרד
בסיפור הקטן והעצוב שלהם, והמצלמה לפחות לא נחפזת וממהרת לשבור את הקירות המגנים עליהם מפני תיעוב
אופציונלי של הצופים. סרט לא רע אבל לא מיוחד.
10/5
(1991) מונית לילה Night On Earth
סרט של ג'ארמוש על לילה אחד עם 5 מוניות ברחבי העולם. אהבתי במיוחד את הסיפור הראשון והשני, בראשון
ווינונה ריידר נהגת מונית שאוספת את ג'ינה רולנדס ושתיהן יוצאות מהכלל. בשני, צחקתי כמו מטורף, באמת אדיר.
הסיפורים שהתרחשו בפריז, רומא והלסינקי פחות דיברו אליי, משהו לא עבד בהם, לא ברור לי מה בדיוק. קורה.
10/6
(1977) ליל בכורה Opening Night
בדיוק ברגע שהתחלתי להבין ולעכל את גודל החשיבות של ג'ון קסבאטס כאחראי הבלעדי לקיומו של הקולנוע
האמריקני העצמאי מאז שהתקרב לראשונה למצלמה, הוא הצליח שוב פעם להשאיר אותי ספיצ'לס. במשך
שעתיים וחצי, קסבאטס מספר את סיפורה של שחקנית תיאטרון במשבר, ג'נה רולנדס המושלמת כמובן.
סרט עמוס רגשית אבל גם מתגמל רגשית. הדרמה משתוללת ומכה ללא רחם אבל בלי לעורר פרובוקציה
מניפולטיבית, רק האותנטיות מדברת בקול גדול. קולנוע תיאטרלי ותיאטרון קולנועי הולכים יד ביד!
10/7
(1966) אנדריי רובלב Andrey Rublyov
ההיכרות הראשונה שלי עם הקולנוע של טראקובסקי, מי שנחשב לאחד הבמאים הגדולים אי פעם.
אנדריי רובלב הוא אמן של ציורי סמלים ותחריטים דתיים, החושים והתודעה שלו פוגשים לראשונה
בזוועות המלחמה, הרוע האנושי וזה מעמיד בשאלה את עצם מהותו. רובלב יוצא למסע במסגרת
עיסוקו אך זהו מסע החושף אותו ואותנו לקווים הגסים שמצייר האבסורד על פניהם של ההומניסטים.
אמנות ויצירה בקרב על הכל או כלום נגד הרס וחורבן - טראקובסקי לא בוחל בשום אמצעי ומצליח
לפאר את העשייה המבורכת פרי האדם ואך עם זאת לעורר חלחלה ובהלה מפני מקורות אי השפיות.
סרט של קצת יותר מ-3 שעות, לא תמיד מהפנט (קצת תפל לעיתים) אבל כשהוא כן - הוא פאקינג כן.
10/7
(1950) פחד במה Stage Fright
סרט מותח ומורט עצבים של היצ'קוק. יש פה תיחכום תסריטאי מבריק על הדרך בה אנו תופסים
את האמון שלנו בשחקנים - בטח כשמדובר בעלילה בלשית ומעשיית רצח במרכזה שתי שחקניות,
האחת חשודה ברצח ואחת עוזרת להפליל אותה. עם מרלן דיטריך האחת והיחידה.
10/7
(1945) מילדרד פירס Mildred Pierce
ג'ואן קרופורד זכתה ובצדק בזמנו באוסקר על המשחק המצוין שלה בסרט על אישה שמוכרחה
להשתחרר מכבלי הפטריארכיה ולפרוץ דרכה כמפרנסת ואמא בו זמנית, ללא הבעל הגרוש.
סרט טוב, שם דגש מעניין על האינטראקציה של מילדרד עם הגברים בחייה וביתה הסוררת.
10/7