סרטי השבוע

[מיכאל1411]

סרטי השבוע

 

[מיכאל1411]

סרטי השבוע

(2013) ההיא שחוזרת הביתה
סרט הביכורים של מיה דרייפוס (בוגרת החוג לקולנוע וטלוויזיה של אונ' ת''א עם צמד סרטים קצרים מהוללים)
ראה כמו אוסף סקיצות מקסימות ונועזות על דיפרסיה ונרקיסיזם. השפה הייחודית של דרייפוס מאפשרת לה
לבנות דמות ראשית (טלי שרון המופלאה) מתוסכלת והססנית הנדחקת ע"י מציאות קופחת שאינה חסה על
מבזבזי הזמן. ההומור הארסי והבוטה של הסרט ממתיק במעט את מצבה והיא מנצלת את הפנאי המאולץ,
מרחיקה לכת ומהרהרת בקול ובמעשים על מקומה כיוצרת, כאישה. וכמוה, החתרנות היצירתית של הסרט
לא זקוקה להדרכה חיצונית, אז לא תמצאו פה מוסר השכל חנפני. הכללים של דרייפוס רוצים רק לעורר הזדהות
בקרב כל מי שמכיר איך זה מרגיש כשהניכור נוזל ונמרח לך על כל הקיום. אגב, טלי שרון עשתה לי לייק בפייסבוק
על הסקירה ומיה דרייפוס הגיבה לי שאהבה דבריי והרגשתי כאילו אני רץ בסלואו-מושן בשדה חמניות

(2004) אדם ופול Adam & Paul
סרט הביכורים של לני אברהמסון נכנס לחייהם של צמד נרקומנים בלתי מזיקים בשולי דבלין. לוקח זמן להתרגל
ולאמץ את הצפייה באורח חייהם העלוב אבל יצר הסקרנות עושה את שלו. אקראיות ושגרה הם חלק בלתי נפרד
בסיפור הקטן והעצוב שלהם, והמצלמה לפחות לא נחפזת וממהרת לשבור את הקירות המגנים עליהם מפני תיעוב
אופציונלי של הצופים. סרט לא רע אבל לא מיוחד.
10/5

(1991) מונית לילה Night On Earth
סרט של ג'ארמוש על לילה אחד עם 5 מוניות ברחבי העולם. אהבתי במיוחד את הסיפור הראשון והשני, בראשון
ווינונה ריידר נהגת מונית שאוספת את ג'ינה רולנדס ושתיהן יוצאות מהכלל. בשני, צחקתי כמו מטורף, באמת אדיר.
הסיפורים שהתרחשו בפריז, רומא והלסינקי פחות דיברו אליי, משהו לא עבד בהם, לא ברור לי מה בדיוק. קורה.
10/6

(1977) ליל בכורה Opening Night
בדיוק ברגע שהתחלתי להבין ולעכל את גודל החשיבות של ג'ון קסבאטס כאחראי הבלעדי לקיומו של הקולנוע
האמריקני העצמאי מאז שהתקרב לראשונה למצלמה, הוא הצליח שוב פעם להשאיר אותי ספיצ'לס. במשך
שעתיים וחצי, קסבאטס מספר את סיפורה של שחקנית תיאטרון במשבר, ג'נה רולנדס המושלמת כמובן.
סרט עמוס רגשית אבל גם מתגמל רגשית. הדרמה משתוללת ומכה ללא רחם אבל בלי לעורר פרובוקציה
מניפולטיבית, רק האותנטיות מדברת בקול גדול. קולנוע תיאטרלי ותיאטרון קולנועי הולכים יד ביד!
10/7

(1966) אנדריי רובלב Andrey Rublyov
ההיכרות הראשונה שלי עם הקולנוע של טראקובסקי, מי שנחשב לאחד הבמאים הגדולים אי פעם.
אנדריי רובלב הוא אמן של ציורי סמלים ותחריטים דתיים, החושים והתודעה שלו פוגשים לראשונה
בזוועות המלחמה, הרוע האנושי וזה מעמיד בשאלה את עצם מהותו. רובלב יוצא למסע במסגרת
עיסוקו אך זהו מסע החושף אותו ואותנו לקווים הגסים שמצייר האבסורד על פניהם של ההומניסטים.
אמנות ויצירה בקרב על הכל או כלום נגד הרס וחורבן - טראקובסקי לא בוחל בשום אמצעי ומצליח
לפאר את העשייה המבורכת פרי האדם ואך עם זאת לעורר חלחלה ובהלה מפני מקורות אי השפיות.
סרט של קצת יותר מ-3 שעות, לא תמיד מהפנט (קצת תפל לעיתים) אבל כשהוא כן - הוא פאקינג כן.
10/7

(1950) פחד במה Stage Fright
סרט מותח ומורט עצבים של היצ'קוק. יש פה תיחכום תסריטאי מבריק על הדרך בה אנו תופסים
את האמון שלנו בשחקנים - בטח כשמדובר בעלילה בלשית ומעשיית רצח במרכזה שתי שחקניות,
האחת חשודה ברצח ואחת עוזרת להפליל אותה. עם מרלן דיטריך האחת והיחידה.
10/7

(1945) מילדרד פירס Mildred Pierce
ג'ואן קרופורד זכתה ובצדק בזמנו באוסקר על המשחק המצוין שלה בסרט על אישה שמוכרחה
להשתחרר מכבלי הפטריארכיה ולפרוץ דרכה כמפרנסת ואמא בו זמנית, ללא הבעל הגרוש.
סרט טוב, שם דגש מעניין על האינטראקציה של מילדרד עם הגברים בחייה וביתה הסוררת.
10/7

 

[yuriis]

פחד במה

מרלן דיטריך נהדרת

 

[Cold WAR Kid]

בקצרה

סרט סרבי- פאק זה היה נורא. שמעתי שזה נורא חולני ומזעזע אז נמענתי מלראותו אבל הסקרנות הרגה את החתול. וחבל.
לא מובן לי איך תסריט כזה עבר.
The Pact- סרט אימה דל תקציב אבל נחמד למדי. מלחיץ לעתים. מרגיש שלא מיצה את כל הסיפור והיו דברים שהייתי רוצה לראות עוד התמקדות עליהם.
החבר'ה האחרים- מתחיל מצוין ונהיה משעמם למדי בהמשך. מרוח מאוד.
עיר החטאים: עלמה להרוג- הסיפור של העלמה הוא סביר ואווה גרין מצוינת וסקסית ברמות שאי אפשר להתחיל לתאר, אבל שאר הסרט כה מיותר, מביך ומשעמם.
לזה חיכינו 9 שנים?! מבאס ביותר.

 

[Black Stain]

עוד לא ראיתי עיר החטאים

אבל מבאס לשמוע.. ממש ציפיתי לזה

 

[Cold WAR Kid]

זה היה מהסרטים שיותר ציפיתי להם השנה

 

[גולי233]

שווה לעקוב אחר ניקולס מקארתי

במאי THE PACT, יש סיכוי שהוא יתפתח להיות "הדבר הבא". יצא לי לראות את סרטו האחרון, HOME - לא מביא בשורה חדשה לז'אנר אבל בהחלט סרט אימה מוצלח ואפקטיבי.

 

[Cold WAR Kid]

סקרנת אותי

איפה ראית את HOME?

 

[גולי233]

יצא לי לראות אותו

במסגרת הלקטורה שאני מבצע עבור פסטיבל אוטופיה.

 

[Rider on a storm]

המעניק

סרט ממש יפה. עלילה שנגעו בה כבר בהרבה סרטים קודם, אך האינטרפטציה קצת שונה. מספר על עולם עתידני שבו נותנים לבני האדם זריקה כל בוקר שגורמת להם להפסיק להרגיש רגשות, לטוב ולרע. הם חיים חיים אפורים בלי צבעים ורגשות. החליטו לתת את הזריקות בקהילה, על מנת להפסיק את כל הדברים הקיצוניים הרעים שקורים בעולם כתוצאה מרגשות חזקים שליליים של בני אדם, מלחמות, הרג, כאב וכו. אין חופש בחירה וכולם מתוכנתים ופועלים לפי תוכנית שקובעים להם. כל ילד שמסיים תיכון מקבל עבודה או יעוד בחיים שהוא חייב לעשות. ילד אחד מקבל את המתנה להיות יועץ, הוא פוגש זקן שאמור ללמד אותו על ההיסטוריה של העולם, שמחקו לכולם מהזיכרון. על מנת לייעץ לאנשים בהווה. הוא מספר לו על זמן שלא לקחו את הזריקות כל בוקר, בו הייתה שמחה, אהבה, רגש, צבע, אבל גם מלחמה וכאב. הילד מפסיק לקחת את הזריקות ונהנה מעולם חי ומלא יותר, בעוד חבריו עדיין חיים במציאות האפורה וחסרת החופש. הוא מתחיל לנסות להראות לחבריו את העולם שהוא רואה, ולבסוף מצליח לברוח מהקהילה אל " הקצה" בו המציאות האפרורית כבר לא תקפה. כשהוא חוצה את הגשר או מגיע אל הקצה, זה גורם למציאות האפרורית בקהילה שלו ליפול וכולם רואים את המציאות ה"אמיתית". סרט ממש נפלא שנוגע בנושא מאוד עמוק, אך הביצוע קליל ולא כבד שמתאים לסרט נוער. מאוד נהניתי גם מהמשחק של הילד ושל הודיה ראש, היא מדהימה.

 

[ערן1987]

לא מסכים איתך

סרט מאוד מפוספס מלא מעט בחינות, המשחק של אף אחד מהשחקנים הוא לא וואו ("בינוני" תהיה ההגדרה הנכונה), הנושא כבר נדוש מאוד (נכון שהספר יצא לפני כ-20 שנים אבל הסרט יצא באיחור נוראי אחרי כל הסרטים בעלי אותו קונספט), ה"אקשן" עלוב, החיבור לדמויות כמעט אפסי, הרומנטיקה לעוסה והסרט עצמו אמנם מעביר שעתיים בסבבה אבל זהו, אין בו שום דבר מעבר

 

[Rider on a storm]

מבחינת המשחק, מריל סטריפ כן משחקת בצורה מעולה

הילדים משחקים טוב, לא מדהים אבל סבבה. הנושא נדוש, אבל אני מתחברת אליו, והוא ממש מעניין. נכון שהוא לא גורם לך לחשוב אחרי הסרט במיוחד, והוא לא משאיר כל כך משהו מעבר, אבל זה סרט נוער כזה, ולכן הוא קליל... ובמהלך הסרט מאוד נהניתי מהכל וגם מהקונספט.

 

[ערן1987]

לא מסכים איתך לגבי המשחק

אני חושב שמריל היא המצטיינת מבין כולם, על זה אין ספק, אבל ביחס לפני עצמה (וגם כ"סתם ככה") היא הייתה בינונית.

 

[Rider on a storm]

אני לא מכירה סרטים אחרים שתה

אז אין לי כל כך למה להשוות. אבל אני התרשמתי שהיא משחקת בצורה ממש חזקה ומשכנעת.

 

[Cold WAR Kid]

קדימה, להשלים סרטים שלה!

בחירתה של סופי
אוגוסט: מחוז אוסייג'
ספק
השעות
קרמר נגד קרמר
אדפטיישן

בהצלחה

 

[Rider on a storm]

תודה. אבדוק אותם

 

[BlackUnicorn]

 

[YanaBerkovich]

המעניק:Re

ונראה לי שזה הסרט שאראה בסופ"ש תודה

 

[yuriis]

בוקר טוב ווייטנאם ואחרים

השבוע ראיתי:

2013 - ג'ו. לא ברור לי למה עושים סרטים כאלו. זה לא שהוא גרוע - הסיפור לא רע, ניקולס קייג' נותן גם משחק לא רע. אך זהו. לא רע, בסדר, וכו'. אם רוצים את המיסתורין, הפחד, האווירה המיוחדת של דרום ארה"ב אבל עם עניין, עם ברק, עם ריתוק למסך ולכל מילה - אז לכו על בלש אמיתי ועיזבו את ה"בסדר" וה"לא רע". לוותר.

2013 - גנבת הספרים. בד"כ אני לא אוהב סרטים על שואה ועל שלטון הנאצים, אם הם לא מתייחסים ברצינות לנושא עצמו ורואים את התקופה כתפאורה בלבד. סרט זה יוצא דופן מהבחינה הזו - וכל זה דווקא בזכות הסיפור עצמו ועל איך שהוא מסופר. בכלל, לספר סיפור טוב - לספר, לא להראות, זאת אמנות בפני עצמה. גם בספרות וגם בקולנוע. ובסרט הזה - הסיפור הוא טוב. שווה.

1987 - בוקר טוב, ויטנאם, המשך ההומאז' לרובין וויליאמס (למה עזבת אותנו ככה?). אחד התפיקים הטובים של רובין וויליאמס. הקטעים שלו עם המיקרופון הם לא פחות מנהדרים. גם כל הסביבה שלו מוצגת באור קומי. וזה גם עושה לי בעיה מסויימת - הסרט מתכתב בצחוק שהחברה עושים בוויטנאם עם סרט אחר באותו הנושא - מ.א.ש. ומפסיד לו. כשמאש הולך על הצחוק והטירוף באמצע מלחמה, בוקר טוב וויאטנם הולך רק על הצחוק - ומפספס את הביקורת. הקטעים עם ה"ילידים" בעיני הם מביכים בסרט. צריך אולי להזכיר שוויטנאמים איבדו בין מיליון לארבע מיליון חיי אדם במלחמה הזאת (תלוי מי סופר) והאמריקאים לא נראים טוב בוויטנאם גם בימינו אנו. בוקר טוב ויטנאם פוסח עם צחוק עצוב אך מתגלגל על תפקדה האמיתית של אמריקה - אך ההופעה של רובין וויליאמס מפצה על כך בגדול. שווה.

השבוע גם כתבתי על אורגה ו-סיפור קצר על אהבה - סרטים מומלצים:
http://hafsaka.wordpress.com/2014/08/21/1991-close-to-eden/
http://hafsaka.wordpress.com/2014/08/18/1989-a-short-film-about-love/

 

[גולי233]

השבוע שלי

מלון גרנד בודפשט. רייף פיינס נפלא, והסרט מוצלח בעיקר בזכות ההופעה הפנומנלית שלו בתור גוסטב. מעבר לכך, כל מה שאפשר לצפות מסרט של ווס אנדרסון, לטוב ולרע. מומלץ מאוד.

תומאס המוזר. סרט פנטזיה נוסחתי אך קצבי וחביב. נחמד.

בתוך לואין דיוויס. סרט קטן ומאוד יוצא דופן בסגנון שלו. מצד אחד טביעות האצבע של האחים כהן מורגשות היטב – דמויות ססגוניות, פולק וכו'. מצד שני סרט מאוד ארטסי ולא "עגול", שמתעקש לא לתת לצופה סיפוק קל ומהיר. אהבתי.

מועדון הלקוחות של דאלאס. סרט בסדר גמור שזקוק בעיני לעבודה עריכה נוספת וקיצוץ של כ-30 דקות היה הופך אותו ל-"טוב מאוד" בעיני. אפשר לראות, אפשר לוותר.

רובוקופ. העיבוד מפתיע לטובה, אבל זה רק אומר שהוא לא גרוע, עדיין סרט סתמי.

ג'ק ריאן: גיוס הצללים. סתמי, אפשר לוותר.

נון-סטופ. סרט אקשן-מתח מטופש מאוד, תסריט רע. לוותר.