תראו
שכחתי איך זה נקרא, אבל בספרות יש חוק כזה - שאם העולם של הסרט יוצא מנקודת הנחה שבעולם הספיציפי ההוא דברים משונים כאלה וכאלה יכולים לקרות, דברים שלא יכולים להתרחש בעולם האמיתי - אז זה סבבה מבחינה ספרותית, אי אפשר להגיד שזה 'לא אמין' כי זה כן אפשרי בעולם המדובר. בעולמות כמו זה של הארי פוטר, או שר הטבעות, עצם זה שיש כישופים אמיתיים או דרקון לא פוגע בסיפור או באמינותו שכן זה אפשרי מנקודת המוצא שלו.
אבל, אם התפניות שמתרחשות הן לא אמינות, או אם הדמויות לא אמינות או סתם דביליות, אז אין כאן תירוץ. זה פשוט לא טוב. אי אפשר להגיד, 'אה לא, זה פשוט עולם פנטזי אחר, זה מטאפורה' ולצאת מזה. בעולם של פארגו, כמדומני, אין נקודת מוצא שבה לדמויות יש חשיבה שונה לחלוטין מזו של האדם הרגיל, ובאופן מוזר, המתאים בדיוק כדי לקדם את העלילה לכיוון הרצוי ו'המגניב' של היוצרים. והכל בשם, 'זה..זה פשוט אתם לא מבינים זה פשוט אגדה זה פשוט ככה וככה'. אני חושב שזה דבילי. אני דווקא אוהבים דברים לא טריוויאלים ובנאליים, משונים, אבל לי נראה שהסדרה הזאת הזויה ומשונה רק לשם הקטע של להיות הזוי ומשונה, וזה דבילי.