סרטי השבוע
(2013) סוף העולם The World's End
אדגר רייט אחראי לקומדיות מוטרפות ומבריקות כמו 'מת על המתים' ו'שוטרים לוהטים' וגם לסרט הקאלט
'סקוט פילגרים', אותו מצאתי לא יותר מנחמד כי ההתאמצות שלו להיות סופר מגניב ועדכני היה קצת מוגזם.
סרטו החדש מאגד כמה מהשחקנים הבריטים הטובים והידועים כיום וזה לא הצליח למנוע ממנו להיות החלש
ביותר שלו עד היום בפילמוגרפיה. כמה בדיחות טובות פה ושם, לא יותר. סרט דבילי ולא מקורי במיוחד.
10/3
(2012) סיפורים שאנחנו מספרים Stories We Tell
הדוקו האישי של שרה פולי שואל שאלות מעניינות על הדרך בה מסתורין מר-מתוק יכול להתיך את העבר ולשוות
לו אופי של אודיסאה רגשית. ברגעיו המקסימים, הסרט משלב בעליצות יוצאת דופן את הגרסאות של משפחת פולי
לכל אותם זכרונות מכוננים הטומנים בחובם הפתעות קטנות. ברגעיו הפושרים, הנאיביות תופסת את זמן המסך ומדללת
קמעה את חיוניותו כמסמך אנושי אוניברסלי בר הזדהות.
10/6
(1988) תאומי המריבה Dead Ringers
ג'רמי איירונס בתפקיד כפול בסרטו של קרוננברג על אחים תאומים עם חיבה יתרה לנרקוטיקה וניסויים גניקולוגיים מחרידים.
הדרמה מעוצבת כביטוי פיזי חזק של משבר זהות מיני וקיומי, משחזרת במדויק את הפחדים העמוקים של הצופה מכאב או
לחילופין בהייה בכאב. למשל, אם יצא לכם לחוות מתישהו ניתוח להסרת תוספתן (אני! אני!) אז לפתע הרגעים הללו מטפסים
חזרה לקדמת התודעה וזה מעורר חלחלה. סרט לא רע, מתאר באופן מעניין תשוקות פסיכוטיות נסתרות.
10/6
(1987) לו היית כאן Wish You Were Here
דרמה קומית בריטית מקסימה, מצחיקה ומלאת חום לבבי. אמילי לויד הנפלאה מייצגת ערכים של נשיות שסועה בסביבה
שמרנית ומדכאת זהות. הרבה שמחת חיים יש בבימוי האנושי החותר להציב פריימים מושלמים והם מלמדים על הקשר
החשוב בין הדמות לעצמה, בין הדמות לאלו המחפשים למנוע ממנה להיות חופשייה. הסרט זכה בזמנו בקאן בפרס הפדרציה
הבינלאומית של מבקרי קולנוע המוענק בפסטיבלים בינלאומיים ומטרתו לקדם את אמנות הקולנוע ובמיוחד לעודד קולות צעירים
וחדשים. הסרט בהחלט עונה על ההגדרה של קול צעיר ומשוחרר.
10/7
(1979) הרוצח הקודח The Driller Killer
סרטו הראשון של אבל פררה (מוכר בין היתר בגלל סרטים כמו 'פקד מושחת' עם הארווי קייטל) המתייחס אל אמנות כאחוזת
טירוף. סיפורו של צייר מוכשר עם תת מודע אלים במיוחד. כאשר השכנים החדשים שלו מתגלים להיות הרכב פאנק רועש
שנמצא בתהליכי הקלטת אלבום אז הקריזות מתחילות ללהוט. המקדחה משמשת אותו ככלי עימו יש לו כוח להרוס ולחורר
הומלסים וסתם אנשים שלא באים לו בטוב. הליטוש העלילתי נמוך עד לא קיים, המנעד הפסיכולוגי אמנם מכלה זעמו בשורה
של סצינות פלסטיות ומלוכלכות אבל הסרט לא ממש מתעלה.
10/5
(1952) בצהרי היום High Noon
אפשר לקרוא לו אנטי-מערבון כי הוא כעיקרון חסר את המרכיבים הבסיסיים של מערבון קלאסי עם טובים ורעים, חילוקי דעות
מוסריים ודו קרב עם קתרזיס בסיומו. פרד זינמן זונח את כל אלה בשביל להצביע על כל מה שרקוב וצבוע בחברה האמריקנית,
זו המצויה בחשכת עידן המקארת'יזם - פטריוטיות ונאמנות על פני זכויות וחופש. גארי קופר הוא שריף על סף פרישה, נשוי טרי
(גרייס קלי נראית מעולה גם בשחור-לבן) המגלה כי חבורת פורעי חוק ממתינה בסבלנות למנהיג שלהם בתחנת הרכבת וכשהוא
יגיע - הזמן על שעון הקיר הוא כזמן הסרט - הם ינקמו בשריף על שרדף וכלא אותם בעבר. ההמתנה מורטת עצבים, ניסיונות
השריף לגייס סגנים שיעזרו לו נגד האיום עולים בתוהו - אלה הופכים את הסרט לעמוס חשיבות חברתית והטון הקודר בהתאם.
10/7
(1948) מעשה של אלימות Act of Violence
עוד סרט של פרד זינמן, הפעם דיון נוקב ומרתק בשאלות מוסר פוסט מלחה''ע ה-2. גבר מגלה כי העבר שב לרדוף אותו, בדמות
גבר צולע ורוגז הדורש צדק מיידי. הומניזם, נקמה ובריחה מאפיינים את הנואר הקולח. מומלץ מאוד.
10/7