סרטי השבוע

[עוף בשומשום]

סרטי השבוע

אז, מה ראיתם השבוע?

 

[מיכאל1411]

סרטים מהזמן האחרון + מד מן

בימים האחרונים חזרתי לצפות ולהעריך מחדש את מד מן בנקודה בה הפסקתי בזמנו, העונה השלישית. נזכרתי מה בכל
זאת חיובי ומושך כ''כ בסדרה שהיא אנטי-דרמה במהותה, ללא עוקץ עלילתי ועם דיאלוגים אמנם שנונים ומענגים אך יבשים ומתוזמנים
היטב מדי. ודווקא אותו תיזמון מושלם מכדי להיות ריאליסטי - הופך את התסריט לסוג של רומן ספרותי מרובה ניואנסים. תשומת הלב
לפרטים הקטנים היא עוד מעלה רבת חשיבות ביריעה המורכבת מדמויות מטולאות, בעודן תרות אחר תכלית רגשית ומימוש עצמי.
על רקע סבך השינויים הנרקמים בסיקסטיז, הנשים והגברים של 'מד מן' מייצגים גורם מחולל מרכזי בקריסה של העבר והכרה תודעתית
במהפכות קטנות כגדולות, התפכחות. בידוד הנראטיב והצרתו משאירים הרבה מקום להתפתחות איטית ומבוקרת של החרדה האנושית
דרך עיניהם של דון, פגי, סאלבטורה ושות'. יש ערך מוסף סאבטקסטואלי יקר מפז בסדרה המבקשת לעשות אנליזה מתמשכת לדמויות.
על כן, ההנאה אותה 'מד מן' מספקת טמונה דווקא בהגדרתה מחדש את המדיום כמקום בו חלומות הופכים לפרסומות, פרסומות הופכות
לאשליות והאשליות הופכות למציאות. והמציאות, ובכן, מתכופפת לטובת גחמות של בני אדם. ככה זה. גם עם כל העגמומיות הזו, יש הרבה
הומור וסטייל. ואופטימיות! כן כן! שאלו אותי אחרי הפוסט הזה בפייסבוק למה אני חושב שהסדרה היא אנטי-דרמה ואמרתי -
ובכן, אני רואה את 'מד מן' כאנטי-דרמה מהסיבה הפשוטה שהיא לא נוטה לייצר אימפקט מיידי של הנראטיב על דמויות והן גם ספונות בתוך
עצמן. הדברים המסעירים ביותר מתרחשים בסדרה מתחת לפני השטח ונסיבות ארעיות נותנות אותותיהן רק ברגעים מינוריים מדודים מאוד,
בלי אסקלציה בוטה או חיכוך מר. וזה בסדר, למרות שיש לא פעם מריחה לא ברורה של צירי סיפורים שונים. הדמויות הן הסיפורים, אגב,
אז יש להן תפקיד להרחיב את עצמן ולהראות דו משמעות, כי המימדים המרובים שלהן לא כולם יכולים להרטיט את חוויית הצפייה. אז ברגע
שאתה מתחבר לרובד מסוים אחד בכל דמות, יש ייצור אוטומטי של הזדהות עם אמת. ולא כל אמת היא דרמתית וכבדת ראש, 'מד מן' למעשה
משתדלת להתרחק מגוזמאות סנטימנטליות לא רצויות, על חשבון דרמה. יש בה טון שלא מתפתה לקחת צעדים נועזים, ברוב המקרים אבל גם
מה שהיא מייצגת בכל מקרה ראוי ובר צפייה, קצת יותר מעל הממוצע משאר הסדרות של ימינו.

******************************************

(2013) העבר The Past
סרטו של אסגר פראהדי ('פרידה') משליך את דמויותיו לתהומות עמוקים של קונפליקט הומני מריר ועורך לנו היכרות עם
פגמיה העבים של האמת, המתהווים בעודה מתאמצת להוליך שולל את הלא ראויים לה. הריאקציות הניתזות כתוצאה מחיכוך
מתבקש של ערכים מנוגדים הולכות ומחריפות, הרבה בזכות תסריט תיאטרלי ביסודו האחראי לשמירה על חלל רגשי דחוס.
גם כשיש סטייה קלה למחוזות של טלנובלה, בכל זאת מתקיים מנעד רחב היקף של מרכיבים מעניינים לדיון. דרמה עם ריכוז
גבוה של מתח משפחתי, המכסה בעדינות את השמץ האחרון של החסד ומסירה באכזריות מציאות נתונה לטובת אחת אחרת,
הכל לפי פרספקטיבה של מספרים שונים. סרט נוגע ללב ומצולם נהדר, מציג נוף עלילתי עם אופק מחשבתי מרובה.
10/7

(2013) הלי Heli
סרט מכסיקני שפתיע רבים כשזכה בשנה שעברה בפרס הבימוי היוקרתי של פסטיבל קאן. קשה לרדת לשורש העלילה מבלי
להכיר את המציאות החברתית הלא פשוטה אשר פוקדת את הסצינות הטעונות באלימות ודממה. התסריט הוא דווקא הצד החזק
והבלתי צפוי של הסרט, יש בו התפתחויות חכמות שמצליחות למעשה למשוך תשומת לב גם על חשבון סבלנות יקרה. המניע והתכלית
של דרמת הפשע הזו לא הכי ברור אבל החידתיות בו מכפרת.
10/6

(2012) הקיר Die Wand
סרט אוסטרי שהוא לא רק קולנוע יפהייפה למראה, אלא גם סיפור הגותי המשתמש באופי האדם לדורותיו בשביל להוכיח שיש
מציאויות שהן מעבר לתפיסה המוחשית. הדמות הראשית מוצאת את עצמה במלכודת מוזרה, שיבוש של מימד הזמן, תקועה לבדה
ביער עבות מדהים ביופיו, כאשר קיר בלתי נראה תוחם ומגביל תנועתה, כמו בדיחה קוסמית. פנייתה הכמעט מיידית לכתיבה, לרצון
העז לשמר את ציביונה האישי ע''י מילים ופרצי מחשבות, הופכים את השהייה שלה לסוג של מבחן קיומי. הסרט לוקח אותה ואותנו
(יש גם כלב וחתולים!) לחפש ולהתבונן אחרת על הסיבות בגינן אנחנו קמים מהמיטה מדי בוקר. החיבור בינה לבין הטבע, המקבל
כאן נופך ואישיות גדולים מהחיים עצמם, כה מקסים בפשטותו. הדקויות הקטנות של הבימוי והמשחק מהדהדות כפלאי האמנות האחרונים,
במה שנראה כמו תחילתו של סוף וסוף להתחלה. יצירה עם משמעות מיוחדת.
1/08

(2012) מעמקים The Deep
באיסלנד פועל במאי מוערך בשם בלתזר קורמאקור. עם סרטים כמו 'הים' (דרמה חזקה ומרגשת) ו'ג'אר סיטי' (מותחן בלשי מעולה)
הוא הציב רף חדש לשפה הקולנועית של סקנדינביה. הוליווד כבר הספיקה להשתמש בשירותיו כשלקחה אותו לביים את 'המבריח'
עם מארק וולברג ו'אקדח כפול' עם דנזל וושינגטון (לא ראיתי אותם עדיין). ב-2012, הספיק לעשות סרט נוסף על רקע נופיה הקפואים
והמרהיבים של מולדתו, מבוסס על סיפורו האמיתי וחסר התקדים של דייג ששרד טביעת ספינה באייטיז ושחה לבדו מרחק עצום למקום
מבטחים. זהו סרט הישרדות עם כיווני עלילה מחולקים היטב אבל לא מעניינים מספיק. נדמה שהבימוי מתעלה על שאר ההיצע, למרות שניכר
היטב כיצד הושקעה אינטיליגנציה רגשית גבוהה בעשייתו.
10/5

(2012) עלטה
סרט ישראלי שנמכר להמון מדינות וזכה להצלחה רבה בקרב הקהילה ההומו-לסבית העולמית. הוא לא לוקח סיכונים עלילתיים מיותרים
ולכן החיוניות שלו כמעט ולא קיימת, שהרי הדרמה בו רדודה מיסודה וחסרת נשמה. הרגישות שלו עוד איכשהו מועברת כראוי, במיוחד
בדינמיקה המשפחתית של דמות הערבי. סרט עם רצון טוב שנבלע מהר מדי בתסריט שגרתי יתר על המידה הרצויה.
10/5

(2010) ממלכת החיות Animal Kingdom
לשרוד היה האתגר האמיתי בעת הצפייה, כיוון שמדובר בסרט מנומנם ונפוח מחשיבות עצמית. המגרעות שלו מתחילות בתסריט:
הדמויות פלקטיות ושזורות בעלילת פשע אוסטרלית קלושה, בה חוטי הדרמה מסתבכים בינם לבין עצמם ולמעשה מסתירים את
הצורה המקורית אותה הבמאי חתר להשיג מלכתחילה. לא ראיתי כל תועלת הכרחית בנעשה בו, הכל כ''כ בלתי נסבל. אין נקודות אור
או מגע רגשי אמיתי, גם כשהריכוך של הסצינות מופר מעת לעת ע''י שיאים חסרי תנופה. ג'קי וויבר? היא בסדר, יש לה בקושי עשר
דקות זמן מסך ולא זיהיתי ייחוד מסוים בהופעה שלה, אם כי הדמות שלה הייתה היחידה שעוד איכשהו גיליתי בה עניין וגם זה בקושי.
10/2

(2000) צ'ופר Chopper
סרטו הראשון של אנדרו דומיניק ('ההתנקשות בג'סי ג'יימס') מטפל בהרבה הומור שחור בדמותו האקסצנטרית והאמיתית של פושע
נודע לשמצה ואריק באנה עושה עבודה בת זונה, לא חושב שיש לו תפקיד טוב יותר מזה. הצילום המונוכרמטי משאיר אותנו עם צבעים
ספורים בלבד וזו בהחלט טכניקה ששואבת אותך עמוק יותר לצדדים המסוימים והאפלים של העלילה.
10/7

(1994) אודסה הקטנה Little Odessa
סרט הביכורים של ג'יימס גריי שולח את טים רות' להחצין כישוריו המעולים בתור פושע זוטר שחוזר לביתו ונאלץ להתמודד עם אבא עצבני
ואח סקרן (אדוארד פרלונג). הדגש על האווירה מונע מהסרט להפוך לפנינה אמיתית של דרמה, למרות סצינות שלא יוצאות מהראש.
10/6

(1992) איש נושך כלב Man Bites Dog
משום מה, הקונצנזוס הוא שזהו הסרט הבלגי הכי טוב אי פעם. לא אהבתי בכלל, המועקה שלו דוחה בכל רגע ורגע, בלי שום נשמה ודמות
ראשית מעצבנת, קשקשנית ולא מעניינת. רוצח סדרתי המתעד בעזרת חבריו ימיו ולילותיו? ראיתי לפחות 3 סרטים אמריקנים שהיו עדיפים.
10/2

(1980) שוטטות Criusing
סרטו של וויליאם פרידקין מגדיר מחדש את היחס הקולנועי לסצינת הקווירים ולא בוחל בתיאור מפורט של מחתרת האאוטסיידרים, שאריות
החברה. אל פצ'ינו יורד למרתפי נפשו כשהוא נקרא לחקור סדרת רציחות בקהילה, המשימה כרוכה בהפיכתו לסוכן סמוי ומיזוג טוטאלי עם
אופי זר ומנוכר. הפסיכולוגיה של דמותו מחליפה צבעים ומטילה ספק גדול בזהותו החדשה, מה שגורם לסרט להיות קצת יותר מעניין מהממוצע,
לצד כמובן עוד הופעה מצוינת של פצ'ינו. עלילת המותחן לא בדיוק מאזנת בין העיקר והתפל ולכן חוץ ממבט גראפי שנוי במחלוקת אי אפשר
לומר שיש בו משמעות אמיתית.
10/6

(1974) רצח באוריינט אקספרס murder On The Orient Express
מסרטיו החלשים יותר של סידני לומט האגדה המנוחה. מצאתי את הסרט יבש וזחוח מדי, רובו עמוס הסברים עלילתיים המוגשים דרך
הבלש הצעקני שעשה לי חור ארור בראש. האלגנטיות המאולצת של הסרט מוציאה ממנו מעט מאוד בכל הקשור למתח טעון ומפותל.
10/4

 

[yuriis]

מסכים לגבי העבר

לגבי רצח באוריינט אקספרס - אני הוקסמתי - גם ממצעד הכוכבים ששיחקו, וגם מהאווירה הכל כך אגאתה קריסטי בסרט. לטעמי, זהו הסרט המבטא בצורה הנאמנה ביותר את האווירה של הבלש הקריסטי. אין הרבה סרטים טובים שנעשו עפ"י קריסטי, והרבה נופלים מהרצח באוריינט אקספרס בהצגה אותנטית, קולנועית ומותחת.

 

[מיכאל1411]

וגם את 'ראשומון' של קורוסאווה

(1950) ראשומון Rashomon
הסרט השני בלבד של קורוסאווה שאני רואה (הראשון היה 'ראן', יצירת מופת בקנה מידה בל יתואר). לא טוב במיוחד. כלומר, הטקסט
הרעיוני הבסיסי באמת מרתק והכל אבל הביצוע ממש מבולגן ובלתי נסבל. כ''כ אהבתי את הדרך בה התסריט חושף עוד ועוד טפחים
של שבילי הסיפור הראשי, שם בספק את האמת וכו' אבל הסגנון הקולנועי של הסרט - להוציא את הפתיחה והסיום המעולים - פשוט לא
עבד לי בשום צורה.
10/5

 

[yuriis]

אני אהבתי מאוד את ראשומון

אני חושב שזו יצירת מופת. ראיתי פעמיים - יכול להיות שצריך יותר מפעם אחת. לגבי הסגנון - זה היה הסגנון של קורסאווה בשנות הארבעים והחמישים. הוא השתנה בשנות השישים וגם בשנות השמונים. זהו במאי שהתפתח והתבגר, אחד הגדולים והמשפיעים.

http://hafsaka.wordpress.com/2014/01/11/1950-rashomon-2/

 

[In Heaven]

סרטי השבוע שלי

The Lego Movie
אחד הסרטים היותר חמודים וכיפיים שראיתי לאחרונה.
וויזואליות מטורפת כל כך (שמצאתי מלאת צבעים ואפילו טריפית לאורך רוב הצפייה, ובמיוחד במיוחד בשתי סצינות פסיכיות וטריפיות לגמרי), הומור מהנה ביותר, המון רפרנסים ומחוות לסרטים, עלילה טובה מאוד שגם עליה אפשר להסתכל כעלילה טריפית ואבסורדית לגמרי (אמרתי את זה לחברים שלי בסוף הצפייה והם לא הבינו מה אני רוצה מהם אז כנראה שזה כל אחד ונקודת המבט שלו על הסרט), דמויות גאוניות ומצחיקות לגמרי... ממש נהניתי, אפילו שלקראת סוף הסרט הייתה כבר תחושת מיצוי כזו והוא היה קצת ארוך מדי לפי דעתי.
בכל מקרה, הוא זרם לי לגמרי... באמת שבשבילי הוא סרט אסיד לכל דבר.
7/10

?Why Don't You Play in Hell
הסרט הראשון שאני רואה של שיון סונו ואני שמח להגיד בפה מלא שהוא כבר התמקם בטופ רשימת ה"במאים-שאני-חייב-לראות-סרט-סרט-בכל-הפילמוגרפיה-שלהם-בגלל-שהם-יותר-מדי-גאונים-מכדי-שלא-אעשה-את-זה" שלי.
בהתחלה הסרט הזה נראה כמו קומדיה אבסורדית וסוריאליסטית לגמרי אבל לאט לאט ככל שהסרט מתקדם הוא מתאחד לכדי עלילה אחת (שעדיין מאוד מאוד מאוד הזויה ואבסורדית כל כך) ועם קצת חשיבה על הסרט מגיעים לקונספט האמיתי שלו שהוא ללא ספק אחד הקונספטים הכי אדירים שראיתי לסרט.
סרט פאן פשוט מהנה ואדיר לגמרי, הומור אבסורדי ומצחיק בטירוף (כמו שאפשר לצפות מהקולנוע היפני), המון המון המון דם, עשייה נהדרת לגמרי... סרט הפאן של 2013 לפי דעתי. שיון סונו ללא ספק גאון אמיתי.
8/10

A Very Long Engagement
ובזאת אני מסיים את הפילמוגרפיה של ז'אן פייר ז'נה... שלמרות שאחרי שצפיתי בפילמוגרפיה שלו אכן נוכחתי ללא מעט נפילות שהיו לו במהלך הקריירה, הוא בהחלט במאי יצירתי ביותר שביסס לעצמו סטייל מאוד ייחודי ואופייני רק לו. מקווה לצפות בסרט החדש שלו the young and prodigious spivet בימים הקרובים.
שנים של אירוסין הוא לא בין הנפילות שלו שציינתי קודם אבל גם לא בין הסרטים הבולטים שלו... הסטייל הז'אן פייר-י עם הוויס אוברס המשעשעים והדמות המרכזית הילדותית והשתלשלות האירועים שקוראת כמו תמיד בסרטים שלו, ביד הגורל, העריכה המהירה וכו.. הרגיש קצת קצת מאולץ, למרות שהיה מדהים.
הסיפור נחמד מאוד ושילב סיפור היסטורי עם רומנטיקה בצורה ראויה, אודרי טוטו כרגיל הדהימה אותי והפסקול של בדלמנטי פירק אותי לחתיכות אבל משהו היה חסר לי בסרט... הדמויות פשוט לא מספיק עניינו אותי והשתלשלות האירועים הייתה מאולצת מדי מכדי שאני באמת אתרגש מהסרט ואתחבר אליו.
אני לא חושב שכבר צריך לציין כי זה די ברור מאליו כשמדובר בז'אן פייר ז'נה אבל אני אציין את זה שהוויזואליות עינגה לי את העיניים ברמות לא אנושיות.
נהניתי, אבל לא ממש כמו שציפיתי שאהנה.
7/10

Exit Through the Gift Shop
סרט דוקומנטרי מסקרן כל כך ונותן המון המון השראה והערכה לאומנות רחוב.
אז לפי מה שמסופר בסרט, הוא התחיל כדוקומנטריה של בחור בשם תיירי גואטה שכל החיים שלו צילם כל דבר שהוא עשה פחות או יותר ונהיה ממש אובססיבי לצילום וברגע מסויים בחיים שלו הוא פגש את אומנות הרחוב, הגרפיטי, בדיוק כשהתחילה התנועה. הוא תיעד המון המון אומנויות רחוב ויצירות גרפיטי, רדף אחרי אומנים ועקב אחריהם יום יום, שעות על גבי שעות מוקלטות על ערימות לא שפויות של טייפים על גבי טייפים על גבי טייפים של תיעודי גרפיטי ואומנות רחוב. בסצינת אומנות הרחוב צץ בחור שכינה את עצמו בשם באנקסי שהדהים את כולם עם היצירות שלו ונהיה מדובר בכל מקום ושמר על דיסקרטיות מוחלטת. תיירי גואטה החליט שהוא מוצא את הבחור הזה בכל מחיר, שאל עליו ורדף אחריו המון זמן, עד שהוא מצא אותו... וכשהוא מצא אותו הוא לא הפסיק לתעד אותו. מהרגע הזה הסרט נהפך מסרט דוקומנטרי על באנקסי לסרט דוקומנטרי של באנקסי על תיירי גואטה, שצמח לאחד מאומני הרחוב המוערכים וידוע בשם mr. brainwash. מצטער שהרסתי קצת למי שרוצה לראות את הסרט, עם התיאור, אני פשוט ממש hyped לגבי כל הסיפור הזה עכשיו ככה שהייתי חייב לתקצר אותו קצת... לא אמשיך את הסיפור.
בכל מקרה, הסיפור הזה, עם כמה שהוא היה מדהים הוא היה נראה לי הזוי לגמרי... בדקתי באינטרנט ואכן יש המון המון תאוריות הזויות לגמרי לגבי אם הסיפור וכל הסרט הזה בכלל, נכון. חלק טוענים שזה בכלל תכסיס של באנקסי, שעשה בעצם סרט על עצמו והכל כאן שקר מוחלט, חלק אומרים שכל הסיפור לגבי mr. brainwash מומצא לגמרי... באמת שאין לי מושג מה לחשוב. בכל מקרה, נכון או לא נכון, הסיפור הזה בהחלט נתן לי המון השראה, אם קודם הערכתי אומנויות רחוב (והערכתי מאוד! תמיד התעניינתי בנושא), עכשיו אני מעריך אפילו יותר.
בנוסף לסיפור ולדמויות (קורא להן דמויות כי עדיין אין לי מושג אם התוכן בסרט הזה נכון או לא) שהדהימו אותי, הסרט עשוי בצורה באמת מעולה, עם עריכה גאונית לגמרי (הקטעים שהראו מהסרט שתיירי גואטה עשה על גרפיטי היו כל כך פסיכיים, פשוט התפרצתי מצחוק כשהראו את זה חח), שיר הפתיחה היה פשוט במקום... בסך הכל סרט מסקרן בטירוף שעשוי בצורה באמת טובה.
אמיתי או לא, מפוברק או לא, הזוי או לא, הסרט הזה היה בהחלט מעורר השראה ואני שמח שצפיתי בו.
8/10

The Laughing Woman
מותחן אירוטי איטלקי סאדיסטי ויפהפה לגמרי.
העלילה או ההתרחשויות בסרט לא שינו בהרבה, זה היה יותר all about התפאורה והמוזיקה. העיצוב סטים הסיקסטיזי הוא פשוט יצירת אומנות בפני עצמה, מדהים כל כך, לעתים זה גם לווה בתאורה מיוחדת שהוסיפה המון וכמובן בפסקול מעולה לגמרי עם כמה סצינות בלתי נשכחות שגרמו לי לסערת חושים אמיתית.
מצד שני, הסיפור בסרט באמת היה קצת חלש אבל היה ללא ספק מגניב לראות סרט סקספלויטיישן שלא מתרכז בעירום ובגור אלא יותר הרבה יותר בכל מה שמסביב לכך (עיצוב סטים, צילום, מוזיקה..) וזה מה שבאמת משנה, לי לפחות.
עוד דבר, זה כנראה אחד הסרטים הכי שובניסטיים שראיתי, אבל העניין הזה היה מבדר לגמרי.
8/10

 

[MR Lordi]

רק משחקי הכס

האמת, הפרק הראשון של העונה הרביעית היה די חלש.
נקודות טובות בפרק-
-סצנת הפאב עם אריה וThe Hound
-Red Viper
-ג'יימי ובריאן, שידוך מושלם.
וכמובן אולנה טיירל, אדירה.

אני מחכה בטירוף לפרק הבא. כל כך חיכיתי לראות את החתונה של ג'ופרי ומרג'רי, ויהיה מטורף.

 

[עוף בשומשום]

השבוע ראיתי את

Compliance- לא ייאמן. סרט שמתאר סיטואציה די קשה בצורה אמינה ומשכנעת.
החיים הסודיים של וולטר מיטי (1947)- סרט מקסים מאוד.
צ'פלין- סרט טוב מאוד. רוברט דאוני ג'וניור משכנע.

 

[עוף בשומשום]

ועוד אחד

הילד- מיד לאחר שסיימתי את 'צ'פלין' היה לי חשק לראות סרט שלו, אז ראיתי את 'הילד'. העלילה לא מאוד מפותחת, אבל הסרט מצחיק ומלא בקסם של קולנוע ישן. מומלץ.

 

[yuriis]

כן, הילד הוא סרט חובה. גם האחרים שלו נהדרים

http://hafsaka.wordpress.com/2013/12/03/1921-the-kid/

 

[In Heaven]

יש לי בלו ריי של Compliance

שחבר שלי נתן לי... צריך באמת לראות אותו.

 

[שנאוצר משהו]

זה אחד הסרטים הכי קשים לצפייה בשנים האחרונות.

לא גרפית או משהו, זה פשוט סרט שבמלוא מובן המילה גורם לך לאבד אמונה באנושות.

 

[In Heaven]

חבר שלי דווקא אמר לי שהוא התאכזב ממנו ממש...

הוא ציפה למשהו כמו שאמרת והתבאס לגמרי, אז אני מוריד ציפיות.
אבל אני אצפה בו, הוא בהחלט מעניין אותי.

 

[mrpink3]

נימפומניאק VOL1

יצירת מופת משובחת.

 

[מיכאל1411]

לא הייתי מגזים