סרטי השבוע

[timboy123]

מסכים

 

[על שביל ארוך]

אני אהבתי יותר את השני

 

[** רוזבד]

 

[עוף בשומשום]

השבוע ראיתי את

שבעה חטאים- צפייה שנייה. פאק, איזה סרט ענק! נכנס היישר אל תוך רשימת הסרטים האהובים עליי. בימוי מופתי, שחקנים אדירים, בניית מתח מעולה וסצנת לפני סיום שאני יודע כמעט בעל פה מרוב שאני חורש עליה בהנאה ביוטיוב. אדיר אדיר אדיר.
מר פיבודי ושרמן- נחמד. הדיבוב העברי בסדר.
Trees Lounge- נחמד. סטיב בושמי שולט!
כלום גדול- משעשע מאוד. סיימון פג שולט!

 

[על שביל ארוך]

אני ממש רוצה לראות את "שבעה חטאים"

אבל מפחדת שיהיה לי קשה מידי...

 

[alphac]

לעומת 12 שנות עבדות, זה בכלל לא קשה לצפיה

והאמת שגם באופן כללי הוא לא כזה "זוועתי" ויזואלית
סרט טוב יותר לטעמי מ-12..

 

[על שביל ארוך]

מהזמן האחרון:

"12 שנים של עבדות" - סרט מדהים, מרגש, נותן פרופורציה לחיים, מטלטל... קשה... סרט מעולה... מומלץ מאוד למי שאין לו לב חלש מידי...

"סנאץ'" - סרט חביב, לא התלהבתי, גברים יותר יאהבו אותו אני מניחה...

"הטעות הגדולה" - סרט חביב, לא מעבר...

"אופטימיות היא שם המשחק" - סרט מרגש, משחק מעולה, מטלטל... מצחיק... מאוד מאוד נהניתי

אני מתכוונת מחר לצפות ב"סרט לבן" אז אני אוסיף ביקורת אחרי שאני אראה אותו

 

[על שביל ארוך]

״סרט לבן״

לא אהבתי... משעמם...

 

[על שביל ארוך]

סרטים שראיתי בחודשים האחרונים:

"כוח משיכה" - מאוד נהניתי, ראיתי בקולנוע בתלת מימד והייתי מוקסמת... ההרגשה היא ממש שנמצאים בתוך החללית ביחד עם הגיבורה... אהבתי את הדמות הראשית ואת מה שהיא עברה... היה מאוד מעניין... גרפיקה מהממת!!

"מה קרה בגטקה?" (מדע בדיוני) - תקציר הסרט מויקיפדיה: הסרט מציג כנבואת זעם, חברה שבה הגנטיקה היא השיקול היחידי לכל החלטה. החברה העושה שימוש ביכולות טכנולוגיות לשם השבחה גנטית, מקבלת אנשים לעבודה ולבתי ספר רק על פי המפה הגנטית שלהם, נותנת להם יחס הורי נאות בהתאם לגנטיקה שלהם ומקצה לאנשים עם לקויות או עם סיכוי גבוה ללקויות את מקומם של העבדים.
המיפוי והאבחון הגנטי מאפשר למדוד את איכותו הגנטית של אדם ולהתאימו לתפקודים חברתיים שונים, בדומה לפרופיל צבאי. בעוד אפליה גנטית אסורה על-פי חוק, הנגישות הטכנולוגית מנצחת בחיי היומיום המעשיים. לכאורה, בעולם כזה, גורלו של אדם נקבע במידה רבה כבר בלידתו. אולם הבמאי קורא תיגר על סדר עולמי זה כאשר הוא מציב במרכז העלילה את וינסנט (אית'ן הוק) אשר נולד לבני מעמד נחות בהיריון ספונטני על המושב האחורי של מכוניתם.
וינסנט זוכה ליחס משפיל מכל סובביו ובמיוחד ממשפחתו ויש לו גם כמה לקויות. אולם, וינסנט זכה בכמה תכונות טובות שאינן מקודדות בגנים, כמו נחישות, חריצות ומזל. בעזרת זהות שאולה, וינסנט זוכה בהשגים שמעט אנשים חסרי לקות זוכים בהם, הן בקריירה והן באהבה.
וינסנט הצעיר נחות מבחינה גנטית אך אינו מוכן להשלים עם המקום המיועד לו. הוא חולם להיות אסטרונאוט ב"גטקה", סוכנות חלל כדוגמת נאס"א המשגרת לחלל כ-12 טיסות ביום. על מנת להגשים את חלומו הוא חייב להשתמש בתחבולות, להערים על המערכת ולהוכיח את ניצחון הרוח. מומלץ

 

[gavrik]

גטקה סרט נפלא

 

[יולי המבקר]

אז אתמול ראיתי את

החגיגה של פולט- הסרט מבדר ביותר, מעניין למדי. הייתי שמח אם הוא היה ארוך יותר.

 

[yuriis]

בית ספר למפלצות ועוד.

דיברנו מספיק 2013 אפשר לוותר. ג'וליה לואיס פרקר - היא איליין מסיינפלד - בקומדיה רומנטית חביבה ולא מטומטמת. צפיה לא מזיקה

בית ספר למפלצות 2013 שווה צפיה. הוא אמנם פחות מוצלח ממפלצות בע"מ המצויין - אך משעשע הוא כן. באיזשהו שלב, לקראת הסוף, ירד לי האסימון שהסרט הוא על במאי וכוכב ראשי בסרט - הבמאי אולי יותר מוצלח מכל הבחינות - גם חכם, גם שנון, גם יודע יותר, גם מתכנן, גם מציב מטרות ומגיע אליהם - אך חסרה לו התכונה העיקרית של השחקן - אין לו את הקסם שלו. השחקן לעומת זאת אמנם בעל קסם - אך בלי הבמאי הוא לא יצליח לעשות את הסרט. וכך הם חיים בסימביוזה - השחקן והבמאי. או זאת לפחות התאוריה שחשבתי עליה בסוף הסרט. חביב מאוד.

הכל אבוד 2013 אפשר לוותר. אנחנו היינו מוצפים לאחרונה בסרטי הישרדות - חיי פי, כוח המשיכה, ואחרים. זהו אחד מהם. אז מה מייחד אותו ולמה חייבים לצפות בו? האמת היא שלא חייבים. אך מה שמייחד אותו הוא שיש רק שחקן אחד - זאת הצגת יחיד של רוברט רדפורד. ואין דיבורים בסרט (למעט שניות בודדות). כמו כן זהו גם סרט השרדות יותר ראליסטי מאחרים. מה שפוגם בסרט (והרוטיניות של הראליזם דווקא לא פוגמים אלא מוסיפים לעניין - למרות שיכולה לשעמם חלק מהקהל הצמא לאקשן) - זהו - כמה מפתיע - רוברט רדפורד עצמו. הוא כבר בן 78. וסרט הישרדות כדאי לשחק בגיל צעיר קצת יותר.

בית 2009 אפשר לוותר. האווירה - מטיפה , מקוננת וכמעט מיסיונרית. זה פוגע מאוד באופיו שאמור להיות דוקומנטרי. מה שמציל אותו מהטפות המוסר הטרחניות וייתכן שגם לא כל כך מבוססות - אלו הצילומים המדהימים. הצילומים הם צילומי אוויר, וצולמו בעשרות מדינות (כולל ישראל). בהתחלה רציתי כבר לכבות אותו, אך הצילומים לא נתנו לי - העיניים היו מרותקות למסך.אך האווירה של הטפה הרגה לי את ההנאה.

A Matter of Life and Death 1946 אפשר לוותר. הנושא הוא מוכר משמיים יכולים לחכות וסרטים דומים נוספים - מדובר על בחור שאמור למות (הוא טייס אנגלי החוזר ממשימה במלחמת העולם השניה במטוס בוער ללא מצנח ומעדיף לקפוץ ממנו מאשר להישרף) אך בטעות מתחמק מכך (המלאך שאמור היה לאסוף אותו פיספס אותו בערפל האנגלי הטיפוסי וכך הטייס נחת לים ונשאר בחיים). מכיוון שסדר הוא סדר - אזי המלאכים מנסים להחזיר אותו לשמים - אך הוא מערער וכך נערך לו משפט במרום - עם חבר המושבעים, עם התובע והסנגור (שמציעים לו לבחור איזה שבא לו - פלוטו, סוקראטס וכו'). יש כמה סצנות מסקרנות בסרט, יש עבודת בימוי טובה, דיוויד ניבן מצליח לרתק לדקות ארוכות - אך הוא בכל זאת קצת מישן ולא בליגה של השמיים יכולים לחכות.

 

[הפעולה המינימלית]

 

[מיכאל1411]

יצא לך לראות את

הסרט המעולה הזה?
https://www.youtube.com/watch?v=cLuDSSpQtBo

 

[yuriis]

ייצא.

תודה על ההמלצה. נשמע מעניין. אצפה בקרוב

 

[מיכאל1411]

ראיתי בזמן האחרון

אוטופיה היא מיני סדרה בריטית מצוינת בת 6 פרקים. קומיקס וקונספירציות נפגשים ויוצרים עלילה מפותלת ומרתקת,
בלי להיות מופרכת או מטיפנית. המתח והאלימות מגיעים למקומות מאוד שנויים במחלוקת ולא פעם יש הקצנה ברמה הפלסטית והגראפית.
יחד עם זאת, זה לא מפריע או מכביד על ההנאה הכללית, בסופו של דבר זו טלוויזיה חכמה ולא צפויה, עם דמויות בלתי נשכחות והרבה
סטייל קולנועי גדוש צבע.

טרמיי הסדרה של דייוויד סיימון עשתה ניסים ונפלאות בעונה 1 עם גלריית דמויות מעולות שמנסות למצוא את עצמן מחדש
אחרי האסון של הוריקן קתרינה. תיאור מלא חיים ומוזיקה של ניו אורלינס. עונה 2 הייתה בינונית מאוד עם יותר מדי מריחות שלא לצורך.
נותרו לי עונה 3 ו-4.

(2013) פילומינה Philomena
סרט פרווה נחמד ולא מזיק. ג'ודי דנץ' מדהימה כמו תמיד ושומרת על הצפייה נסבלת בהחלט.
10/5

(2013) קפטן פיליפס Captain Phillips
בינוני מינוס. הכי חלש עד כה בפילמוגרפיה של גרינגראס, לא מתקרב ולו במעט לאינטנסיבות ולמתח של שאר סרטיו.
10/4

(2013) The Den
פאונד פוטג' מותח ועשוי היטב, סיקוונס הסיום מזעזע ומורט עצבים, אין דברים כאלה.
10/7

(2010) המשוטט
סרטו של אבישי סיון לוקח הפוגה מקולנוע ישראלי וחוקר את הדמות הראשית דרך דימויים אוניברסליים מטרידים ומעוררי שאלות.
צעיר חרדי להורים חוזרים בתשובה פותח דלתות סתרים אל העבר ומאלץ עצמו להתעמת עם הרהוריו ומחלתו. סצינות ארוכות ופשוטות
מצביעות דווקא על הסיבוכים הנפשיים הטמונים בתוך שגרה משמימה. הצילום הופך את הסרט לרצף של ציורים עם חיים משל עצמם, לא
תמיד יש פואנטה ברורה אבל הצפייה בו משאירה טעם גדול לעוד. התמיהה הגדולה באמת בסיומו היא למה לא עושים עוד סרטים כמותו.

(2009) לונופוליס Lunopolis
פאונד פוטג' על צוות צילום היוצא לחקור קונספירציה לפיה יש בני אדם מהעתיד על הירח ששולטים למעשה בכל אורחות חיינו. אהבתי.
10/7

(2003) סרט האימה האחרון The Last Horror Movie
פאונד פוטג' טוב מאוד על רוצח סדרתי בריטי המתעד את קורות ימיו כפסיכופת אינטיליגנט ומודע לעצמו. סגנון הדיבור שלו למצלמה
גורם לצפייה פעילה טוטאלית. מעניין מאוד והשחקן הראשי ממש אדיר.
10/7

(1988) סיפור קצר על אהבה A Short Story About Love
הסרט הפתיע אותי עם הרגישות המופתית שלו כלפי דמויות הססניות וכמהות לחיבה. מערכת היחסים המתפתחת בין פקיד דואר צעיר
לשכנתו המבוגרת מניבה כמה מהסצינות היפות והמרגשות שראיתי בחיי. מודה כי זהו הקישלובסקי הראשון שלי וכבר אני יכול לומר שהוא
במאי עם יכולת הבנה קולנועית יוצאת מגדר הרגיל בנוגע למקומו של האדם ביחס לרצונותיו הנסתרים. סרט מהפנט שדואג להביט עמוקות
על האהבה.
10/8

(1977) מחפשים את מר גודבאר Looking For Mr. Goodbar
לא חשבתי שאראה את דיאן קיטון מסניפה קוק ומתערטלת וזה מה שקרה בסרט הזה בו היא מאבדת שליטה.
מבוסס על סיפור אמיתי וספר שנכתב בעקבותיו, צעירה יוצאת לחפש ולהגדיר את עצמה מחדש, לעורר את המיניות
שלה בדרכה ובלי רצון להיות כבולה לקונפורמיזם השמרני של הוריה. התיאור של שולי ניו יורק, כמו בכל סרט סבנטיז
שמכבד את עצמו, מתייחס כמעט ישירות למגוון האופנים והצורות מהן צמחה התקופה הליברלית שפקדה את ארה''ב.
נשאלות שאלות מרתקות על גבולות הסטייה והמזוכיזם, כיצד אפשר בכלל לנוע בהם מבלי לחרוג ולהרוס את השפיות
עד לנקודת אל-חזור. הסגנון המזוהם מוציא מקיטון הופעה תובענית אבל התגמול האמנותי גדול לאין שיעור. גם ריצ'רד גיר,
לו זה היה תפקיד חשוב ראשון, מגלם פרסונה אפופת חולי מוסרי. קולנוע מצמרר ולא פשוט לעיכול.
10/7

(1974) אישה תחת השפעה A Woman Under The Influence
ג'ון קסוואטס ידוע לרבים בתור אחד מהסמלים הגדולים של הקולנוע האמריקני העצמאי וכאן אפשר לראות עד כמה הוא
מסוגל להרחיב גבולות עלילתיים כשבידיו אמצעים דלים ועם אישתו בתפקיד ראשי מדהים. וכאן אני חייב לומר כי ג'נה ריינולדס
נותנת פה את אחת ההופעות הגדולות בכל הזמנים. וואו. סרט עם המון אמוציות וכאבים רגשיים, מצלמה חטטנית ומציצנית,
מצמרר ממש. ה''פגם'' היחיד שלו שהוא מטריד ומנוכר בחלקים גדולים וזה עשה לי רע בלב.
10/7

(1973) ירח של נייר Paper Moon
טאטום אוניל המתוקה זכתה להיות השחקנית הצעירה ביותר אי פעם שזוכה באוסקר. וכמה שהגיע לה. היא משחקת לצד אביה,
ראיין אוניל, יחד הם משוטטים כאחרוני הנוכלים ומנסים לשרוד במציאות של משבר כלכלי גדול. סרט מקסים ושובה לב, למרות
שלא אהבתי ממש את המערכה השנייה.
10/7

 

[yuriis]

מסכים על ירח של נייר

ולגבי קישלובסקי - הגיע הזמן שתראה את טרילוגיית הצבעים ואת חייה הסודיים של וורוניק

 

[מיכאל1411]

בדיוק מישהי המליצה לי

לא מזמן על חייה של ורוניק, נראה סרט ממש טוב.

 

[alphac]

תודה על ההמלצות

סיפור קצר על אהבה נשמע מעניין מאד.

בדיוק ראיתי סרט עם ראיין אוניל והתאהבתי באיך שהוא נכנס לדמות ומשחק בצורה כ"כ טבעית.

 

[ערן1987]

ראיתי לפני כמה שנים את "המשוטט"

בפסטיבל קולנוע דרום ודי התרשמתי ממנו.. הוא לא סרט מושלם, יש לו את הבעיות שלו והוא גם לא סרט שיכול היה להפוך ללהיט הכי גדול של השנה, אבל חבל לי שהוא לא יצא לקולנוע כי הוא עשוי טוב ויש בו משהו מאוד מעניין. הפסד לקהל הישראלי שאפילו לא הייתה לו את ההזדמנות לצפות בסרט.