סרטי השבוע
- פותח הנושא ** רוזבד
- פורסם בתאריך
שנאוצר משהו
New member
Made in Israel.
אולי הסרט הישראלי הכי טוב שראיתי אחרי "הערת שוליים". אני בחיים לא אבין איך בשנה שבה הוא ייצא, האקדמיה הישראלית לקולנוע העדיפה לשלוח לאוסקר משהו כמו "חתונה מאוחרת".
אולי הסרט הישראלי הכי טוב שראיתי אחרי "הערת שוליים". אני בחיים לא אבין איך בשנה שבה הוא ייצא, האקדמיה הישראלית לקולנוע העדיפה לשלוח לאוסקר משהו כמו "חתונה מאוחרת".
שני סרטים + ביקורת חדשה בבלוג
הביקורת על "הזאב מוול סטריט" http://www.tapuz.co.il/blog/net/viewentry.aspx?r=1&EntryId=2776573
הסרטים:
12 שנים של עבדות- מעולה, סרט ממש חזק ועוצמתי. עם פסקול שהוא הריפ אוף הכי ברוטלי שאי פעם שמעתי (ריפ-אוף מאינספשן, הקטע הוא שאת שני הסרטים הלחין אותו אדם). השחקנים אדירים והצילום יפהפה. אני חושב שזו הפעם הראשונה שבה באמת שמתי לב לכמה טוב עיצוב הסטים והתלבושות בסרט.
מועדון הלקוחות של דאלאס- אחלה, מקונוהי וליטו מעולים אבל אם הם יקחו את האוסקרים מדיקפריו ועבדי (מה שכנראה יקרה) זה לא יהיה צודק. לקראת סופו הסרט כבר נעשה פחות טוב, אבל עדיין אהבתי אותו בסך הכל.
הביקורת על "הזאב מוול סטריט" http://www.tapuz.co.il/blog/net/viewentry.aspx?r=1&EntryId=2776573
הסרטים:
12 שנים של עבדות- מעולה, סרט ממש חזק ועוצמתי. עם פסקול שהוא הריפ אוף הכי ברוטלי שאי פעם שמעתי (ריפ-אוף מאינספשן, הקטע הוא שאת שני הסרטים הלחין אותו אדם). השחקנים אדירים והצילום יפהפה. אני חושב שזו הפעם הראשונה שבה באמת שמתי לב לכמה טוב עיצוב הסטים והתלבושות בסרט.
מועדון הלקוחות של דאלאס- אחלה, מקונוהי וליטו מעולים אבל אם הם יקחו את האוסקרים מדיקפריו ועבדי (מה שכנראה יקרה) זה לא יהיה צודק. לקראת סופו הסרט כבר נעשה פחות טוב, אבל עדיין אהבתי אותו בסך הכל.
reasonforall
Active member
סרט אחד
מועדון הלקוחות של דאלאס
מת'יו מקונוהי מפתיע (לפחות אותי) בתפקיד לא שגרתי עבורו, משחק הפעם גבר שחי את החיים - בחורות, הימורים ואלכוהול. עד שיום אחד מקבל בשורה המשנה לו את החיים. הוא מחליט לא מוותר כל כך בקלות ועושה הכל כדי לקבל את מה שמגיע לו, כל זה יחד עם ג'ראד לטו המצויין.
8/10
שני השחקנים זכו בפרסים רבים על התפקיד, ביניהם גלובוס הזהב, ואפילו מועמדים לאוסקר על התפקיד. פעם ראשונה עבור שניהם.
נראה לי שלשניהם יש סיכוי גבוה לזכות.
מועדון הלקוחות של דאלאס
מת'יו מקונוהי מפתיע (לפחות אותי) בתפקיד לא שגרתי עבורו, משחק הפעם גבר שחי את החיים - בחורות, הימורים ואלכוהול. עד שיום אחד מקבל בשורה המשנה לו את החיים. הוא מחליט לא מוותר כל כך בקלות ועושה הכל כדי לקבל את מה שמגיע לו, כל זה יחד עם ג'ראד לטו המצויין.
8/10
שני השחקנים זכו בפרסים רבים על התפקיד, ביניהם גלובוס הזהב, ואפילו מועמדים לאוסקר על התפקיד. פעם ראשונה עבור שניהם.
נראה לי שלשניהם יש סיכוי גבוה לזכות.
dabadabada1
New member
מלנכוליה, חיים של אחרים , בחירתה של סופי
והיד עוד נטויה.
המלצות מישהו ?
והיד עוד נטויה.
המלצות מישהו ?
12 שנים של עבדות, כוח משיכה ועוד ועוד
(2014) Devil's Due
פאונד פוטג'. זוג אמריקני חוזר מחופשה באסיה, הבחורה מגלה שהיא בהריון ואירועים מוזרים ומצמררים מתחילים להתרחש.
האמריקנים חולים על החרא של האנטיקרייסט ואני חייב לומר שהסרט ממש עובד. מקווה שהוא יאמיר למעמד ראוי בזמן הקרוב
ויוקרן בהפצה רחבה ולא ישאר יקיר פסטיבלים של אימה בלבד. זה לא 'תינוקה של רוזמרי' אבל לא רחוק מכך.
10/7
(2013) כוח המשיכה Gravity
האירוע המדובר של השנה מתנתק בקלילות מחבלי התסריט ומוצא אחיזה בטכניקות בימוי פורצות דרך, לוקח את
הקולנוע לחלל ולהיפך הכי קרוב שאפשר. אלפונסו קוארון תמיד ידע להבהיל ולמתוח את הציפיות עד הקצה, הפעם
הסתפק בשפה עשירה של עיצוב לפרטי פרטים וזה לבד מרשים. הדמות של בולוק נזקקת שלא לצורך לסימפטיה של
הצופים, הרי היא אבודה אי שם בקוסמוס האינסופי, בטח שנדאג ונרצה בטובתה. כל ניסיונות הריגוש הויזואלי באמת
מרעידים ועוצרי נשימה, לא משהו שאפשר לומר על הרגעים הקטנים המפונים עבור רקע אישי מיותר. סרט עם אפשרויות
בלתי מוגבלות של אקסטזה חושית נטולת עומק אנושי.
10/7
(2013) בתוך לואין דייוויס Inside Lleyn Davis
החדש של האחים כהן מתנגן על המסך כשירה צרופה על חייו של אמן פולק בסיקסטיז, השנים בהן הסצינה פרחה וליבלבה.
זה הסרט הכי מרגש ואינטימי של האחים, יש בעשייתו מגע נעים של הומור ושמחת חיים מתוקה-מרירה. יש גם מוזיקה טובה
וחתול חמקמק. אוסקר אייזק, קארי מוליגן (נפלאה ממש) וג'ון גודמן אמונים על שיפור מצב הרוח של המתגעגעים לתקופה בה
צלילים חדשים היו בחיתוליהם. בסופו תמצאו את עצמכם מזמזמים, עושים מיאו ועם פנים מרוחים בחיוך.
10/7
(2013) נברסקה Nebraska
באמת רציתי לאהוב את החדש של אלכסנדר פיין אבל הוא לא איפשר לי. היה בו משהו מאוד זחוח וסתמי, גלים של ריקנות.
יש בדיוק רגע אנושי טהור אחד בסרט, בעוד השאר נסחף לשומקום. התסריט לא מצליח להרחיב את גבולות המצב המתואר
ונשאר יבש. ברוס דרן, הפסקול, הצילום בשחור-לבן והבימוי גורמים לכך שיהיו איכשהו סיבות סבירות לראות סרט מאוד מינורי
וחסר תועלת. לו רק הסרט היה פחות זהיר ומהוסס ויותר שאפתני.
10/4
(2013) 12 שנים של עבדות Years A Slave 12
ככל הנראה, יזכה באוסקר לסרט הטוב, למרות שיש בו חולשות אינספור ועלילה שנעלמת אחרי כשליש. סטיב מקווין הציב
לעצמו רף גבוה אחרי 'רעב' ו'בושה', סרטים מצוינים עם רוח אמנותית מהפנטת וסגנון בימוי חסר פשרות. האלמנטים הללו
נזנחים הפעם לטובת דרמה לא חכמה או מרגשת במיוחד, המערבת במרכזה דמות ראשית אנמית ולא מספיק טובה.
מייקל פאסבנדר הרגיש כאחראי האמיתי על ייצוג הרוע בסרט, עוד תפקיד משובח שלו שהופך הכל להרבה יותר מסתם סביר.
מקווין לא חרג מהגבולות הברורים של הוליווד, בתקווה שזה חד פעמי.
10/6
(2011) אנקת הגבהים Wuthering Heights
אנדראה ארנולד כבר מזמן הוכיחה את כישוריה כבמאית מצוינת בזכות ולא בחסד. 'צרעה' שלה הוא אחד מהסרטים הקצרים
הטובים ביותר שיצא לי לראות ויש לה את 'מחוץ למים' הנהדר ('דרך אדומה' היה בעייתי לי ומעיק מדי, למרות המעלות הטכניות)
והיא סוג של סמל הנשיות בקולנוע הבריטי המודרני. העיבוד שלה לרומן הנודע משחק לפי הכללים שלה, קרי מסך ביחס 4:3
והמון זעם אנושי אצור. ארנולד גורמת לדמויות שלה לסבול והרבה ומעבירה אותן תלאות איומות אבל לא שוכחת להביט פנימה,
לצייר אוטוסטרדה רגשית של ממש ופסיפס עמוק וחתרני, גם במחיר אמנותי לא קל בכלל המערב פגיעה בבע''ח, לשיקולכם.
10/7
(2011) הארטיסט The Artist
איזון זה לא הצד החזק של הסרט, כי 5 דקות ראשונות באמת נפלאות ואז 25 דקות משמימות ואז סיום מערכה ראשונה מבריק,
משם חשבתי שתהיה צבירת תאוצה לעבר משהו באמת מיוחד ולצערי זה לא קרה. חששתי מחנפנות יתר שלו לקהל וזה לא קרה.
בגדול, הנוסטלגיה/שיער היסטוריה/מחווה/קונספט נחמדים ולא רק מתרפקים על העבר. סרט סביר לצפייה, רחוק ממופת כלשהי.
10/5
(2005) השפם La Moustache
סרט צרפתי מקורי מאוד על אדם שמתעורר יום אחד ומחליט לגלח את השפם ולחרדתו מגלה שאישתו והסביבה כלל לא מכירים
בכך שהיה לו אי פעם שפם. סרט חידתי על אבסורד הקיום, לא חושב שהבנתי אותו עד תומו אבל הוא מאוד מעניין ולא רגיל.
למרות שהוא לא אומר משהו קונקרטי או בעל משמעות ויש בו מידה של מוזרות מרתיעה, אפשר לתת לו הזדמנות. ממוצע כזה.
10/5
(1998) סיטקום Sitcom
סרט הביכורים של פרנסואה אוזון על משפחה בורגנית ממש לא נורמלית הוא קומדיה שחורה עם נימה סוריאליסטית ברורה.
לא רע רוב הזמן, עם כמה סצינות מדהימות.
10/6
(1978) ימים ברקיע Days Of Heaven
נדמה שכל סרט של מאליק הוא מופת של עשייה הרמונית. סרט מהפנט על המשבר הכלכלי של 1929 בדמות סיפור קטן
על אח ואחות. השוטים הם בבחינת שלמות קולנועית, גם כשהסיפור לפעמים מאבד מציביונו הרגשי או הנראטיבי.
10/7
(1978) העיניים של לורה מארס Eyes Of Laura Mars
מותחן לא משהו, צפיתי בו בגלל פיי דאנאוויי וטומי לי ג'ונס והם עושים את הסרט.
10/4
(1951) חשמלית ושמה תשוקה A Streetcar Named Desire
הופעות מחשמלות ומלאות תשוקה של מרלון ברנדו, קים האנטר וקארל מאלדן גורמים לסרט של איליה קאזאן לגעת בכוכבים.
המשחק הקיצוני משהו של ויויאן לי קצת הציק לי אבל בגלל שזה היה פועל יוצא של דבקות למחזה אז התיאטרליות מקובלת.
סטלה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
10/7
(2014) Devil's Due
פאונד פוטג'. זוג אמריקני חוזר מחופשה באסיה, הבחורה מגלה שהיא בהריון ואירועים מוזרים ומצמררים מתחילים להתרחש.
האמריקנים חולים על החרא של האנטיקרייסט ואני חייב לומר שהסרט ממש עובד. מקווה שהוא יאמיר למעמד ראוי בזמן הקרוב
ויוקרן בהפצה רחבה ולא ישאר יקיר פסטיבלים של אימה בלבד. זה לא 'תינוקה של רוזמרי' אבל לא רחוק מכך.
10/7
(2013) כוח המשיכה Gravity
האירוע המדובר של השנה מתנתק בקלילות מחבלי התסריט ומוצא אחיזה בטכניקות בימוי פורצות דרך, לוקח את
הקולנוע לחלל ולהיפך הכי קרוב שאפשר. אלפונסו קוארון תמיד ידע להבהיל ולמתוח את הציפיות עד הקצה, הפעם
הסתפק בשפה עשירה של עיצוב לפרטי פרטים וזה לבד מרשים. הדמות של בולוק נזקקת שלא לצורך לסימפטיה של
הצופים, הרי היא אבודה אי שם בקוסמוס האינסופי, בטח שנדאג ונרצה בטובתה. כל ניסיונות הריגוש הויזואלי באמת
מרעידים ועוצרי נשימה, לא משהו שאפשר לומר על הרגעים הקטנים המפונים עבור רקע אישי מיותר. סרט עם אפשרויות
בלתי מוגבלות של אקסטזה חושית נטולת עומק אנושי.
10/7
(2013) בתוך לואין דייוויס Inside Lleyn Davis
החדש של האחים כהן מתנגן על המסך כשירה צרופה על חייו של אמן פולק בסיקסטיז, השנים בהן הסצינה פרחה וליבלבה.
זה הסרט הכי מרגש ואינטימי של האחים, יש בעשייתו מגע נעים של הומור ושמחת חיים מתוקה-מרירה. יש גם מוזיקה טובה
וחתול חמקמק. אוסקר אייזק, קארי מוליגן (נפלאה ממש) וג'ון גודמן אמונים על שיפור מצב הרוח של המתגעגעים לתקופה בה
צלילים חדשים היו בחיתוליהם. בסופו תמצאו את עצמכם מזמזמים, עושים מיאו ועם פנים מרוחים בחיוך.
10/7
(2013) נברסקה Nebraska
באמת רציתי לאהוב את החדש של אלכסנדר פיין אבל הוא לא איפשר לי. היה בו משהו מאוד זחוח וסתמי, גלים של ריקנות.
יש בדיוק רגע אנושי טהור אחד בסרט, בעוד השאר נסחף לשומקום. התסריט לא מצליח להרחיב את גבולות המצב המתואר
ונשאר יבש. ברוס דרן, הפסקול, הצילום בשחור-לבן והבימוי גורמים לכך שיהיו איכשהו סיבות סבירות לראות סרט מאוד מינורי
וחסר תועלת. לו רק הסרט היה פחות זהיר ומהוסס ויותר שאפתני.
10/4
(2013) 12 שנים של עבדות Years A Slave 12
ככל הנראה, יזכה באוסקר לסרט הטוב, למרות שיש בו חולשות אינספור ועלילה שנעלמת אחרי כשליש. סטיב מקווין הציב
לעצמו רף גבוה אחרי 'רעב' ו'בושה', סרטים מצוינים עם רוח אמנותית מהפנטת וסגנון בימוי חסר פשרות. האלמנטים הללו
נזנחים הפעם לטובת דרמה לא חכמה או מרגשת במיוחד, המערבת במרכזה דמות ראשית אנמית ולא מספיק טובה.
מייקל פאסבנדר הרגיש כאחראי האמיתי על ייצוג הרוע בסרט, עוד תפקיד משובח שלו שהופך הכל להרבה יותר מסתם סביר.
מקווין לא חרג מהגבולות הברורים של הוליווד, בתקווה שזה חד פעמי.
10/6
(2011) אנקת הגבהים Wuthering Heights
אנדראה ארנולד כבר מזמן הוכיחה את כישוריה כבמאית מצוינת בזכות ולא בחסד. 'צרעה' שלה הוא אחד מהסרטים הקצרים
הטובים ביותר שיצא לי לראות ויש לה את 'מחוץ למים' הנהדר ('דרך אדומה' היה בעייתי לי ומעיק מדי, למרות המעלות הטכניות)
והיא סוג של סמל הנשיות בקולנוע הבריטי המודרני. העיבוד שלה לרומן הנודע משחק לפי הכללים שלה, קרי מסך ביחס 4:3
והמון זעם אנושי אצור. ארנולד גורמת לדמויות שלה לסבול והרבה ומעבירה אותן תלאות איומות אבל לא שוכחת להביט פנימה,
לצייר אוטוסטרדה רגשית של ממש ופסיפס עמוק וחתרני, גם במחיר אמנותי לא קל בכלל המערב פגיעה בבע''ח, לשיקולכם.
10/7
(2011) הארטיסט The Artist
איזון זה לא הצד החזק של הסרט, כי 5 דקות ראשונות באמת נפלאות ואז 25 דקות משמימות ואז סיום מערכה ראשונה מבריק,
משם חשבתי שתהיה צבירת תאוצה לעבר משהו באמת מיוחד ולצערי זה לא קרה. חששתי מחנפנות יתר שלו לקהל וזה לא קרה.
בגדול, הנוסטלגיה/שיער היסטוריה/מחווה/קונספט נחמדים ולא רק מתרפקים על העבר. סרט סביר לצפייה, רחוק ממופת כלשהי.
10/5
(2005) השפם La Moustache
סרט צרפתי מקורי מאוד על אדם שמתעורר יום אחד ומחליט לגלח את השפם ולחרדתו מגלה שאישתו והסביבה כלל לא מכירים
בכך שהיה לו אי פעם שפם. סרט חידתי על אבסורד הקיום, לא חושב שהבנתי אותו עד תומו אבל הוא מאוד מעניין ולא רגיל.
למרות שהוא לא אומר משהו קונקרטי או בעל משמעות ויש בו מידה של מוזרות מרתיעה, אפשר לתת לו הזדמנות. ממוצע כזה.
10/5
(1998) סיטקום Sitcom
סרט הביכורים של פרנסואה אוזון על משפחה בורגנית ממש לא נורמלית הוא קומדיה שחורה עם נימה סוריאליסטית ברורה.
לא רע רוב הזמן, עם כמה סצינות מדהימות.
10/6
(1978) ימים ברקיע Days Of Heaven
נדמה שכל סרט של מאליק הוא מופת של עשייה הרמונית. סרט מהפנט על המשבר הכלכלי של 1929 בדמות סיפור קטן
על אח ואחות. השוטים הם בבחינת שלמות קולנועית, גם כשהסיפור לפעמים מאבד מציביונו הרגשי או הנראטיבי.
10/7
(1978) העיניים של לורה מארס Eyes Of Laura Mars
מותחן לא משהו, צפיתי בו בגלל פיי דאנאוויי וטומי לי ג'ונס והם עושים את הסרט.
10/4
(1951) חשמלית ושמה תשוקה A Streetcar Named Desire
הופעות מחשמלות ומלאות תשוקה של מרלון ברנדו, קים האנטר וקארל מאלדן גורמים לסרט של איליה קאזאן לגעת בכוכבים.
המשחק הקיצוני משהו של ויויאן לי קצת הציק לי אבל בגלל שזה היה פועל יוצא של דבקות למחזה אז התיאטרליות מקובלת.
סטלה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
10/7
lightflake
New member
באופן כללי בית ספר לא מועיל בכלל
אני שואל את עצמי לפעמים על מה בוזבזו 12 שנים...
אני שואל את עצמי לפעמים על מה בוזבזו 12 שנים...
lightflake
New member
מותרת פגיעה בבע"ח לצורך צילום סרט?
אילו בע"ח אם אתה יכול לפרט את הפגיעה אשמח לשמוע...
שמעתי על נברסקה תשבוחות, האמת שסרטי שחור לבן מראש קצת קשים לי, אז ניסיתי לראות במה מדובר (לא במסך הגדול), אחרי כרבע שעה לא יכולתי להמשיך... זה פשוט שעמם והמשחק לא הרשים אותי אז ויתרתי
אילו בע"ח אם אתה יכול לפרט את הפגיעה אשמח לשמוע...
שמעתי על נברסקה תשבוחות, האמת שסרטי שחור לבן מראש קצת קשים לי, אז ניסיתי לראות במה מדובר (לא במסך הגדול), אחרי כרבע שעה לא יכולתי להמשיך... זה פשוט שעמם והמשחק לא הרשים אותי אז ויתרתי
אנדראה ארנולד הסבירה ש
החיות היו מועדות לשחיטה ואכילה בין כה וכה אז היא פשוט תיעדה את המוות שלהן כחלק מהרצון להיות כמה שיותר אותנטית,
להביא ייצוג אחד לאחד של מציאות קשה מהמאה ה-18. שוחטים שם כבשה - משספים גרונה בקלוז אפ ויש קילוחי דם והיא נאנקת
ויש גם שבירת צוואר של ארנבת, ללא דם... וגם יש ילד שתולה כלבים על ענפים מהרצועה כתעלול אכזרי.
החיות היו מועדות לשחיטה ואכילה בין כה וכה אז היא פשוט תיעדה את המוות שלהן כחלק מהרצון להיות כמה שיותר אותנטית,
להביא ייצוג אחד לאחד של מציאות קשה מהמאה ה-18. שוחטים שם כבשה - משספים גרונה בקלוז אפ ויש קילוחי דם והיא נאנקת
ויש גם שבירת צוואר של ארנבת, ללא דם... וגם יש ילד שתולה כלבים על ענפים מהרצועה כתעלול אכזרי.
lightflake
New member
אאוצ'
סרטי השבוע שלי
Nebraska
סרט חמוד ביותר שמשאיר קצת טעם של נוסטלגיה.
הזכיר לי מאוד את סיפור פשוט של לינץ' בעיקר בגלל כל האופי של הרוד-מובי הקליל והנוסטלגי שיש בסרט. סיפור על אדם זקן שפשוט רוצה שוב להרגיש חי, עם הופעה פשוט מצויינת של ברוס דרן (שאגב, הדמות שלו מאוד מאוד הזכירה לי את הדמות של ניקולסון באודות שמידט), צילום שחור-לבן יפהפה ונוסטלגי, פסקול ממכר, פשטות מהנה וחוסר פואנטה שאנחנו רגילים לקבל מאלכסנדר פיין (כמובן)... רוד-מובי פשוט וחמוד ביותר.
7/10
Heli
זוכה פרס הבמאי הטוב ביותר בפסטיבל קאן השנה... לא בדיוק מה שציפיתי.
הסרט התחיל בצורה חמודה ביותר עם סיפור אהבה קטן והזוי ותיאור של מצב החיים בסביבה שנעשה בצורה טובה מאוד אבל ככל שהסרט המשיך הוא יותר ויותר איבד את עצמו בתוך עצמו, נעשה חסר כיוון לגמרי והעניין שלי בו פשוט נעלם לאט לאט. הסרט נראה כאילו זרקו רעיונות ואירועים על דף ואחר כך חיפשו דרך לחבר את כולם ואני חושב שגם לא היה ניסיון לטשטש את זה... בחלקים הוא חמוד ורגיש, בחלקים הוא אכזרי ומזעזע בטירוף ובחלקים הוא פשוט... סתמי ומשעמם. יש בו כמה מהסצינות החזקות שראיתי השנה אבל כמו שאמרתי מקודם, החיבור ביניהן הוא שהפריע לי. עוד דבר שהפריע לי הייתה העשייה הדי חובבנית של הסרט (בעיקר מצד הקאסט שבחלקו היה נוראי לגמרי).
אהבתי מאוד את הקיצוניות והאכזריות בהרבה חלקים בסרט וכן גם את החלקים היותר אינטימיים בו, אבל כמו שאמרתי מקודם, הסרט הזה פשוט לא עובד.
6/10
Fear X
רפן עושה לינץ'.
מותחן פסיכולוגי סוריאליסטי עם אווירה לינצ'ית מסתורית, שימוש מדהים בתאורה אדומה (אהמ לינץ' אהמ) והמון סיקוונסים הזויים ואבסטרקטיים כמו שאני אוהב... זה הגיע אליי כל כך בהפתעה כי נאמר לי שזה הסרט הכי חלש של רפן ובחיים לא ציפיתי ממנו למשהו בסטייל הזה (אם כי האווירה פה בחלקים הזכירה בהחלט את האווירה באונלי גאד פורגיבס).
אני חושב שהסרט מתפקד יותר כמחווה ללינץ' ולקובריק, יש פה המון אלמנטים שאני סבור שהם רפרנסים מובהקים, או יותר נכון מחוות, לשני הבמאים.
הסרט מתמקד כמעט כולו באווירה הסוריאליסטית והמתוחה של הסרט וההופעה המעולה של ג'ון טורטורו מוסיפה לכך המון, וכמובן שגם הסינמטוגרפיה המדהימה והעובדה שהוא סרט כמעט אילם.
אני חושב שהדבר היחיד שבאמת הפריע לי בסרט הוא שהוא מורכב ממחוות ללינץ' ולקובריק ואני את האמת רציתי לראות את רפן בכל הסיפור הזה והוא לא ממש תרם מהסיגנצ'ור האישי שלו, קצת חבל לי.
8/10
Fast Food Nation
מבוסס על-פי ספר סוג-של-תיעודי על תעשיית המזון המהיר באמריקה, פשוט מזעזע.
אין בסרט משהו ממש מיוחד חוץ מריבוי קווי העלילה והסטייל הלינקלייטר-י עם הדיאלוגים הפילוסופיים הנחמדים ביותר פעם בכמה זמן, וזה גם הסרט הכי פחות טוב שראיתי של לינקלייטר אני חושב, אבל הוא משרת את המטרה שלו בצורה כל כך טובה.
הסרט נותן הסתכלות ממש רחבה על תעשיית המזון המהיר, הוא בוחן אותה מכל זווית אפשרית (כל קו עלילה בוחן אספקט שונה בתעשייה וזווית ראייה או דעה שונה) ככה שמתקבלת בסופו של דבר הבנה אמיתית של הנושא, לפי מה שמוצג בסרט לפחות, והוא מבוסס על ספר שהוא סוג של ספר תיעודי ככה אני חושב שאם לא הכל, אז לפחות 70 אחוז ממה שמוצג בסרט אמיתי. עוד משהו טוב בסרט הוא הקיצוניות, לינקלייטר לא פחד לעשות שום צעד עם הסרט, ויחסית לקני המידה שלו הוא הלך עד הסוף ואת זה אני ממש מעריך.
בכל מקרה, בתור סרט הוא מהנה וחמוד מאוד (אפילו שלקראת הסוף הוא די מתחרבן) ומה שמוצג על המסך לרוב מסקרן וכמובן הביקורת שהוא מעביר חריפה ומזעזעת בטירוף, אבל ללא ספק היו בו לא מעט רגעים די מביכים ומלינקלייטר אני מצפה קצת ליותר.
7/10
(Nostalgia (1983
עוד יצירת מופת מדיטטיבית וכל כך יפה וטהורה של המאסטר טרקובסקי.
אני לא חושב שקיים עוד במאי שיכול להביא את הצופה לרמה כזו עמוקה של רוגע ושלווה ובאותו זמן גם ליצור רגעים כל כך עוצמתיים ומטלטלים אבל לשמור על הסטייט אוף מיינד של הצופה... טרקובסקי הוא פשוט מאסטר.
הבחירות לוקיישנים, השוטים המהפנטים, האווירה הכל כך טהורה ומדהימה שטרקובסקי יוצר, השימוש המדהים במטאפורות ומוטיבים לאורך הסרט, הדמויות המסקרנות וכל מנת הפילוסופיה האקזיסטנציאליסטית שמשוגרת למוח שלי במהלך הסרט... מדהים.
אני חושב ששתי הסצינות האחרונות בסרט הן שתיים מהסצינות הכי עוצמתיות ומצמררות שראיתי, פשוט לשבת פעור פה ולהידהם.
העניין הוא שאני חושב שאני לא מספיק חכם בכדי להבין את הסרטים של טרקובסקי במלואם, גם מבחינה קולנועית וגם מבחינה רעיונית, וזה קצת מתסכל אם להגיד את האמת. אני פשוט מרגיש שיש לי עוד המון מה ללמוד עד שאני אצליח באמת להבין את היצירות שלו במלואן.
9/10
Nebraska
סרט חמוד ביותר שמשאיר קצת טעם של נוסטלגיה.
הזכיר לי מאוד את סיפור פשוט של לינץ' בעיקר בגלל כל האופי של הרוד-מובי הקליל והנוסטלגי שיש בסרט. סיפור על אדם זקן שפשוט רוצה שוב להרגיש חי, עם הופעה פשוט מצויינת של ברוס דרן (שאגב, הדמות שלו מאוד מאוד הזכירה לי את הדמות של ניקולסון באודות שמידט), צילום שחור-לבן יפהפה ונוסטלגי, פסקול ממכר, פשטות מהנה וחוסר פואנטה שאנחנו רגילים לקבל מאלכסנדר פיין (כמובן)... רוד-מובי פשוט וחמוד ביותר.
7/10
Heli
זוכה פרס הבמאי הטוב ביותר בפסטיבל קאן השנה... לא בדיוק מה שציפיתי.
הסרט התחיל בצורה חמודה ביותר עם סיפור אהבה קטן והזוי ותיאור של מצב החיים בסביבה שנעשה בצורה טובה מאוד אבל ככל שהסרט המשיך הוא יותר ויותר איבד את עצמו בתוך עצמו, נעשה חסר כיוון לגמרי והעניין שלי בו פשוט נעלם לאט לאט. הסרט נראה כאילו זרקו רעיונות ואירועים על דף ואחר כך חיפשו דרך לחבר את כולם ואני חושב שגם לא היה ניסיון לטשטש את זה... בחלקים הוא חמוד ורגיש, בחלקים הוא אכזרי ומזעזע בטירוף ובחלקים הוא פשוט... סתמי ומשעמם. יש בו כמה מהסצינות החזקות שראיתי השנה אבל כמו שאמרתי מקודם, החיבור ביניהן הוא שהפריע לי. עוד דבר שהפריע לי הייתה העשייה הדי חובבנית של הסרט (בעיקר מצד הקאסט שבחלקו היה נוראי לגמרי).
אהבתי מאוד את הקיצוניות והאכזריות בהרבה חלקים בסרט וכן גם את החלקים היותר אינטימיים בו, אבל כמו שאמרתי מקודם, הסרט הזה פשוט לא עובד.
6/10
Fear X
רפן עושה לינץ'.
מותחן פסיכולוגי סוריאליסטי עם אווירה לינצ'ית מסתורית, שימוש מדהים בתאורה אדומה (אהמ לינץ' אהמ) והמון סיקוונסים הזויים ואבסטרקטיים כמו שאני אוהב... זה הגיע אליי כל כך בהפתעה כי נאמר לי שזה הסרט הכי חלש של רפן ובחיים לא ציפיתי ממנו למשהו בסטייל הזה (אם כי האווירה פה בחלקים הזכירה בהחלט את האווירה באונלי גאד פורגיבס).
אני חושב שהסרט מתפקד יותר כמחווה ללינץ' ולקובריק, יש פה המון אלמנטים שאני סבור שהם רפרנסים מובהקים, או יותר נכון מחוות, לשני הבמאים.
הסרט מתמקד כמעט כולו באווירה הסוריאליסטית והמתוחה של הסרט וההופעה המעולה של ג'ון טורטורו מוסיפה לכך המון, וכמובן שגם הסינמטוגרפיה המדהימה והעובדה שהוא סרט כמעט אילם.
אני חושב שהדבר היחיד שבאמת הפריע לי בסרט הוא שהוא מורכב ממחוות ללינץ' ולקובריק ואני את האמת רציתי לראות את רפן בכל הסיפור הזה והוא לא ממש תרם מהסיגנצ'ור האישי שלו, קצת חבל לי.
8/10
Fast Food Nation
מבוסס על-פי ספר סוג-של-תיעודי על תעשיית המזון המהיר באמריקה, פשוט מזעזע.
אין בסרט משהו ממש מיוחד חוץ מריבוי קווי העלילה והסטייל הלינקלייטר-י עם הדיאלוגים הפילוסופיים הנחמדים ביותר פעם בכמה זמן, וזה גם הסרט הכי פחות טוב שראיתי של לינקלייטר אני חושב, אבל הוא משרת את המטרה שלו בצורה כל כך טובה.
הסרט נותן הסתכלות ממש רחבה על תעשיית המזון המהיר, הוא בוחן אותה מכל זווית אפשרית (כל קו עלילה בוחן אספקט שונה בתעשייה וזווית ראייה או דעה שונה) ככה שמתקבלת בסופו של דבר הבנה אמיתית של הנושא, לפי מה שמוצג בסרט לפחות, והוא מבוסס על ספר שהוא סוג של ספר תיעודי ככה אני חושב שאם לא הכל, אז לפחות 70 אחוז ממה שמוצג בסרט אמיתי. עוד משהו טוב בסרט הוא הקיצוניות, לינקלייטר לא פחד לעשות שום צעד עם הסרט, ויחסית לקני המידה שלו הוא הלך עד הסוף ואת זה אני ממש מעריך.
בכל מקרה, בתור סרט הוא מהנה וחמוד מאוד (אפילו שלקראת הסוף הוא די מתחרבן) ומה שמוצג על המסך לרוב מסקרן וכמובן הביקורת שהוא מעביר חריפה ומזעזעת בטירוף, אבל ללא ספק היו בו לא מעט רגעים די מביכים ומלינקלייטר אני מצפה קצת ליותר.
7/10
(Nostalgia (1983
עוד יצירת מופת מדיטטיבית וכל כך יפה וטהורה של המאסטר טרקובסקי.
אני לא חושב שקיים עוד במאי שיכול להביא את הצופה לרמה כזו עמוקה של רוגע ושלווה ובאותו זמן גם ליצור רגעים כל כך עוצמתיים ומטלטלים אבל לשמור על הסטייט אוף מיינד של הצופה... טרקובסקי הוא פשוט מאסטר.
הבחירות לוקיישנים, השוטים המהפנטים, האווירה הכל כך טהורה ומדהימה שטרקובסקי יוצר, השימוש המדהים במטאפורות ומוטיבים לאורך הסרט, הדמויות המסקרנות וכל מנת הפילוסופיה האקזיסטנציאליסטית שמשוגרת למוח שלי במהלך הסרט... מדהים.
אני חושב ששתי הסצינות האחרונות בסרט הן שתיים מהסצינות הכי עוצמתיות ומצמררות שראיתי, פשוט לשבת פעור פה ולהידהם.
העניין הוא שאני חושב שאני לא מספיק חכם בכדי להבין את הסרטים של טרקובסקי במלואם, גם מבחינה קולנועית וגם מבחינה רעיונית, וזה קצת מתסכל אם להגיד את האמת. אני פשוט מרגיש שיש לי עוד המון מה ללמוד עד שאני אצליח באמת להבין את היצירות שלו במלואן.
9/10
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.