סרטי השבוע

Luke R

New member


 

Dude1969

New member
קזינו הוא סרט לא משהו בכלל שלו.

תסריט מרוח מקצה לקצה, הצילום יפה והבימוי לא יכול להיות לא טוב אבל כשיש לסקרוסזה סרטים כל כך טובים הסרט הזה בנחיתות והוא מסתכל מלמטה על שאר הקלאסיקות שלו.
 

Demon Barber

New member
סרטים מספר


הזאב מוול סטריט
אין ספק שלסקורסזה יש ביצי שור אם הוא עשה סרט כל כך מושחת ומופרע בגיל 71.
לאונרדו דיקפריו בתפקיד חייו, נוטף כריזמטיות, ואני ממש לא מחובביו. מתיו מקונוהי
בשתי סצינות ענקית, את ז'אן דוז'ארדן תמיד כיף לראות ומרגוט רובי אלוהית.
הסרט עצמו מופרע, משעשע, מבוים לעילא וכתוב לעילא. אבל מה, הוא מרוח למוות.
השעה הראשונה מצויינת, השעה שאחריה היה אפשר לקצץ ממנה בכיף חצי שעה, והשעה האחרונה
חוזרת למסלול של הראשונה. לא יצאתי מהסרט בתחושה של 'וואו' אבל מדובר בסרט טוב מאוד
שגם כולל את הסצינה הכי מצחיקה שראיתי השנה, או בכלל אי פעם. פשוט גאונות לשמה (הלימונים).
דיקפריו לאוסקר!

12 שנים של עבדות
נראה לי שהשנה תהיה לי הסכמה מלאה עם האוסקר. בחירה בסרט הזה לסרט הטוב ביותר
זו תהיה בחירה משובחת וראויה ביותר. סרט מדהים, מזעזע, מטלטל עם תצוגות משחק נפלאות
של צ'יטוול אגיופור ולופיטה ניוגנו. בימוי מפעים. הטריילר לסרט כה מטעה, מדובר בסרט חסר קיטש,
או ייפוי המציאות. המציאות שם נוראית ואכזרית שכנראה בידי כל במאי אחר הייתה מעודנת ויפה יותר.
צפיית חובה!

500 ימים עם סאמר
חכם, יפה, מדויק ונוגע.

RUSH
הדבר האחרון שמעניין אותי זה מרוצים, אבל בגלל ששמעתי דברים טובים על הסרט החלטתי לנסות.
סרט טוב, מעניין, סוחף, מצולם נפלא עם משחק מעולה של כריס המסוורת' ועוד יותר מעולה של דניאל ברוהל.
היה ניתן להעמיק יותר אבל התוצאה עדיין מבדרת ביותר.

הכל אבוד
נורא ואיום, סרט כל-כך (!!!!) משעמם לא ראיתי הרבה זמן. אין לי בעיה עם סרטים של לוקיישן אחד, שחקן אחד או שאר
דברים ניסיוניים בסגנון, אבל זה היה פשוט נורא. נרדמתי לא פעם ולא פעמיים.
רודפרד על הפנים פה, מוזרה לי ההתלהבות סביבו. בכל זאת יש דמות של יודעים עליה כלום אז המשחק שלו
הוא הדבר החשוב ביותר מכך שיהיה לנו אכפת ממנה והוא לא גרם לשביב של אכפתיות כלפיה.
חוץ מזה, אם הייתם לבד בים במשך כמה ימים לא הייתם *קצת* מדברים עם עצמכם?! לא אמין.
1 מתוך 10
 
על סצינת הלימונים.

לגמרי הדבר הכי מצחיק שראיתי בקולנוע, או בכלל. הקהל לא יכל להפסיק לצחוק באולם שבו הייתי.
 

BlackUnicorn

New member
שבוע של סדרות..

לא הספקנו לראות סרט, אבל כן ראינו כמעט את כל העונה הראשונה של "כתום זה השחור החדש" - סדרה שחששתי מעט לראות וחשבתי שתהיה מעין חיקוי נשי ל"אוז", אבל התגלתה כעילוי של ממש. כנראה שהביקורות החיוביות עליה לא היו חסרות בסיס...
עוד לא סיימנו, אבל מדובר בסדרה מעולה. ממליצה בחום.

מעבר לכך התחלנו לראות את מאסטר שף, העונה מצטיירת כמעניינת יותר מהעונה הקודמת, לכל הפחות. נחכה ונראה... שלב האודישנים הוא שלב שאני מחכה שיעבור.
 

מיכאל1411

New member
כתום זה השחור החדש סדרה די גרועה

הספיקו לי חמישה פרקים. זה די נוראי ולא מתקדם לשומקום. פייפר דמות שטוחה יותר מקרטון.
שאר הדמויות מתנהגות כמו פארודיה לא מוצלחת על הייצוג של אסירות במדיום הטיוי/קולנוע
וההומור משעמם, מיושן אפילו. בגדול - סדרה בלי לב או מנוע רגשי אמיתי ובטח בלי שום
אמירה מעמיקה או חדשנית על האתנו-פסיכולוגיה של נשים בתחתית הסולם החברתי.
 

AsafA55

New member
חייב להגיד לך משהו

לא אישי חלילה,שמתי לב השבוע (או שמא זה היה בשבוע שעבר) שכתבת דברים דומים על הסדרה "שרלוק".
מודה,טרם צפיתי בשתי הסדרות הנ"ל,ועדיין...

אני קצת מרחם עליכם הסטודנטים לקולנוע (ושוב,זה לא אישי,יש לי חברים שלומדים קולנוע,ואני אומר להם את אותו הדבר).
הלימודים האלה גורמים לכם לראות הכל באור כל כך שונה ולשכוח מהדבר הפשוט ואולי הבסיסי ביותר שהאומנות/מדיה הזאת מביאה לנו - בידור.

יש לסטודנטים לקולנוע לבחון הכל בזוית ועין נורא מקצועית ונורא שיפוטית כשלפעמים כל מה שצריך לעשות זה להישען אחורה,להתעלם מהדמויות השטוחות,להתעלם מהצילום הלא ייחודי והמשחק הבינוני,לצפות במשהו שכבר ראיתם דומה לו בעבר ללא המון משמעות או רבדים עמוקים - ופשוט להנות.
 

מיכאל1411

New member
למדתי שנה אחת לתואר בתקשורת

עם דגש על קולנוע. רוב הלימוד שלי הוא עצמי טהור. באוקטובר אני מתחיל ללמוד קולנוע בצורה נורמלית בבית ברל.
הראייה שלי היא תמיד ביקורתית אבל גם תמיד רצון למצוא בידור. שרלוק זו סדרה שגרמה לי להרגיש שאני מבזבז זמן,
זה משעמם אותי ורחוק מלבדר, כי ראיתי אותה במיליון וריאציות אחרות. ההתלהבות מקממברץ' לא ברורה לי. זו סתם סדרה.

כתום זה השחור החדש סדרה שטוחה וגרועה ורחוקה מבידור, בקושי שרדתי את הפיילוט.

אני רואה עכשיו פילדלפיה זורחת ויש לי מודעות עצמית ד כמה זה דבילי ונוראי אבל כמו שכתבתי בשבוע שעבר - זה ממכר.
זה לא חלילה גילטי פלז'ר או משהו כזה, פשוט יש לפעמים יצירות שאתה יכול להנות ולהתבדר מהן כמו שאמרת גם כשיודעים
שזה רחוק מעומק או אינטקלט.

הכלים השיופטיים שיש לי הם אישיים לגמרי ואין להם קשר להסמכה שיש או אין לי. אני רואה מגיל 5 קולנוע וטלוויזיה, חושב שזה לחלוטין
מקנה לי לגיטמציה לדעת מה טוב ומה לא טוב על סמך כללים פשוטים מאוד. לא אוהב שמתחנפים אלי או ממחזרים חומרים מוכרים בצורה
ואופן שלא נשים לב אליהן, זה סתם מזלזל בי כצופה.
 

GK_FF

New member


בעיני הלימוד פשוט מזכך את חוויית הצפייה של הלומד וממקד אותו על רצונותיו ודרישותיו מן היצירה..
 
השבוע שלי

ניצוד- לא רע. משחק טוב, עלילה מעניינת אבל הסרט לא עורר בי כלום. הוא לא היה חזק כמו שאומרים ולא זיעזע אותי.
ההוביט: מפלתו של סמאוג- לא רע. כשהוא מנסה להרשים הוא אכן מרשים (במיוחד הדרקון. וואו) אבל מרוח מאוד וארוך כמו שרוך.
סיפורו של שקרן- די משעמם. יש כמה קטעים חביבים והמעבר בין סגנונות אנימציה משעשע מאוד, אבל העלילה לא מעניינת.
 

yaeli54

New member
12 שנים של עבדות


סרט טוב בבימוי עשוי נהדר של סטיב מקווין (שלמרבה המזל אחרי סרטו בושה, אותו באופן
אישי לא סבלתי, הוא התמתן קצת כך שהסרט, אחרי התחלה מדאיגה לבאות, נקי מסצנות סקס\אונס לא הכרחיות).

שחקנים טובים בסרט לא חסרים, ובהקשר הזה הסרט זכה לשערוריות (די מוצדקות) באיטליה, שם
על כרזות הסרט הופיעו בענק שחקני המשנה מייקל פאסבנדר ובראד פיט (לו עצמו היה תפקיד מאוד קטן בסרט)
בעוד, צ'יווטלו אומדי, הדמות הראשית, הופיעה בקטן בתחתית הכרזה. בכל מקרה, מבחינתי האישית, הדמות לה מגיע הכי הרבה
קרדיט על איכות המשחק בסרט היא שחקנית קנייתית די לא מוכרת בשם לופיטה ניונגו, שהחלה קונה לעצמה שם לא רע
בזכות הסרט הנ"ל ולי נותר רק לקוות שנשמע ממנה כמה שרק יותר.

קשה לי לשפוט את האיכות הקולנועית אל מול הספרותית, כיוון שלא קראתי את האוטוביוגרפיה עליה הסרט מבוסס.
אוכל רק לציין שבמספר סצנות בסרט קבלתי את הרושם שהסרט מלא במונולוגים ישירים מהספר (יכול להיות ואני טועה),
מה שיצר אווירה מאוד רומנטיקאית של אמריקה במאה ה-19 והצגת היחס לעבדות ממגוון נקודות מבט.
אותי זה מאוד קנה, ייתכן ואחרים פחות ייהנו מזה.

למרות הכול, שני חסרונות אשר די קשורים זה לזה, הפריעו לי בסרט:

ראשית, בעוד הסרט מציג את סיפורו האמיתי של אמריקאי שחור בשם סולומון נורת'אפ שנולד אדם חופשי ואשר נחטף
ונמכר לעבדות במשך תקופה ארוכה מאוד של 12 שנה, אורכה של תקופת העבדות שלו כמעט ולא מורגשת בסרט.
למעשה, ללא הכותרת הראשית (והשינוי בצבע השיער), קבלתי את הרושם שמדובר בתקופה בת שלוש שנים
של שירות צבאי מאוד לא נעים וטראומטי.

שנית, הסרט כמעט ולא מחדש דבר מבחינה קולנועית או סיפורית, מה שהופך אותו ל"עוד סרט"
על אחד מהעוולות הקשות ביותר של האנושות בעידן המודרני בדומה לשואה, ועל האדישות הגובלת ברוע, ותאוות
הכסף של האמריקאים הלבנים בעיקר הדרומיים שבהם. לצערי הסיפור של הדמות הראשית בסרט נפגע על חשבון עלילות
צד קטנות ועל חשבון הרצון להציג את המסר (לא לרוב אין ממילא חילוקי דעות) שעבדות הייתה ונשארה דבר רע.
ואני אישית שאין לי בעיה לצפות בסרטים טובים וארוכים, יכולה רק להצטער על כך שהסרט הוא רק שעתיים וקצת,
כי תחושת הזמן בו בכלל לא מורגשת, ובסופו של דבר נשארתי עם טעם קטן של החמצה.
 

ערן1987

New member
שבוע מוצלח ביותר!

הזאב מוול סטריט: הרבה דברים נכתבו על הסרט הזה ואני יכול להבין את כולם. אני יכול להבין למה אנשים אהבו ולמה שנאו, אני יכול להבין למה אנשים כתבו שהסרט מהלל את הקפיטליזם האמריקאי ולמה הוא יוצא נגדו. אני מאלה שאהבו אותו ושחשבו שהוא יוצא נגד הקפיט' האמריקאי. מרוב שהוא צעקני, מרוב שהוא מגחיך את המצבים שלו, מרוב שהוא צבעוני, מרוב שהוא אובר דה טופ, מרוב הרבה דברים - זה יוצא שהמצב הוא הפוך על הפוך. כשליאונרדו דיקפריו מזיין ומסניף ובוגד ומשחד ומה לא, הכל זה בהפוך על הפוך.

זה לא כדי להראות עד כמה דיקפריו (שנותן פה הופעה ענקית) וחבורתו הם תותחים, אלא להראות איך בכך שהם היו תותחים הם איבדו כל טיפה של מוסר ועשו הכל כדי להיות הכי רעים שאפשר, במובן הטוב שבמילה. לא היה להם אלוהים ברגע שהם קיבלו מספיק כסף, ובעיקר מספיק כוח, והם שכחו מכל מה שמסביב כשהדבר היחיד שאכפת להם ממנו היה פחות או יותר הזין של עצמם. וסקורסזי מציג זאת בצורה פשוט מצוינת, מלאה בהומור קורע, סקס לא סקסי, טקסטים מדויקים ותצוגת משחק מעולה של כל הקאסט.

אחד הסרטים הטובים של 2013? כן כן, בהחלט!

לשבור את הקרח: רציתי לראות את הסרט באנגלית כשיצא אבל הוא ירד בגרסה הזו במהירות ולצערי לא ראיתי אותו, עד אתמול בערב כשראיתי אותו בהקרנה שדורון פישלר מ"עין הדג" אירגן, והאמת - היה שווה לחכות. הסרט מצחיק, מודע לעצמו בדיוק במינון הנכון, סוחף ומאוד מהנה וכולל שירים מצוינים ששניים מהם אפילו מרגשים באמת. בפני עצמו הסרט לא ממש מרגש ויש לו את הרגעים המעצבנים שלו, אבל בכלליות הוא פשוט מהנה ועושה טוב על הלב.
 

** רוזבד

New member
ראיתי את

״הזאב מוול סטריט״
ואצטרף לכל המשבחים פה ולמה שנכתב פה,
זה אכן סרט מעולה,
גם הפעם השילוב סקורסזה-דיקפריו יוצר סרט מנצח,
מזכיר את הימים הישנים של מרטין סקורסזה,
עם תצוגת משחק נהדרת של ליאונרדו דיקפריו,
אחרי המועמדויות לגלובוס הזהב ולבאפטא אני בהחלט מצפה למועמדויות לאוסקר,
סרט בהחלט מומלץ.
 

THOR1997

New member
השלמות מ2013 + קלאסיקה

הסרטים מסודרים מהגרוע ביותר אל הטוב ביותר.

כדור בראש- ראיתי רק כי אני אוהב את סטאלון, בסופו של דבר לא התאכזבתי ממנו (מסטאלון) אבל שאר הדברים בסרט היו גרועים. העלילה, האקשן והמשחק של שאר השחקנים. אין כימיה בין סטאלון לשותף שלו. סתם בזבוז של זמן, לא מומלץ.

קארי- הרבה אנשים קטלו את זה, אולי כי לא ראיתי את המקור אני יכול לומר שזה דווקא סרט סביר. כן, אפקטים מגוחכים ועלילה טיפשית, אבל קלואי מורץ וג'וליאן מור היו מעולות וכן הרגשתי מתח במהלך הסרט. לא מבין למה שיווקו את זה כסרט אימה, בכלל לא מפחיד, יותר סרט מתח\אקשן.
אגב, זה לא קצת מוזר שקלואי מורץ בת 16 וכל שאר הילדות בכיתה שלה בנות 21-25?

המשחק של אנדר- אחלה סרט, בהתחלה לא משהו, אבל הוא נראה טוב מאוד ומשתפר ככל שהוא מתקדם. יש טוויסט מגניב בסוף ששיפר את הסרט לפי דעתי.

לשבור את הקרח- מקסים, ראיתי בהקרנה המיוחדת של עין הדג וממש נהנתי. ההרצאה לפני הייתה מעניינת, get a horse היה מרהיב (יותר מגרביטי) והסרט היה מצחיק, מודע לעצמו ויפהפה. השירים היו מעולים וחרשתי על חלקם ביוטיוב.

ורטיגו- סרט מעולה, מותח, מסקרן ומפתיע. הופתעתי לראות שגם יותר מ50 שנה אחרי שהוא יצא הוא עדיין נראה טוב ומצליח לשמור על עניין.
 

In Heaven

New member
סרטי השבוע שלי

Smiley Face
אני חושב שזה הסרט הכי סטלני שראיתי אי פעם... כל כך טראשי אבל כל כך כיפי ואני לא הפסקתי לצחוק מהשנייה הראשונה ועד השנייה האחרונה של הסרט (למרות שסוף הסרט ובכלל הקונספט הכללי של הסרט מאוד מאוד מדכא... הסוף השאיר אותי עם סוג של מועקה כזו).
לולא הפסקול (שתמיד מדהים בסרטים של אראקי כמובן), הבמאי האחרון שהייתי חושב שביים את הסרט הזה הוא גרג אראקי... כל כך לא מתאים לו לביים סרט כזה.
נהניתי בטירוף, אפילו שזה ממש ממש לא הסטייל של גרג אראקי והסרט בכלל לא עומד בשום קנה מידה של סרטים קודמים שלו ואפילו שההומור בסרט מאוד מאוד רדוד... זו הייתה פשוט חוויה כיפית.
הפתיח של הסרט (הכתוביות פתיחה, כלומר) הוא ללא ספק אחד הפתיחים הכי גאוניים שראיתי לסרט.
7/10

Upstream Color
זה כל כך לא מה שציפית שזה יהיה... ציפיתי למותחן פסיכולוגי הזוי עם אווירה חלומית וווייב אינדי אבל קיבלתי סרט שלא באמת הולך בכיוון אחד מבחינה סגנונית והוא נורא מבולגן ומתאמץ להיראות חכם.
אני חושב שזו הייתה הבעיה הכי גדולה שלי בסרט, שהוא פשוט מתמקד רובו בלהעביר את העלילה שלו (שאגב, למרות שהיא לא נראית כזו, היא מאוד מאוד מאוד פשוטה וגרועה ולא מתוחכמת בעליל) בצורה כזו שתראה כאילו שהיא נונסנס שבנוי ממטאפורות וסמלים מתוחכמים כשבעצם היא לא כזו בכלל... הסרט פשוט נראה כאילו צילמו אותו עם קו העלילה שלו כרגיל ואז פשוט בלגנו את הכל בעריכה וזה מה שיצא... תוצאה "כאילו" רנדומלית.
האווירה נבלעת, והחלק הבאמת מעניין ומקסים בעלילה נבלע גם הוא בין כל החרטוטים בתסריט של הסרט ובעריכה... היה כאן פוטנציאל ענקי ליצור באמת סרט רומנטיקה מהורהר עם אווירה חלומית שמתפתח לכיוון מותחן פסיכולוגי הזוי ומקבל תפנית חדה, אבל במקום זה בחרו להציג את זה כקטעי סצינות שלא באמת יוצרות אווירה חלומית כי הן פשוט קטועות ומבולגנות בצורה רנדומלית והאלמנטים שבחר הבמאי בסרט כל כך לא מחמיאים לאווירה שהוא מנסה להשיג כאן.
מה שכן הדהים אותי בסרט הוא העשייה שלו, הצילום והסינמטוגרפיה כאן פשוט מופתיים והפסקול יותר ממושלם, אני באמת עד עכשיו המום שאדם אחד היה אחראי לכל זה.
פוטנציאל ענקי שפשוט התבזבז בנסיון לעשות יצירה מותחכמת ומסובכת כשבעצם הצד הבאמת יפה שבסרט הזה הוא הצד הפשוט והאנושי שבו שלצערי נבלע בין כל הקשקושים שמכיל הסרט הזה... ממש חבל לי.
7/10

Her
אני בדרך כלל כותב ביקורות שדי מסכמות את הדעה שלי אבל אני לא יכול למצוא כרגע מילים שיתארו את ההרגשה שלי לגבי הסרט הזה... וזה לא שאין לי כוח לכתוב עכשיו או שלא גיבשתי דעה על הסרט, אני באמת לא מוצא את המילים (ידעתי עוד לפני כן שלא אצליח ממש לתאר אותו אבל בכל זאת רציתי לנסות ופשוט ישבתי עכשיו עשרים דקות בערך ובהיתי במסך בניסיון למצוא את המילים המתאימות אז ויתרתי).
10/10

Blue Velvet
אני מודה שהיו לי חששות לגבי הסרט הזה, בעיקר מעצם העובדה שפחדתי שהסרט הזה יהיה אכזבה כי הבנתי שהוא לא נוגע בכלל בסוריאליזם... אבל אחרי שבשבוע שעבר ראיתי את סיפור פשוט ואהבתי מאוד החלטתי לתת גם לו צ'אנס ואני שמח להגיד שבלו וולווט זו עוד יצירת מופת אלמותית של הבמאי האגדי הזה שפשוט יודע איך להגיע לנשמה של הצופה.
סיפור מדהים, מצמרר ומסתורי עם אווירה לינצ'ית, שאומנם אין כל קשר בינה לבין סוריאליזם אבל זה לא באמת הפריע לי, שמלווה על ידי אחד הפסקולים הכי טובים שהיו בסרט של לינץ' אי פעם והופעות מדהימות של כל הקאסט, ובמיוחד של לורה דרן שהייתה מדהימה מתמיד (וכמובן גם של קופר 3>).
מה שקצת הרס לי הוא שלקראת סוף הסרט, הסרט די איבד את האיזון מבחינת קצב ההתקדמות שלו וסיום האירועים היה יותר מדי מזורז לפי דעתי... אבל זה באמת מתגמד לעומת כל הדברים שהדהימו אותי בסרט.
9/10

My Neighbors the Yamadas
אחת האנימות היותר חמודות ושובות לב שראיתי, של איסאו טאקאהאטה, היוצר של קבר הגחליליות.
סוג של סיטקום אנימה כזה על המשפחה הכי לא מתפקדת ביפן רק שלמרות שזה נשמע קלישאתי, לראות את זה באנימה עם הסטייל היפני האדיר וצורת העשייה הנפלאה זה היה פשוט נהדר.
סטייל אנימציה שממש לא אופייני לאנימה... סוג של מנגה ישנה מונפשת שמצויירת בצורה ממש פנטסטית, המון הומור חמוד מאוד, מוזיקה שמחממת את הלב... בהחלט אחד הסרטים החמודים והמקסימים שראיתי לאחרונה.
8/10
 
למעלה