סרטי השבוע + טלוויזיה
תעשו לעצמכם טובה ענקית ותראו את מיני הסדרה הגרמנית בת שלושת הפרקים 'האימהות שלנו, האבות שלנו'.
סקירה קצרה שלי עליה כאן -
http://tvyaddo.com/2013/12/unsere-mutter-unsere-vater/
ראיתי השבוע סדרת רשת מצוינת, שנונה, רצופת הפתעות וכתובה נפלא. היא כמו הגרסה המוצלחת והטובה של 'בנות'.
עלילותיו של סוחר גראס בברוקלין ויחסיו עם לקוחותיו האקסצנטרים. הסדרה, בת 11 פרקים בלבד, ממוצע של 7 דקות לפרק,
היא פרי יצירתם של קטיה בליצ'פלד ובן סינקלייר, מבוססת על חוויותיהם בתפוח הגדול. כיום הם מנסים למכור את הקונספט
עבור HBO ולהפוך את הרעיונות/הסיפורים הרבים שעוד נותרו להם לפרקים בני חצי שעה. לא יכול לחכות.
תוכלו למצוא את כל הפרקים כאן, תנסו בעצמכם ולא תתחרטו -
http://vimeo.com/channels/highmaintenance/videos
(2011) האנה Hanna
ג'ו רייט עבר שינוי מאסיבי של ממש ביחס לעבודותיו הקודמות, כאשר 'כפרה' היה השיא.
הפנייה שלו לאקשן חסר מעצורים חלילה לא שידרגה או עיצבה מחדש את דמות הקולנוען
הפרטי שלו, רק עשתה לו תיכנות זמני. רייט הלך על עריכה קצבית ואקספלוסיבית - מה שגרם
להאצה בכמויות הריגושים המיידיים. סיפור האגדה המוחצן כאלגוריה לא מספיק אינטיליגנטי
ותופס מקום רק בתור בידור מרשים במיוחד, גם כשהפסקול של הכמיקל בראדרס לפעמים עולה
על העצבים (מה זה אמור להיות? מי הם? חיקוי קלוצי של הפרודיג'י?) | סרט טוב עם מערכה
אחרונה יוצאת מגדר הרגיל.
10/7
(2009) Nothing Personal
סרט הביכורים האירי של אורסולה אנטוניאק הפולנייה חימם לי את הלב בערב הקפוא של האתמול.
סיפור קטן ואינטימי על לידה מחדש של הרוח האנושית, עם עזרה קטנה של טבע נייטרלי וחף מביקורת.
שתי דמויות (לוטה ורביק וסטפן ראה הנהדרים) נלחמות בניוון הקיומי, כל אחת באיפוק שונה מהמקובל.
בכל פעם שהם נכנסים לסינוור יתר מהרוך הנתון, תמיד יש להם איך לאזן את פני הדברים ולעמוד תחת
שאריות של אור - רק ליתר ביטחון, שמא יפלו במלכודת הדבש של האושר. תסריט צנוע ואוהב אדם,
תזכורת כמעט חסרת מילים לחשיבות החיים. מינימליזם נגיש.
10/7
(2009) הבודדים
סרט ישראלי מעולה של רנן שור, הבוחן מחדש את יחסי העולים עם עצמם ועם הקלחת המקומית של תרבות
כפוית טובה. צמד חיילים רוסים נשלחים לכלא על פשע חמור יותר ממה שעשו בפועל והם מחליטים לארגן מרד.
קולנוע שעושה חסד עם המורשת האמריקנית של הסבנטיז, מצליח להיות כריזמטי כשהוא מעמיד סיפור קולח במרכז,
מבלי לבקר או לעורר פרובוקציה זולה שהייתה משטיחה את כל היצירה לרדיד אחד גדול של כלום. שחקנים טובים,
במיוחד הראשיים, וצחי גראד העילאי, הופכים את הסרט לכזה שאפשר וניתן לומר עליו שיש בו הרבה מהנראה לעין.
10/8
(2007) וסרמיל
סרט ישראלי לא רע, על אף בוסריותו הבוטה, המציג קו דק מאוד בין המציאות לבדיה, בזכות ריאליזם טהור ומשחק אותנטי.
אהבתי את הוראות הבימוי הפשוטות שכנראה ניתנו לצוות השחקנים - Less is more או משהו בסגנון.
10/6
(2005) החליפה The Jacket
מותחן פסיכולוגי עם אדריאן ברודי. אין לי הרבה מה לומר עליו, חושב שהוא היה בסדר גמור ואף יותר מכך, גם כשהמטרות
אליו הוא חותר נראות פחות ופחות חשובות ככל שהעלילה מתקדמת. הצורה בה הסיפור מסופר גורמת לו להיות מעל הממוצע,
עם קורטוב מספק של רגש ומחשבה.
10/7
(1971) מוות בונציה Death In Venice
סרטו המופתי של ויסקונטי פער בי חור גדול בלב! איזו יצירה יפהפייה. לוקח כמה דקות להתרגל לטון המיוחד של הדברים,
השיטה, הצילום והמשמעות. אם העולם היה ברור, האמנות לא היה צורך בה, אמרו הוגים. דירק בוגארד הוא ארטיסט שסוע
שיוצא לחפש תשובות לאבסורד הנקרא חייו. משיכתו לנער יפה תואר ומסתורי מדמה נהדר את מצבה של ונציה בעת בה
מחלה מכרסמת יסודותיה. הכפירה בתשוקות אסורות וההתבוננות העקבית בתמימות שעתידה לקמול לעד, אלו מוקדי הפרשנות
של ויסקונטי לנובלה של תומאס מאן (טרם קראתי לצערי). בימוי מדהים.
10/8
(1957) תותי בר Wild Strawberries
ראיתי בשבוע שעבר ולא הזדמן לי לכתוב עליו. סרטו של ברגמן מוליך בבטחה את הדמות הראשית שלו לדילמות עם קצוות
פרומים ועליו לקשור אותן טרם יהיה מאוחר ויאבד עליו הכלח. כמו פואמה עמוקה עם תנודות ורצונות משלה. לא התרשמתי
עד עמקי נשמתי או חשבתי כמו רבים כי זהו הסרט הטוב ביותר של השבדי. יש בו גוזמאות אמוציונליות ודמויות משנה אנמיות מדי.
כוחו נמדד בערגה הברגמנית לחיים עם מטען נסבל והכנה למוות חף מכל מטען, מה שמשותף למרבית בני האדם.
10/7
(1949) האדם השלישי The Third Man
גם עליו לא יצא לי לכתוב בשבוע שעבר. אם זה הנואר הבריטי הטוב בכל הזמנים, אז כנראה הבריטים היו ממש גרועים בז'אנר.
עד הופעתו של אורסון וולס במערכה השנייה, כמעט הרמתי ידיים. וגם כשהוא הופיע ושפך אור חדש ומעניין יותר על הסיפור,
לא יכולתי שלא להרגיש כאילו אני מפספס משהו. חורבותיה של וינה פוסט מלחה''ע ה-2 אולי עוצרי נשימה אבל זה ממש לא
עשה לי את זה ברמה הטקסטואלית. דקות הסיום היו טובות מאוד, כל המרדף במערכת הביוב באמת היה משהו משהו.
10/5