סרטים מפסטיבל חיפה, מהתקופה האחרונה והשבוע
הייתה לי תקופה מוצלחת:
אנחנו המילרים: זה מפגר במובן הטוב של המילה. מצחיק מאוד, דבילי לחלוטין, גס, מלוכלך, שוביניסטי, גזעני ומה לא. מה כן? קורע.
הנוער: עשוי היטב, די מותח אבל לא ממצה את הפוטנציאל שלו. רמת המשחק של התאומים לא אחידה אבל בסה"כ הם עושים את העבודה. קצת כבד למי שלא רגיל לסרטים לא הוליוודיים.
בית לחם: ככה עושים דרמת מתח פוליטית בישראל - עושים אותה היטב. משחק מצוין של כל הקאסט, בימוי מהודק, הרבה מתח וסצנות אקשן לא רעות עם תסריט שמפתיע ושמהלך בצורה טובה בין שני צדי המפה הפוליטית, גם אם בסופו של דבר הוא נוטה לכיוון אחד יותר מאשר לאחר (ואין בזה שום דבר רע). ממליץ מאוד.
סוף.: עוד סרט מפגר במובן הטוב של המילה. הוח, איזה שטויות יש בו! מצחיק כמעט לכל אורכו (מייקל סרה
) גם אם הוא נהייה מאוד מטיף מבחינה דתית (אבל עשו את זה בצורה משעשעת) וקצת מתדרדר מבחינת הצחוקים בחצי השני שלו. עדיין, מי שאוהב בדיחות על הוליווד מהוליווד יהנה פה מאוד.
אסירים: שמעתי המון על הסרט הזה והוא בהחלט עושה את העבודה. מותח, מעניין, משחק מצוין של כל הקאסט (מליסה ליאו מלכה!
באמת שרק כשראיתי את השם שלה בקרדיטים ידעתי שזו היא, במהלך כל הסרט לא הייתי בטוח בכלל) גם אם הוא נמרח לא מעט וזה קצת חבל כי אם היו מקצצים ממנו כ-20 דק' הוא היה יכול להיות הרבה יותר טוב.
ועכשיו, קצת מפסטיבל חיפה.
מנותקים: סרט עם ג'ייסון בייטמן, הופ דייוויס והסקנדינבי ההוא מ"דם אמיתי" על השפעת הטכנולוגיה של ימינו על חיינו. כמובן שכל המקרים כאן קיצוניים מאוד אבל הסרט עשוי טוב, מותח, מרגש מאוד בסופו וגם אם לא כל הסיפורים אחידים ברמתם הוא בהחלט לא משעמם לרגע אחד. והקאסט משובח (חוץ מהסקנדינבי).
Bekas: קומדיה כורדית על שני ילדים-אחים יתומים שרוצים להגיע לאמריקה בתקופה שלפני מלחמת המפרץ. זה חמוד וזה מעביר כשעה וחצי בכיף, גם אם יש בסרט כמה וכמה בעיות תסריטאיות גדולות מאוד.
כוח כבידה/Gravity: ההיי-לייט של השנה שלי. חפרתי עליו המון בפורומים אחרים ואין לי כוח להיכנס לזה שוב אבל בעיקרון סרט פסיכי ומטורף שכל שנייה שעוברת בו יותר מותחת ומעניינת מזו שקדמה לה. סנדרה בולוק מעולה, הבימוי מבריק, האפקטים מרהיבי עיניים, הפסקול מוסיף מאוד לאווירה והסיפור מהודק ולא מזלזל לרגע בצופה (למרות כמה קלישאות שעוברות היטב תודות לסנדרה ולבימוי הנכון שלהן). בקצרה, כי באמת שאין לי כוח להרחיב עוד, כרגע זה בהחלט סרט השנה שלי.
זהו, חפרתי
הייתה לי תקופה מוצלחת:
אנחנו המילרים: זה מפגר במובן הטוב של המילה. מצחיק מאוד, דבילי לחלוטין, גס, מלוכלך, שוביניסטי, גזעני ומה לא. מה כן? קורע.
הנוער: עשוי היטב, די מותח אבל לא ממצה את הפוטנציאל שלו. רמת המשחק של התאומים לא אחידה אבל בסה"כ הם עושים את העבודה. קצת כבד למי שלא רגיל לסרטים לא הוליוודיים.
בית לחם: ככה עושים דרמת מתח פוליטית בישראל - עושים אותה היטב. משחק מצוין של כל הקאסט, בימוי מהודק, הרבה מתח וסצנות אקשן לא רעות עם תסריט שמפתיע ושמהלך בצורה טובה בין שני צדי המפה הפוליטית, גם אם בסופו של דבר הוא נוטה לכיוון אחד יותר מאשר לאחר (ואין בזה שום דבר רע). ממליץ מאוד.
סוף.: עוד סרט מפגר במובן הטוב של המילה. הוח, איזה שטויות יש בו! מצחיק כמעט לכל אורכו (מייקל סרה
אסירים: שמעתי המון על הסרט הזה והוא בהחלט עושה את העבודה. מותח, מעניין, משחק מצוין של כל הקאסט (מליסה ליאו מלכה!
ועכשיו, קצת מפסטיבל חיפה.
מנותקים: סרט עם ג'ייסון בייטמן, הופ דייוויס והסקנדינבי ההוא מ"דם אמיתי" על השפעת הטכנולוגיה של ימינו על חיינו. כמובן שכל המקרים כאן קיצוניים מאוד אבל הסרט עשוי טוב, מותח, מרגש מאוד בסופו וגם אם לא כל הסיפורים אחידים ברמתם הוא בהחלט לא משעמם לרגע אחד. והקאסט משובח (חוץ מהסקנדינבי).
Bekas: קומדיה כורדית על שני ילדים-אחים יתומים שרוצים להגיע לאמריקה בתקופה שלפני מלחמת המפרץ. זה חמוד וזה מעביר כשעה וחצי בכיף, גם אם יש בסרט כמה וכמה בעיות תסריטאיות גדולות מאוד.
כוח כבידה/Gravity: ההיי-לייט של השנה שלי. חפרתי עליו המון בפורומים אחרים ואין לי כוח להיכנס לזה שוב אבל בעיקרון סרט פסיכי ומטורף שכל שנייה שעוברת בו יותר מותחת ומעניינת מזו שקדמה לה. סנדרה בולוק מעולה, הבימוי מבריק, האפקטים מרהיבי עיניים, הפסקול מוסיף מאוד לאווירה והסיפור מהודק ולא מזלזל לרגע בצופה (למרות כמה קלישאות שעוברות היטב תודות לסנדרה ולבימוי הנכון שלהן). בקצרה, כי באמת שאין לי כוח להרחיב עוד, כרגע זה בהחלט סרט השנה שלי.
זהו, חפרתי
