מי מפחד מהזאב הרע + הסמויה עונה 3
מי מפחד מהזאב הרע- סרט מעולה בכל קנה מידה. מצליח להיות מצחיק ומותח בו זמנית בלי שהזעזוע יפגע בקומדיה ובלי שהקומדיה תפגע במתח. סרט שלא החליט מה הוא, ובאופן יוצא דופן לגמרי, במקום להיות כלום, הצליח להיות הכול. הוא לא מושלם, כי הוא קצת רפטטיבי ויש חלקים שעובדים פחות טוב, בעיקר לקראת הסוף, אבל הוא עדיין מצויין.
הסמויה עונה 3:
אחרי שתי עונות במדבר, הגעתי סוף סוף לארץ המובטחת.
טוב נו, זה לא היה בדיוק מדבר, עונה אחת הייתה חביבה בהחלט, ו2 נעה בין שיעמום לרגעים טובים, אבל עונה 3 הייתה רמה אחת מעל השתיים האחרות (גם היא לא בדיוק הייתה הארץ המובטחת, כי אני עדיין לא ממקם אותה עם העונות הטלוויזיוניות הגדולות שראיתי, אבל היא בהחלט הייתה טובה).
אני לא יודע להסביר מה בדיוק עבד בעונה הזאת כי על פני השטח היא לא הייתה מאוד שונה מהשתיים הקודמות. אבל איכשהו, פתאום, זה היה מעניין. אולי זה העירוב של הפוליטיקה והכניסה של קארקטי וקולווין למשחק, שתי דמויות מצויינות, שמשלבות טוב לב עם תחמנות. אולי זאת ההתמקדות בסיפור הכי מעניין של הסדרה- מערכת היחסים המורכבת בין סטרינגר לאייבון. אולי זאת העובדה שלא היה סטוריליין אחד מובהק שעליו שמו הכותבים את כל הכובד, מה שאפשר התפתחות מיוחדת ומקורית יותר של העלילה. בכל אופן, זה עבד, והתעניינתי, ונהניתי, ושני הפרקים האחרונים היו מצויינים (אבל שני הפרקים האחרונים היו טובים מאוד גם בעונות הקודמות). שוב, בסגירת קצוות הם מעולים.
הטענות שלי לגבי העונה הן : א. כמו בעונות הקודמות, ההידבקות המוגזמת לריאליזם שפשוט גורמת, מה לעשות, הרבה פעמים, לשיעמום. ב. בשונה מהעונות הקודמות, העונה הזאת הייתה קצת צפויה. היא בונה במשך הרבה זמן פיצוץ אחד גדול וכשהפיצוץ מגיע, הוא מתפוצץ בערך כמו שהיית מצפה שהוא יתפוצץ.
זה הכול. סך הכול, בהחלט עונה טובה מאוד של טלוויזיה, אבל אני עדיין לא מצליח להבין את הגדולה של הסדרה הזאת, או מה הופך אותה לטובה בכל הזמנים. כנראה שאני מעדיף טלוויזיה ששמה את הצורך לתת רגעים טלוויזיונים מרשימים כערך עליון מעל טלוויזיה ששמה את הריאליזם כערך עליון. העונה הזאת הייתה צעד בכיוון הנכון, אבל עדיין לא נגעה בשמיים. ועכשיו לעונה 4, ששמעתי עליה הרבה דברים טובים.