וסיימתי את עונה 1 של הסמויה
הטוב:
- העונה בנויה קצת כמו ספר מבחינת התפתחות העלילה ובעיקר הקליימקס, שמשלב כל מיני אלמנטים קטנים מפרקים קודמים והופך אותם למשמעותיים בפואנטה של הסיפור. ואני אוהב סיפורים שרואים שחשבו עליהם לפני שהתחילו לספר אותם.
- הדיאלוגים היו לא רעים בכלל, כשמדי פעם הבליחו גם כמה שהתמוגגתי מהם.
- הדמויות בסך הכול עגולות ומעניינות, הסדרה איכותית, והיא מצליחה ליצוק אופי, וגורמת לי לחבב, סוג דמויות שרוב הסדרות לא מצליחות (אני מדבר בעיקר על הפושעים).
הרע:
- בסופו של יום זה סיפור על חבורה של אנשים במצב מאוד ספציפי ומסויים. חסר לי החיים האישיים של השוטרים, החיים של הפושעים מחוץ לחיי הפשע. הכול כאן מאוד מכני ומאוד נועד לשרת את העלילה, וזה גורם לי להתגעגע לדינמיקות המשפחתיות המעניינות (והמרעננות, הן תמיד מוסיפות קלילות) של שובר שורות, הסופרנוס ומשחקי הכס.
- אני לא אחד שמתלונן בדרך כלל על עלילה איטית, אבל היו כמה וכמה פרקים העונה שבאמת לא זזו לשום מקום. מצאתי את עצמי לא מעט פעמים מייחל לסוף הפרק, וזאת בעיה.
- הסוף. זה נראה כאילו הם פתחו אפשרות לתת סוף שישרת את הסיפור, יסגור מעגל, וייתן משמעות לכל מה שראינו על המסך, ובסוף הם החליטו לוותר על זה כי הם רצו להישאר נאמנים למציאות. אני מעריך סדרות שמנסות להיות ריאליסטיות ככל האפשר, אבל לפעמים טוב להקריב את הריאליסטיות למען סיפור טוב. וסיפור על מוסר של פושעים שנגמר בכך שזה בעל המוסר הטוב יותר מפיל את אלה בעלי המוסר הפחות טוב, הוא סיפור טוב יותר מסיפור של "אי אפשר לעצור את עולם הפשע, הוא תמיד יהיה קיים". זה קצת הפך את 13 השעות שהשקעתי בסדרה למיותרות.
לסיכום: לא עפתי, אבל יש פוטנציאל. אני בא בראש פתוח לגמרי לעונה 2 ובעיקר לעונות 3-4 ששמעתי שהן מופתיות.