כלבי אשמורת, פעם הייתי, פלאות
אתמול חל יום הולדתי, וגיליתי שאין ספק שההורים שלי, מן הסתם, מכירים אותי.
בנוסף לפוסטר גדול ואדיר בעיני של 'כלבי אשמורת', זכיתי גם בדיוידים של 'המשחק' של פינצ'ר, 'ארץ קשוחה', 'מטריקס', 'דו"ח מיוחד' וגם הדיוידי של 'כלבי אשמורת' (תפריט ההתחלה של הדיוידי הזה הוא הכי מגניב שראיתי אי פעם. באמת. ועכשיו חסר לי רק עוד את חסין מוות (לראות+לקנות) ואת ג'קי בראון (לראות) כדי להשלים את כל טרנטינו).
מתוך כל הדיוידים האלה הספקתי לראות רק את:
כלבי אשמורת:
זאת צפייה שנייה שלי בסרט.
בפעם הראשונה הייתי חולה, וכנראה לא במצב רוח מתאים, אבל הפעם... וואו. זה פשוט היה אדיר!
הכימיה בין כל ה'כלבים' הייתה פשוט מושלמת, הודות למשחק מצויין של כולם שם וכרגיל תסריט מופתי של טרנטינו.
אז התסריט-מעולה, כאמור. הדיאלוגים שנונים ומצויינים, פשוט עובדים. הסיפור כולו של שוד שהתחרבש זה משהו שכבר ראינו הרבה פעמים, גם לפני הסרט הזה (אני מתאר לעצמי. לא באמת בדקתי את זה, זזה פשוט לא רעיון מקורי במיוחד) אבל בכל זאת כאן הוא מתעלה בעיניי על השאר. בזכות התסריט, ובזכות המשחק והבימוי, שבהם ניגע עוד רגע.
הנה, ממש עכשיו- אז המשחק היה מצויין, של כולם. סטיב בושמי היה אדיר, מייקל מאדסן היה אדיר (בסצינה המבריקה בכיכובו ניגע גם ממש עוד רגע. אמנם לא רגע כמו בפעם הקודמת, אבל מעט זמן יחסית), טים רות' היה מעולה, הארוויי קייטל היה טוב מאוד, ואפילו טרנטינו היה נחמד! (כנראה שעם השומן הלך המשחק). וגם כל השאר היו נחמדים (מתערב איתכם שאם יעשו רימייק לסרט הזה (ואני ממש לא רוצה בכך) ג'ונה היל מלוהק לתפקיד של נייס גאי אדי).
והבימוי-מעולה. בעיני טוב יותר מב'ספרות זולה', סרטו השני של טרנטינו (זהו הראשון). ניתן לבטא אותו בסצינה אחת אדירה פשוט, שמדגימה, כמצופה מטרנטינו, שלפעמים מה שצריך בשביל להפוך סצינה לאדירה, אפילו יותר מתסריט טוב, זה פשוט פסקול מושלם. והרבה פעמים ככל שהפסקול אמנם נשמע 'לא קשור' לאותה הסצינה-זה אפילו טוב יותר.
ובסצינה הזאת (אני יוצא מנקודת הנחה שכולכם מבינים על איזו סצינה אני מדבר), הדי חסרת מילים, יש לנו גם שני בונוסים אדירים-כאמור, בימוי מצויין (השוטים הארוכים יחסית (מבחינת זמן) על פניו של.... (אני מחפש איך לכתוב את זה בלי ספויילר) זה שהוא לא מייקל מאדסן (הכי טוב שמצאתי) פשוט מצויינים) וגם משחק אדיר. של מאדסן כמובן. האדישות שהוא מפגין לאורך כולה, ממש כאילו הוא רק עושה את התפקיד שלו בכל העסק, הייתה מדהימה. הוא אשכרה, בסצינה הזאת ספציפית, גורם לך להזדהות עם יצור שכמוהו.
בקיצור, סרט מעולה. נכון לעכשיו, יכול מאוד להיות שהוא מחליף את דג'אנגו במקום השני אצלי בסולם טרנטינו... מה שאומר שהוא כנראה גם נכנס לחמישייה שלי, במקום דג'אנגו.
9.5/10 (בכל זאת היו רגעים, מעטים מאוד אמנם, שבהם הוא קצת הרגיש לי לא זורם. יכול מאוד להיות שזה כך מפני שצפיתי בו באנגלית עם כתוביות באנגלית, ויש לי מן הסתם אנגלית של בן 15,אז...)
ובנוסף, כל השבוע ידעתי שבחמישי אראה את 'פלאות', אז הכנתי את עצמי לזה עם צפייה חוזרת ב'פעם הייתי', סרטו הקודם של אבי נשר:
האמת? זכרתי שהוא היה יותר טוב. זכרתי שהוא היה מעולה, והפעם הוא היה טוב-טוב מאוד.
אדיר מילר ומיה דגן מדהימים שניהם, כזוג ידידים ניצולי שואה-האחד שדכן מסתורי ו'טיפוס' שכזה, אם כי נחמד וחייכן לרוב, והשנייה-לא ידוע הרבה (או שאני לא זוכר) הסובלת מפרנויות (כמו כולם, רק שאצלה זה מעט יותר גלוי) בעקבות חוויות השואה הטראומתיות שעברה.
שתי הדמויות הצעירות יותר, שהן בעצם גם הדמויות הראשיות של הסרט, הן די חסרות אופי, ואת כולן כבר ראינו בעבר. כבר ראינו את הדמות של תובל שפיר, אותו סמי-חנון שמאוהב ב'ערסית' ושעובר עליו חופש נורא-נורא מוזר מסיבות כאלו ואחרות, כבר ראינו בכל כך הרבה סרטים. אין לדמו הזו שום אופי, אני באמת מנסה לחשוב איך אפיון הדמות נראה במפת הדמויות בתסריט, ואין לי שום דבר להעלות לראש חוץ מזה שהוא לכתוב ולקרוא ספרי בלשים, מה שנותן לו מעט אופי של בלש.
לדמות של ה'ערסית', תמרה, בגילומה נטע פורת, שכנראה לא נזכה לראות אותה בתפקיד שונה מזה, דווקא יש אופי, אבל גם אותו כבר זכינו לראות בכל כך הרבה סרטים אחרים, והיא פשוט לא מתפתחת. באיזו שלב אתה פשוט שואל את עצמך-מה הקטע שלה? חוץ מלעשות שטויות, להתפרע ולהיות 'מגניבה' כזו, אין לה עוד משהו לעשות? כאילו, אין לה אופי ממשי?
ובאיזו שלב הסרט פשוט מפסיק להתקדם עלילתית, עד לרגע השיא. אריק (תובל שפיר) מאוהב בתמרה ועובד אצל אדיר מילר ומיה דגן. תמרה עושה שטויות.
אבל אז מגיע דרור קרן, שמשחק טוב מאוד, וטיפה מזיז משהו מהסרט, ומוביל סוף כל סוף לרגע השיא.
זה לא סרט רע, הוא פשוט לא סרט טוב. או לפחות לא טוב כמו שזכרתי אותו.
6.5/10
ואתמול ראיתי את פלאות:
לי יש בעיה עם הקולנוע הישראלי. לפחות עד זה של השנים האחרונות.
יש לי בעיה בעיקר עם הקבעונות שלו, אם נקרא לזה ככה. תמיד לסרטים כאן היה 'ניחוח' נורא דומה, ותבנית עלילתית-סיפורית דומה.
אבל סוף כל סוף, נראה שבשנים האחרונות למדו כאן בארץ שלא כל סרט חייב להיות על משפחה מפורקת או על סכסוך יהודי-ערבי או שאם אפשר שניהם ביחד. מי היה מאמין, לדוגמא, שמישהו כמוני, שכאמור יש לו בעיה לא קטנה עם הקולנוע הזה, יבחר לסרט השנה שלו של 2012 סרט ישראלי? לא אני, בכל אופן.
אז עכשיו תקשיבו לי טוב-טוב: יש סרט מתח ישראלי. ומביים אותו אחד מהבמאים הגדולים יותר של הקולנוע הישראלי, אחד כזה שכשאומרים סרטי ישראלי חושבים עליו. ויש לו תקציב גדול (אני אומר את זה ממראה) בסטנדרטיים ישראלים, ומשחקים בו כמה שחקנים ישראלים בולטים. והוא מצויין, או לפחות טוב מאוד. ולסרט הזה קוראים 'פלאות', ביים אותו אבי נשר, משחקים בו אדיר מילר, אורי חזקיה, יובל שרף, יהודה לוי ואפרת גוש, והוא יצא ממש אתמול לקולנוע.
אז נתחיל ככה-הוא בכלל לא מושלם. יובל שרף, כצפוי, משחקת באופן מחריד, גם אפרת גוש לא מדהימה. כמו ששנאוצר כתב לפני ב'סרטי השבוע' של השבוע שעבר-כל הקטע עם ה-'חשבתי שX בצד שלי, אבל בסוף הוא בכלל עם Y' מתחיל מאוד לעייף באיזשהו שלב, ולא עשוי טוב מספיק, מעט נוסחתי מדי.
הסרט לא מאוד מצחיק, בעיני את כל הבדיחות הטובות הכניסו כבר בטריילר. העלילה של הסרט לא מאוד מובנת בסופו של דבר, ולעיתים נוסחתית מדי.
הסרט ארוך מדי, והיה בהחלט צריך לקצץ ממנו, למרות שאני לא יודע לשים את האצבע על בדיוק איפה, ויש כמה מהלכים עלילתיים של חלק מהדמויות שבמחשבה ראשונה קשה להבין למה הן עשו את זה.
אבל הרבה פעמים, הסרט מותח, יש כמה וכמה סצינות עשויות היטב (הייתי רוצה לראות גירסא אפילו יותר אפילה ויותר פסיכדלית של הסרט הזה).
שלושת הגברים הראשיים בסרט-אדיר מילר, אורי חזקיה ויהודה לוי משחקים (בהתאמה) מעולה, טוב מאוד וטוב.
כאן, בניגוד ל'פעם הייתי', הדמויות עגולות ומתפתחות, העלילה, למרות הקצב האיטי שלה, מתפתחת ומלאת טוויסטים.
לסיכום-גם הסרט הזה לא מושלם, בעיני לפחות הוא כן סרט שצריך לבדוק, ורק על זה שהוא כל כך יוצא מהתבנית הישראלית המקובעת-מגיע לו שאפו ענק.
8/10
ב-4.7 יוצא בארץ 'לצוד פילים' החדש של רשף לוי, שכבר מהטריילר גם אתם יכולים להבין שמדובר גם כאן בסרט ישראלי מאוד שונה.