סרטי השבוע

"שמע את קולי" (2011)

עיתונאי וחברה שלו חודרים לכת שהמנהיגה שלו טוענת שהיא הגיעה מהעתיד, ורוצים לחשוף אותה כנוכלת אבל לא ברור אם היא משקרת או לא...

בעיניי זה פוטנציאל מפוספס. הרעיון כל כך טוב, אבל הביצוע לא עומד בו. זה לא חכמה לבלבל את הצופה כשהסצנות עצמן לא ברורות. ויש קטעים שעדיין לא מובן לי למה הכניסו אותן ולמה הן מועילות, אפילו אחרי שהסרט נגמר. מצד שני, מצאתי את עצמי חושבת על הסרט ועל הסוף שלו הרבה אחרי שסיימתי אותו, אז בכל זאת הסרט הצליח להשאיר רושם, שזה יותר ממה שסרט ממוצע מצליח לעשות.

אני חושבת שנהנתי מהסרט הקודם של בריט מרלינג קצת יותר ("ארץ אחרת") אם כי בפועל הם דיי דומים.
 

GK_FF

New member
חוץ מכוכב הקופים......... :)

שהיה ממש גרוע ואני נותן לו 2, ולא 1, רק בגלל שחיבבתי איך שהסוף הצליח להיות גם פתוח וגם סגור יחד.

טום בוי מ-2011
סרט צרפתי ששמעתי עליו אך לא סיקרן אותי (יש לי נסיון רע עם סרטים מהפסטיבל ההומולסבי) והוא פשוט ממש הרשים אותי. מצליח לתפוס בצורה מאוד מדוייקת חיי ילדים, מעניין וסוחף.
8 מתוך 10

ג'אנגו חופשי
ממש סרט טוב, זו הפעם הראשונה שאני חושב שטרנטינו כמעט ולא מחדש כלל מסרטיו הקודמים, אך נהנתי מאוד, צחקתי המון, התרגשתי, נמתחתי ונלחצתי. פשוט חוויה, הבן אדם גאון. כשאני רואה סרט שלו אני מרגיש ממש חיבור ריגשי ענק אליו, וזה מאוד מוזר לי שכאלה תחושות מעלה אצלי במאי שהחליט דווקא להתמקד בז'אנר האקשן. אגב, לדעתי הסיבה שראיתי אותו בצמוד לכוכב הקופים זה מה שנתן לי כזה אנטי לכוכב הקופים, בעוד ג'אנגו היה כל כך טוב, וצלח בכל המקומות שכוכב הקופים נפל בהם.
7 מתוך 10.

Killer Klowns from Outer Space משם התמונה

אוי, סרט גדול. הפתיע אותי מאוד לטובה. גם מפחיד, גם משעשע אחלה ארט וחיבבתי את הדמויות. לצערי החסרתי חצי שעה, מתכנן להשלים בשמחה.
7 מתוך 10.

פצצה על אופנוע או באנגלית Cyclone משנות ה-80'
סתם סרט מטופש, התחיל דווקא מבטיח אבל בסופו של דבר כמו תאונת דרכים.
3 מתוך 10.

הסגת גבול Trespass
של ג'ואל שומכר עם ניקולס קייג', ניקול קידמן ו(בלי כמעט יח"צ) קאם גיגאנדה. בכלליות, סרט מטומטם וגרוע, אבל אם לרדת קצת יותר לעומק, אחד מקווי העלילה\האלמנטים של הסרט הוא מערכת היחסים בין (מיני ספויילר) ניקול קידמן וקאם גיגאנדה - והליהוק פה פשוט עשה את הסרט הזה. ליהוק גאוני ומרתק והנה תמונה לגירוי העיניים והמוח. חבל שהסרט לא התמקד בהם במקום השטויות האחרות שהיו בו.
3 מתוך 10, היה יכול להיות הרבה הרבה יותר עם הליהוק הזה.

ג'ומנג'י
סרט שאהבתי בילדותי. בסופו של דבר, סרט מטופש, אבל יש בו לפחות 3 רגעים\סצינות שכתובות ממש טוב. לא אוהב את הליהוק של רובין וויליאמס ובוני האנט (לא בתור ילדים ולא בתור מבוגרים), יש לי בעיה עם כמה רעיונות (חזרת הזמן אחורה, האפוטרופוסית של הילדים). יחסית הפתיע אותי לטובה, ועדיין.
3 מתוך 10.
 
ארגו + הבלתי אפשרי

את הראשון בכלל לא רציתי לראות, כי הבנתי שזה דיכאוני כזה על שחרור אנשים מאיראן, אבל אז הבנתי שכדי לשחרר אותם הם צריכים לייצר סרט מזויף, וחשבתי שזה יהפוך את הסרט לקצת יותר משעשע, אבל לא. עם כל החינניות של ג'ון גודמן - כזה רציני וכבד הסרט הזה... אנשים תלויים באמצע הרחוב - ממש לא עשה לי טוב בבטן.. לא שהסרט לא טוב. הוא חייב להיות. לא סתם הוא זוכה בכ"כ הרבה פרסים ושאפו לבן אפלק על התוצאה, אבל דמויות ה"ניצולים" כאלה מעצבנות, כל המתח מעצבן, כי ברור שהם יינצלו בסוף. זה סיפור אמתי, ולא סתם עשו עליו סרט..

הסרט השני - יופי של צילומים. יופי של משחק של טום הולנד ושל נעמי ווטס, קצת קיטש, אבל לא נורא..
 

Yo-man

New member
הבלתי אפשרי
. הרבה
ים

דיברו על הסרט הזה הרבה, הזהירו אותי מהפתיחה הקשה שלו...
לא יודע. אולי ראיתי יותר מידי סרטים בחיים שלי. אולי אני ציניקן וחסין למניפולציות רגשיות. סצינת הצונאמי היתה טובה וקשה, אבל לא משהו עד כדי כך מזעזע כמו שציירו אותה. (שמעתי שמישהי התעלפה כשהיא ראתה אותה. לא יודע אם זה היה בארץ)

הסיפור מעולה. כתוב שהוא מבוסס על סיפור אמיתי אבל אם זה נכון, שהחיים של האנשים האלה ברי מזל בצורה יוצאת דופן וגם הטיימינג שלהם נורא דרמטי. סצינת האיחוד המשפחתית נראתה כמו "חירות אומנותית" שהמשכתב לקח לעצמו כדי להוציא סצינה יותר "סוחטת".

הסרט מבחינתי מתחלק ל-2. הסיפור והבימוי. הסיפור מקבל ציון מאוד גבוה. הבימוי - נכשל!
האמא מקיאה בבית החולים משהו שנראה כמו שרוך, או אצות שהיא בלעה, או את קנה הנשימה שלה. הילד לא שואל את אמא שלו מה זה. הרופאים לא מתייחסים אליה, והיא, כרופאה לא אומרת על זה כלום. הבמאי חייב לשים לב שקרה משהו מאוד יוצא דופן בסרט שלו ולתת לו איזשהו הסבר?! לא יכול להיות שהבן , מרקוס, שיושב לידה ודואג לה, לא מנסה להבין מה בדיוק קורה שם.
לקראת סוף הסרט כשהאחים הקטנים קוראים לו, מקרוס שומע את שמו וקופא כשגבו אליהם, מביט בזיגוג לאופק ורק אחרי 10 שניות מסתובב אליהם. אני מבין שהוא לא מאמין שהם עדין בחיים, אבל מה זאת הפאוזה סטייל שנות ה-40 הזו?
ומה זה הקטע עם זה שאף אחד לא אומר לילד מה קורה עם אמא שלו כשהיא נעלמת לניתוח? לזכות התסריט או הבמאי אני אגיד שהם משכו את זה מספיק זמן שאפשר יהיה לחשוב שבאמת הוא לא יראה את אימו יותר, אבל האמינות של הסיפור אבדה בעיניי כשהאחות דוברת האנגלית אומרת לו "בוא איתי" ושמה אותו באוהל של יתומים (או משהו כזה). גם אם הם טועים בזיהוי, וגם אם כולם עסוקים עד הצוואר ואין להם זמן לאף אחד - הם לא ישאירו אותו קלולס ולבד.
היו עוד 2 סצינות עם "מבטים משמעותיים" שגרמו לי להתרחק, רגשית, מהאירועים בסרט. ודבר אחרון: בזמן הניתוח, סצינת הפלאשבק של הטביעה ואז היד היוצאת מהמים למרות שהכל נראה גמור וההתעוררות מהניתוח כשהכל בסדר - כמה נדוש וחסר מעוף. נורא.

אני חושב שהסרט קיבל מועמדות לאוסקר בגלל הדרך שבה הועבר הסיפור והאפשרות שלנו לחוות את הצונאמי וה-aftermath בעצמינו בצורה מאוד משכנעת. חבל שמלבד האפקטים והנרטיב, הסרט לא מציע הרבה.
 

aשרון

New member
הבלתי אפשרי..

אהבתי מאוד את סצנת הפלאשבק של הטביעה, מבחינתי זה השיא של הסרט והדבר הכי טוב בו. אם היו מראים לנו מה עבר על שאר הדמויות בתוך הצונאמי זה היה נהדר .
 

Yo-man

New member
כן, אבל....


את צודקת. סצינות הגל היו מעולות (אני לא חושב שהוא התפרץ לגבהים שהוצגו בסרט, אבל זו כבר קטנוניות מצידי לדון בזה אפילו) ודי עוצרות נשימה, ליטראלי. אבל זה לא מספיק כדי להחזיק את הסרט. מסע הישרדות והחיפוש היו גם טובים, אין לי בעיה איתם בכלל. אני מניח שפעולות אלה הן פחות או יותר תיעוד של מה שהם עשו בפועל אחרי שהצונאמי עבר. הבעיה שלי היא רק עם החלטות הבימוי ואולי מעט עם התסריט שאני מנחש ששונה מעט להתאים לצופה. הבמאי הוא חואן אנטוניו באנויה (או בתרגום לעברית: "מי זה לעזאזל"). זה הסרט הראשון שלו באנגלית, והסרט הארוך השני שהוא מביים בחייו. הוא עשה כמה וידאו קליפים ו-3 סרטים קצרים.
ההפקה ספרדית אז אני מניח שהם הסכימו לתת לו צ'אנס על סמך ההצלחות הקודמות שלו. לא ראיתי מה הוא עשה בעבר, אז אני לא יכול לשפוט אותו לאורך זמן, אבל מה שהוא עשה בסרט הזה לא מצא חן בעיני.

עוד בעיה שהיתה לי היא שבסוף הסרט הראו תמונה של המשפחה האמיתית. אלה שחוו את הסיפור המתואר בסרט. הם אולי ספרדים אבל נראים ממוצא טורקי. לא בלונדינים ולא רזים, איך לומר. האם המפיקים לא סמכו על הקהל שיזדהה עם הדמויות אם הם לא יואן מק'רגור ונעמי ווטס? אני מעריך את יכולות המשחק שלהם, ושניהם עשו עבודה טובה, אבל לראות את התמונה בסוף גרם לי לחשוב - האם הייתי מזדהה עם הכאב שלהם אם אלה היו אנשים "פשוטים" ואולי לא דוברי אנגלית?
 

alphac

New member
silver linings playbook

או בשמו הישראלי, אופיטימיות היא שם המשחק
סרט פשוט מהמם, מחמשת הסרטים הכי טובים שראיתי אי פעם, ובז'אנר הזה של קומדיה-דרמה-רומנס הוא הטוב מכולם עבורי.
אני חושב שכל דבר שאספר על הסרט רק יהרוס, אז.. אוותר.
אני לא נוטה לדרג סרטים, אולם עבורי הסרט קיבל 10/10
ברדלי קופר בהחלט ראוי לאוסקר, וגם רוברט דה נירו דפק הופעה בתור שחקן משנה
כנ"ל לגבי ג'ניפר לורנס.
בכלל אני לא מתפלא שהסרט קיבל כ"כ הרבה מועמדויות לאוסקר
 

AsafA55

New member
השבוע שלי - 5 סרטים

"ניקה" הוא סרט ישראלי בבימויו של ארנון צדוק המספר על צעירה רוסיה שנמכרת לזנות.
איוואן שהפסיד את הכל בהימורים מופקד לשמור עליה במשך כמה ימים בדירת מסתור,עד שיבואו לאסוף אותה.
מה שהוא לא ציפה זה שהוא הולך להתאהב בה.
העלילה מעניינת מאוד כמו גם מערכת היחסים של הדמויות, עם זאת אני חושב שהמשחק לא היה מספיק משכנע והיה אפשר ללחוץ עוד קצת ולהפוך את כל העסק להרבה יותר רציני.
ובכל זאת,מדובר בהפתעה נעימה מאוד.
חשוב לציין שלמרות הבימוי הישראלי,הסרט כולו דובר רוסית.

ביום הבחירות עשיתי מעשה,אחרי שכל החברים שזה עניין אותם כבר צפו ב"אופטימיות היא שם המשחק" ואילו אני הפכתי למעט אובססיבי לגביו ולצפייה בו בקולנוע,אספתי את עצמי בבוקר והלכתי ל"הצגה היומית" של 10:30 בבוקר.
את העלילה לא צריך לספר לאף אחד וגם הביקורת שלי כנראה לא תהיה שונה משל הרוב.
אהבתי מאוד את הסרט,ו"אופטימיות" זו ההוכחה שאפשר גם לעשות קומדיה רומנטית נטולת קיטש כמעט לחלוטין,לעשות אותה שנונה ועם משחק נפלא.
חייב להודות שמאוד התלהבתי מבראדלי קופר ודווקא ג'ניפר לורנס שאמורה לקחת את האוסקר בהליכה (לפחות ע"פ ההימורים) היתה "סתם" טובה מאוד,אבל זו לא היתה הופעה מופתית שלה,למרות זאת,הוקסמתי ממנה מאוד.
סרט מקסים ביותר שראוי לשבת בשורה אחת עם הקומדיות הרומנטיות הטובות של כל הזמנים.

Never Let Me Go ישב אצלי כבר זמן מה בידיעה שאני הולך לצפות בדרמה רומנטית בריטית בכיכובה של קיירה נייטלי שאני לא כל כך אוהב.
מה רבה היתה הפתעתי כשגיליתי שמדובר בהרבה יותר מזה.
אני ממש לא רוצה לקלקל,אז אספר רק את הסיפור הבסיסי - סיפורם של קאת'י,רות וטומי שגדלים בביה"ס קפדני באנגליה,כאשר קאת'י שמאוהבת בטומי נאלצת להתמודד עם הזוגיות שלו דווקא עם חברתה רות,מה שהם לא יודעים זה את הגורל אליו הם גדלו.
כאמור,לא רוצה להרוס לאף אחד,אבל אם מישהו רוצה לדון בסרט הבהחלט מעניין הזה,אשמח.
אם זה לא היה ברור,אהבתי את הסרט,הוא לא היה מדהים,אבל הוא היה מרתק,עם המון תהיות מוסריות וחברתיות.
וקיירה נייטלי גם אחרי הסרט הזה עדיין לא כוס התה שלי,קארי מוליגן דווקא כן.

"חטופה" היה הצלחה עצומה והפך לאחד הסרטים הכי מוצלחים ומפתיעים לטובה בשנים האחרונות,בכנות,לא כל כך ברור למה,הוא היה אחלה,אבל לא הביא שום דבר חדשני,אולי רק את ליאם ניסן ככוכב אקשן,לא הרבה מעבר.
ההמשך שלו כצפוי היה אותה גברת,כמעט בלי שינוי אדרת. הפעם ליאן ניסאן ואשתו נחטפים באיסטנבול ע"י אביו של הבחור שחטף את הבת בסרט הקודם ורוצה לנקום.
כמה סצינות מרדפים טובים,קצת אקשן וטיפונת ביקיני של מגי גרייס.
מעביר שעה וחצי בסבבה,לא הרבה מעבר.

והטוב נשמר דווקא לסוף.
"דג'אנגו" נדחה אצלי משבוע שעבר ליום שישי הזה בגלל אילוצי החברים,אבל אתמול הגיע הרגע המיוחל.
***אין ספוילרים של ממש,ובכל זאת,מי שלא ראה,כדאי שידלג על הביקורות***
הקדמה קלה,טרטינו הוא לא הבמאי האהוב עלי,למרות שאני לא חושב שיש סרט שלו שחשבתי שהוא פחות ממצויין (ג'קי בראון לא נחשב) וממזרים חסרי כבוד שלו הוא בעיני לא פחות מיצירת מופת ובעיני אחד הסרטים הגדולים ביותר בכל הזמנים.
אחרי שאמרתי את כל זה,אספר שלמרות שהשתדלתי להימנע מביקורות,מידיעת העלילה המדוייקת וכו',עדיין באתי עם ציפיות מסוימות,בכל זאת,טרנטינו,ובכל זאת (2),טרנטינו בסרט הראשון שלו אחרי ממזרים.
אתחיל מהשורה התחתונה,דג'אנגו הוא סרט מצויין,טרנטינו ממשיך לעשות סרטים מצויינים,על זה אני לא חושב שיהיה ויכוח של מישהו.
בניתוח קצת יותר מעמיק,דג'אנגו היה ארוך,יותר מדי ארוך בעיני,בשלב כלשהו,אחרי אחד מרגעי השיא של הסרט,נראה ששם היה המקום לסצינת סיום קצרה וזהו.
במקום זה קיבלנו עוד כמעט חצי שעה,לא רעה בכלל אמנם,אבל מעט מיותרת.
היה לי ויכוח עם חבר אחרי הסרט,אני טענתי שהיה אפשר לקחת את נושא העבדות צעד אחד קדימה ולעשות משהו חזק יותר,מזעזע יותר,כזה שיעשה לי בום בלב או שיגרום לי להישאר עם פה פעור,זה מה שהיה חסר לי בסרט.
החבר טוען שגם ככה עשו לטרנטינו את המוות עם כל נושא העבדות ולכן הוא עידן באופן יחסי את הסרט.
ואני טוען שאם הוא היה יכול ליצור סצינת פתיחה כה גאונית ומצמררת בממזרים חסרי כבוד,גם כאן הוא היה יכול לעשות משהו אותו דבר.
בגלל זה דג'אנגו לא יוריד את ממזרים מראש הרשימה וכנראה גם לא יכנס לשלישייה,אולי בצפייה חוזרת,אבל כרגע ממזרים,קיל ביל וספרות זולה די בטוחים בטופ שלי.
למרות הכל,שלא יהיו ספקות,זה עדיין אחד הסרטים הטובים שאתם תראו,ובוודאי אחד כזה ששווה את הצפייה בקולנוע.

אסיים עם שיר שאני מאוד אהבתי מהפסקול,שמעתי אותו כחודש לפני יציאת הסרט ועכשיו גם גיליתי שנכנס לפלייליסט של גלגל"צ,פשוט נפלא!

http://www.youtube.com/watch?v=_bdOTUocn5w
 

GK_FF

New member
אם כבר...


זה היה פשוט גאוני כשההוא צעק "דה ג'אנגו!!!"...
 

timboy123

New member


אבל משהו שנורא הציק לי בסרט- כל הסרט כותבים דג'אנגו בלי ד', דג'אנגו בלי ד', דג'אנגו בלי ד'... ואז כשמגיעה הסצינה שהוא מאיית- היי, מאיפה ה-ד' הזאת צצה פתאום???
 

MissPell

New member
never let me go

בעיני הסרט הוא פספוס אדיר. הסיפור כל כך טוב, המשולש הרומנטי, הסיפור של הפנימייה ומהות החיים- כל אחד מהם יכול לבנות סרט בפני עצמו ובכל זאת כשראיתי את התמונה האחרונה כל מה שעבר בראשי היה- לא חבל? אני מסכימה איתך שהשאלות שהסרט מעלה הן מעניינות, חשבתי עליהן מס' ימים- האם זה באמת יכול לקרות? האם העובדה שיש מדינה שהמציאות של אנשים מסויימים בה לא רחוקה כל כך, לפחות כך אומרים, מהחיים של הגיבורים בסרט אמורה לשנות את ההתנהגות שלי? אז ברמה מסויימת הסרט מצליח- הוא גרם לי לחשוב על הרעיונות שהוא מעלה, על המסר, אבל בדרך למסר הוא איבד את עצמו ככלי בידורי. הסרט לא מהנה, ברגעים מסויימים אפילו השתעממתי.
אחת הבעיות של הסרט הוא המשחק, בסרט כזה המשחק צריך להיות טוב כדי שנקנה את הרעיון מכיוון ואין בניה של הרעיון המרכזי, הוא מוצנח עלינו. כתוצאה, אמינות הסרט נשענת על השחקנים. למזלנו משחקים שם קארי מוליגן ואנדרו גארפילד שמשחקים טוב. לצערנו, קיירה נייטלי מופיעה גם כן. קיירה לא ממש משחקת שם, היא פשוט עומדת ואומרת את השורות שלה. שלוש הדמויות מאד מורכבות ועסיסיות. היחיד שמצליח לקחת את הדמות שלו ולעשות איתה משהו הוא אנדרו, שלדעתי הוא אחד השחקנים הטובים שיש כיום. כמוך, גם אני לא אוהבת את קיירה כשחקנית, היא קרה מדי. נדמה כי הדמויות שיושבות עליה טוב הן גם כן כאלו שיש להן בעיה עם רגשות. או כמו שידיד שלי אומר: "מישהו צריך להוציא את המקל מהת*ת שלה ואז היא תשחק טוב".

אגב, הסופר הוא בריטי יפני, דבר שמסביר את הסיפור שאי אפשר להזכיר כאן כי הוא ספויילר, ואת עניין השונות- החיים המקבילים לחיים הרגילים בלב בריטניה.
אגב2, ראית את boy A?
 

AsafA55

New member
אכן,ראיתי את בוי A

והוא מצויין וחזק מאוד.
וכמו never let me go מעלה הרבה תהיות ושאלות מוסריות,אני מאוד אוהב את הסרטים שגורמים לי לעשות זאת.

עוד מילה לגבי Never Let Me Go,
***ספוילרים***


הוא מאוד הזכיר לי את הסרט "האי",עם יואן מקגרגור וסקרלט ג'והנסון.
העלילה, והשאלות המוסריות הן זהות לחלוטין,הדרך שבה עשו זאת,שונה לחלוטין,אבל לא יכולתי להתעלם מהרעיון הזהה.
 
למעלה