סרטי השבוע

[alphac]

סרטי השבוע

מה העביר לך את הזמן מול המסך?

 

[הזקן בן המאה]

2 סרטים של צ'רלי צ'אפלין אם זה נחשב בכלל...

הקרקס והילד- שניהם נחמדים מאוד, גם היום מצליחים להצחיק.

חוץ מזה זה כבר השבוע השישי ברציפות שאני לא רואה שום סרט. היום בערב נראה את ג'יימס בונד אולי זה ישבור את הרצף...

 

[Ido Gilad]

הקרקס אדיר

 

[הזקן בן המאה]

הוא היה ממש נחמד אבל בסוף אמרתי WTF?

זה לגמרי-הכי-ההפך מסוף הוליוודי וזה עוד פאקינג צ'רלי צ'אפלין, הסרטים שלו אמורים להיגמר בצורה הכי טובה שאפשר.

 

[mosh511]

ל-"הקרקס" מעליי!!

 

[mosh511]

למה זה לא נחשב בעינייך?

 

[הזקן בן המאה]

לא בגלל שהם לא טובים או משהו..

אלא כי ראיתי אותם במסך של אמ פי 4 בכל מיני הזדמנויות של כמה דקות... כשחיכיתי למטוס, הפסקות וכל מיני כאלו....

 

[mosh511]

למה זה לא נחשב בעינייך?

 

[נהורית1]

אתמול העברתי את רשמי מהסרט "למלא את החלל"

ללא תגובה מצד הקוראים. והריהו שוב:

סיפור טוב, רגיש ומעניין, שהתמוסס אי שם בבימוי גרוע.

השחקנים עשו כמיטב יכולתם ושיחקו היטב, אבל מה כבר
אפשר להוציא משחקנים, הכי טובים ככל שיהיו, שמבויימים כך?

נערה מתלבטת האם להינשא לאלמן, בעלה של אחותה שנפטרה
בשעת הלידה, ולגדל יחד איתו את אחיינה. גם הוא מתלבט האם זה
ראוי להנשא לנערה צעירה מאד ולהטיל עליה עול האחריות לגדל את בנו.

אלא שאמה של הנערה, מאד מאד רוצה ששני אלה ינשאו מסיבותיה שלה,
והסיבות אמיתיים וכנים.

הסרט מינורי מאד, לפעמים משעמם, אין ביטוי למחשבות ולספקות העוברות
בראש של שניהם. יש קטעים לא שיכים לסרט, ויש המון מיקוד על הדת ועל
תפילות וכו'.

והכי מעצבן, הסרט נגמר בפיתאומיות כאילו הפסיקו את זה באמצע.

אולי אחרים יאמרו שהסרט מעולה, אבל לי נראה כסרט מפוספס.

 

[timboy123]

ראיתי שעה מ"זה סיפור קצת מצחיק",

ובינתיים נראה כמו הררים של פוטנציאל שהתבזבז ביותר...
וחבל, כי היו לי ציפיות מהסרט.

כרע אין לי שום תוכנית להמשיך לראות.

 

[שוקולדה מתוקה]

כמה טוב להיות פרח קיר

הסרט מבוסס על ספר שהוא בעצם כולו מכתבים - לא ברור למי. לא ממש קראתי את כל הספר, אבל עושה רושם שהסרט די נאמן למקור, וגם אם לא - הוא פשוט טוב

https://www.youtube.com/watch?v=9PHZUQ7C_qg

http://www.imdb.com/title/tt1659337/

 

[Chandler Rulz]

הבמאי הוא הסופר. חסר לו שלא יהיה נאמן למקור..

אני מת לראות אותו. גם בגלל שזה אחד הספרים האהובים עלי וגם בגלל עזרא מילר.

 

[שוקולדה מתוקה]

לא שמתי לב לזה

ועזרא מילר - בהחלט נותן הופעה טובה

 

[BlackUnicorn]

מלהולנד דרייב

וול... ראיתי את כולו. הבנתי את הפואנטה ואת הרעיון, זה לא היה לי עד כדי כך מסובך.
הרעיון, על הנייר, מצויין אם כי לא חדשני (אולי לתקופתו כן, לא יודעת).
המשחק של נעמי ווטס והשנייה (שכחתי את השם) מצויין.
אבל להגיד שנהניתי מאוד מהסרט?
נהניתי מהפענוח, בתור מישהי שאוהבת חידות ותעלומות. אבל זה קצת כמו לפתור סודוקו - התהליך לא מהנה כמו הסיפוק שבהגעה לפתרון.. ואז מסתכלים אחורה וחושבים - על מה בזבזתי כמה דק' מהחיים שלי

אז כן, היה לי נחמד להגיע להסבר ולהבין מה קורה שם, אבל זה לא שהסיפור היה מספיק מעניין. משהו היה לי קצת משעמם/לא זורם. קשה נורא לשים על זה את האצבע.
סרט באותו סגנון תעלומתי אבל מצויין מבחינתי זה "התחלה".

סה"כ סרט טוב, אבל לא וואו. חסר בו משהו.
7/10

 

[mosh511]

אשמח לשמוע מה הבנת מהסרט...

 

[BlackUnicorn]

ממש אבל ממש על קצה המזלג,

כי פשוט אין לי כוח וגם עבר כמעט שבוע מאז שראיתי אותו -
כל החלק הראשון (שזה רוב הסרט, למעשה), זה בכלל הפנטזיה שלה.. החלום שלה. היא פשוט מחליפה בין הדמויות במציאות.. מעין רוטציה כזו.
במציאות היא מאוהבת בבחורה, שהיא שחקנית שסוג של בוגדת בה מול העיניים שלה עם הבמאי. כך למשל בדימיון שלה היא מענישה את הבמאי בכך שאשתו בוגדת בו.
בדימיון שלה, החברה שלה מאבדת את הזיכרון... מעין התחלה חדשה, דף חדש וסיכוי חדש איתה. לא סתם בשלב מסויים היא אומרת לה שהיא מאוהבת בה...
במציאות היא פונה לבחור ההוא במסעדה (שבדימיון אם אני זוכרת נכון היה בכלל סרסור) ומבקשת ממנו להרוג אותה. היא מוציאה עליה "חוזה". אח"כ, שזה ממש סוף הסרט, שאז היא כביכול מתעוררת והשכנה דופקת לה בדלת, היא מבינה מה היא עשתה (המפתח נמצא שם), ומה המשמעות, ואז היא לא יכולה לחיות עם עצמה ומתאבדת.

זה ממש על קצה המזלג... יש רוטציה שלמה של כל הדמויות והמקומות בין הדימיון (החלום/הפנטזיה שלה) למציאות, בגדול.

 

[GK_FF]

אם יורשה לי.........

זה נכון, היום הסרט הרבה יותר פשוט לפענוח מאשר כשהוא יצא, סרטי "טוויסט" התחילו להכנס חזק למיינסטרים לקראת סוף שנות ה-90' והיום אחרי החשוד המיידי, מועדון קרב ו-החוש השישי כבר כמעט כל השתיקים ידועים לפענוח טוויסט גדול עוד מסצינות ראשונות, גם מלהולנד דרייב השפיע רבות על התפתחות ה"ז'אנר", ולזמנו הדבר המרשים ביותר שהיה בו אני חושב, הוא חוסר המסבירנות שלו.
עד מלהולנד דרייב הסרטים בז'אנר היו ממש מסבירנים לצופה בנוגע למה קרה בהם, מועדון קרב לוקח את זה הכי רחוק וממש נותן איזה 10 דקות של הסברים רק כדי שלצופה לא תהיה שום שאלה נוספת לגבי מה שהוא ראה (ועדיין היו צופים שלא הבינו).
מלהולנד דרייב פשוט לא מסביר בשום שלב שלו את הסוד הגדול שלו, וזה גם החוכמה הגדולה לדעתי בתסריט, בסופו של דבר יש סיפור מאוד גדול בסרט הזה שכמעט ואין תיעוד לו בתוך הסרט אלא יותר בעולם המחשבות ופרשנויות של הצופה.
אני חושב שמלהולנד דרייב בסופו של דבר "עשה בית ספר" לכל סרטי הטוויסט שבאו לפניו, ואחריו זה כבר נראה מטופש כשמסיימים סרט עם מסבירנות מילולית חד משמעית שוחטת-דמיון-ויצירתיות כמו שאטר איילנד, שזה סרט שמאוד הרשים אותו עד סופו המר.
במילים אחרות, הסרט הזה הוא סרט ה"טוויסט" הכי מסווה שאפשר לייצר, יותר מוסווה ממלהולנד דרייב יהיה פשוט סרט רגיל לחלוטין שפרשנותו תעבור אולי מפה לאוזן וגם אז לא תהיה אמינה. למעשה, במקרה של שאטר איילנד, סוף אמביוולנטי ולא ברור, בדומה לרוב הסרט, היה הרבה יותר מחמיא לו בעיני, ולפחות משאיר אותו ברמה הגבוהה שהוחזקה כל הסרט במקום לרדד אותו כמו שהסוף עושה בעיני.
האפשרות לייצר סרט טוויסט שלא מגלה את הטוויסט, ואפילו להרחיק לכת עד לסרט טוויסט שאין בו זכר או אף הוכחה שטמון בחובו סוד, פתח אותי לרמה חדשה של פרשנות קולנועית שיוצאת מנקודת הנחה שכל סרט הוא בסופו של דבר חלום, גם אם רק של התסריטאי. כמדומני, בלי כיוון המחשבה הזה היה לי קשה, או יותר קשה, לקבל סרטים כמו "דמדומים" ו"קרנק", שאת שתיהן אני תופס כפנטזיות מוחלטות, מאוד דומות אחת לשניה (אך אחת פונה לגברים שניה לנשים).
בפורומים של ימדב אגב קל למצוא היום כל מני פאנאטים של קונספירציות שהמציאו כבר "עלילות אמת" מופרכות לחלוטין (אני חושב) למלא סרטים כמו קחי אותי לגהנום (סרט על בולימיה?!), אני יודעת מי הרג אותי (לינדזי לוהאן ואחותה הן אותה דמות, לינדזי לוהאן היא רוצחת), סאקר פאנץ' כמובן ורבים אחרים.

 

[BlackUnicorn]

כתבת יפה. אני רק לא מבינה מה הקשר

לדמדומים או קרנק.

יכול מאוד להיות שפעם הוא היה "וואו".
אגב ההשוואה לשאטר איילנד - אז דווקא אני מעדיפה סרטים כאלה. יש מתח, יש עלילה, והסוף הוא כן פתוח במידה מסוימת, אבל יותר בקטע של X או Y (כמו ב"התחלה", למעשה).

אני לא יודעת אם סוף אמביוולנטי ולא ברור היה תורם למלהולנד דרייב. אז באמת היה אפשר לקרוא לזה סרט mind fuck... אני אישית לא אוהבת סרטים כאלה.
אני לא יודעת איך אפשר להנות מסרט שאי אפשר להבין ממנו כלום. לא מעניין אותי חלום של תסריטאי, ולא מעניין אותי להעביר שעה וחצי-שעתיים ויותר של משהו לא ברור בדימיון של מישהו. סרט מבחינתי הוא קודם כל העברה של סיפור מעניין, בלעדיו הוא לא יכול להתקיים.

 

[mosh511]

היי לשניכם אתם כותבים יפה אבל ראבק

תציינו שיש ספויילרים גם לסרטים אחרים, אני נכנס להודעה בידיעה שהספוילר הוא למלהולנד ומגלה ספוילרים לשאטר איילנד וכו'...
תודה

 

[BlackUnicorn]

אופס

לשאטר איילנד בהודעה שלי.