זה תלוי ביוצר....
לדעתי זה קשור לסביבה הפוליטית והחברתית בה חי היוצר. במאי-תסריטאי-סופר וכו'.
ברוב מדינות העולם עדיין יש טאבו על יחסים הומוסקסואלים, אנשים לא מוכנים לראות מעבר לדעות הקדומות שלהם ולהבין שאהבה היא אהבה. הדעות האלה מניעות תהליכים חברתיים, ואלו משפיעים על היצירה שיוצאת החוצה אל העולם. מיוצרים שגדלו או חיים בסביבה פחות מקבלת אנחנו נקבל לרוב יצירות יותר דרמתיות ויותר קודרות שברוב המקרים גם באות לומר משהו על החיים כהומו, אם זה במקום מסויים או בתקופה מסויימת בהיסטוריה.
ברוב הסרטים הגדולים והמושקעים על הומואים אנחנו נקבל דרמה,
כמו: הר ברוקבק, משחקי החיקוי, הנערה הדנית, A Single Man, מילק, איידהו שלי וכו'.
היום, אף אולפן הוליוודי גדול לא יהיה מוכן לקחת דמות הומוסקסואלית ולהביא אותה בסגנון אינדיאנה ג'ונס למשל. למה? כי הם צריכים להרוויח כסף על הסרט והקהל הרחב עדיין לא יהיה מוכן לקבל דמות ראשית כזו ופשוט לא ילך לראות את הסרט.
בשנים האחרונות אמנם אנחנו עדים לסרטים גאים שבאים מחברות הפקה קטנות המתרכזים בשלל ז'אנרים (מתח, אימה, מיוזיקל) שהסוף בהם הוא טוב. ולמה זה?, כי האווירה הקהילתית בה היוצרים של הסרטים האלה חיים, נותנת להם את הכח ליצור יצירה שמחה וקלילה. חברות ההפקה יודעות שהן לא ירוויחו סכומים גדולים על הסרטים האלה ואפילו בכלל לא ירוויחו, אבל הן מוכנות לקחת את הסיכון בהפקה שלהם כי הן יודעות שכבר יש לסרטים כאלה היום קהל שלא מתבייש בזהות המינית שלו וגם קהל סטרייטי ידידותי ותומך. לדוגמא קחו את....
https://www.youtube.com/watch?v=3yCa01c12Mg
עדיין לא נתקלתי בסרט ישראלי גאה שהז'אנר שלו היה קומדיה או אימה וכו', אלא רק דרמה. בעניין הזה אני מסכל על עצמי כיוצר ורואה שאני כתסריטאי, כותב בז'אנרים דרמה - דרמה קומית לסרטים הגאים שאני כותב כדי לביים. וכשאני חושב על ההשפעות החברתיות שגדלתי עליהן והניעו אצלי את ההחלטות לספר דווקא את הסיפורים האלה, אני מרגיש שאני זוכה לחיות בתקופה שהיא בין המיצרים, זמן מעבר בו העולם לומד לקבל את הקטע של נטייה מינית. אני מרגיש שאני חי בזמנים של נקודות מפנה היסטוריות בה הקהילה הגאה מתקדמת קדימה לימים טובים בהרבה.
