מצחיק שאת אומרת את זה
כי הסופר, קנג'י מיאזאווה, היה מאמין אדוק של בודהיזם של סוטרת הלוטוס וחבר פעיל בכת ניצ'ירן. המוטיבים הנוצריים הם הקטעים שאני מתקשה להבין ולנתח בספר (ואני מקווה למצוא מאמר אקדמי טוב באנגלית שיחווה דעה על זה, אבל לא נראה לי שיש). ההערכה שלי היא שהסיבה לקיומם היא אחת משתיים: 1. קנג'י (כינוי החיבה של הסופר - משום מה מעריציו היפנים מרגישים כמו חברים טובים שלו, וקוראים לו בשם הפרטי שלו במקום לקרוא לו מיאזאווה-סאן
) רצה להחיות בתוך החלום את הצלב הצפוני והדרומי בתור צלבים של ממש, ולכן הוא הוסיף אלמנטים נוצריים. 2. קנג'י הוסיף את האלמנטים האלה כדי לאזן את האלמנטים הבודהיסטים והפגאנים בספר. הדת של הגיבורים, למרות השמות האיטלקיים שלהם, מכילה אלמנטים פגאנים (או של דת-טבע, תלוי איך מתייחסים לזה). קראתי ביקורת יפנית שטוענת שפסטיבל הכוכבים הזאת שאוב מחגיגת ההיפוך הקיצי (היום הארוך בשנה) שנחגגה בפירנצה בתור יום הולדתו של יוחנן המטביל (שנקרא באיטלקית סאן ג'ובאני - שימי לב לשם
). בספר ובסרט מוזכר, בכל מקרה, החג נקרא בשם הפגאני למדי "פסטיבל קנטאורוס", והחוגגים מדקלמים את התפילה "קנטאורוס - עשה שיהיה יותר טל". הבעיה בסרט היא שהוא השמיט הרבה מאוד קטעים שנתנו קונטרה למוטיבים הנוצריים, וכך הוא בטח גרם לך לחשוב שיש כאן פרופגנדה נוצרית. לפני ש-3 הניצולים מהספינה הטובעת (אלה היו היחידם בסרט שהוצגו כבני-אדם, אולי כי הם היחידים שקנג'י נתן להם שמות יפנים) עוזבים, ג'ובאני מנסה לשכנע את הילדה להישאר. כשהיא אומרת שהיא לא יכולה, כי המקום הזה נראה לה כמו גן העדן האמיתי (שימי לב שגן-העדן האמיתי של קמפנלה נמצא בכלל במקום אחר) וכאן שוכן בוודאי האלוהים, הוא (או אחיה הקטן - לא ברור תמיד מהטקסט מי מדבר) מתווכח איתה ואומר שהאלוהים הזה הוא שקרי. הם נכנסים לויכוח תיאולוגי קצר לגבי מי הוא "האל האמיתי" שלא מסתיים בהכרעה אמיתית. אלמנט נוצרי נוסף שהוסיף הסרט הוא השיר
Nearer, My God, to Thee שאותו ניגנה התזמורת של הטיטאניק ברגעיה האחרונים של הספינה. קנג'י מעולם לא כתב בפירוש שהספינה הטובעת בספר היא הטיטניק (ברור שהוא התבסס על הטיטניק, אבל לא בטוח שהוא התכוון שהספינה הזאת תהיה הטיטניק עצמה) ועבור שם של השיר ששרו בספינה, ואח"כ מתנגן ביער הוא השאיר מקום ריק בכתבי היד שלו. בסרט להשתמש בתיאוריה שזה אמור להיות "מספר 306" (כלומר
Nearer, My God, to Thee) והחליטו להפוך אותו למוטיב מרכזי בסרט, כולל הודעות טלגרף מסתוריות (האלחוטאי העיוור בכלל לא היה קיים בספר) ומאות עמודים מודפסים של גרסת האספרנטו של השיר. טוב, כתבתי ממש הרבה
אני מקווה שזה ממצה את ההבדלים בין הסרט לספר. אני כמובן אהבתי יותר את הספר, למרות שאחרי שקראתי אותו, נהנתי גם מהסרט. אהבתי את העיבוד (הקצת מפחיד) שהם עשו לאופי החלומי של הספר. בספר תמיד מרגישים שדמויות אחרות קיימות רק כשמזכירים אותם, ורוב הזמן הרכבת מרגישה די ריקה (למרות שהספר מעולם לא אומר את זה בפירוש, חוץ מבפרק על תחנת הברבור). בסרט הם פשוט עשו את הרכבת ריקה, כאשר דמויות מופיעות בפתאומיות כשצריך אותן ונעלמות באותה הפתאומיות כשכבר לא מזכירים אותן.