סרבני יציאה מהמסך

[מירב מהרהרת]

סרבני יציאה מהמסך

מכירים את אלו? אני לא חשבתי שיש כאלו ולא ידעתי על קיומם, אבל יצא לי להתקל לאחרונה בגבר כזה ומשם נחשפתי לעדה שלמה של סרבנים (סרבניות גם, אני מניחה). אלו שחיים, נושמים, חולמים את החיים בתוך המסך, אבל לא מוכנים בשיט לצאת בחוצה. לא חיים את המסך, חיים אותך (במקרה הזה אותי

) בתוך המסך, אבל לא מוכנים לחיות אותך (במקרה הזה אותי

) מחוץ למסך. לא מוכנים לעבור לטלפון, לא מוכנים להפגש, כלום כלום כלום! כשאתה נתקל בסרבן, המוח נתקל במשימה: פיצוח הסרבנות. כשהמוח מוצא משימה חדשה, אתה יכול להיות בטוח שאין עם מי לדבר לתקופה הקרובה (שם למעלה בראש). אז אתה מריץ את כל האופציות, למה הוא סרבן. רובן ככולן, כפי שניתן לצפות, גרועות לאללה. זה מתחיל מיד באופציית "הוא נשוי!" נמשך לעבר "הוא תפוס" משם עובר ל"הוא בטח נראה כמו הצרות שלי" (במילים אחרות: בטח מסתיר נכות פיזית כלשהי). משם השמיים נפתחים והגשם של הספקולציות מתחיל "הוא רוצח" "הוא אנס" "הוא פושע נמלט" "הוא ערבי" "הוא זה היא" "הוא זה סבא שלי" "הוא זה אחי הצעיר שטרם נולד" כל הנחלים מובילים לים... הוא שקרן! הוא מסתיר ממך משהו! הוא עבד עלייך כל הזמן! הוא לא התכוון למילה ש"אמר"! מכירים את זה? את ההרגשה הזו? המחשבות האלו? המוח שקודח וקודח בנסיונות לפצח? לצערי, אני מכירה מקרוב. למזלי, זה היה ועבר (בשידור חי לא יכולתי בכלל לדבר על זה). מישהו יכול לנסות להסביר את התופעה? למישהו יש רעיון שמוחי לא חשב עליו (מעבר ל"הוא עבד עלייך, סתם שיחק איתך, בכלל לא מעונין, העברת לו את הזמן ויתר המשפחה)? נתקלתם במצב כזה? אתם יצרתם מצב כזה? איך יוצאים מזה? (כאן אמורה להכנס תמונה של נורופן, אבל אין לי

))

 

[בת כספית]

זה בדיוק מה שכתבתי כעת

לא מצליחה להבין את האנשים שכל היום נמצאים במחשב ומנהלים את החיים שלהם דרכו, ועד שמגיע בוחן המציאות הם נעלמים.כמו דלת קסמים, נכנס ואין יוצא. מביך לעיתים להבחין, עד כמה אדם משקיע מזמנו ללהט וללהג מאחורי מסך שמקנה לו ביטחון, עולם פנטזיות משלו, ולהפוך ולהיות דמות וירטואלית נושמת שלא מסוגלת לצאת לחופשי.

 

[מירב מהרהרת]

קראתי את מה שכתבת למטה

אני בהחלט לא ממליצה, בשום צורה שהיא, להכנס שוב למבוי הסתום הזה. את יודעת, לקח לי הרבה זמן להתנער מהסרבן שלי, אבל כשסוף כל סוף חזרתי לנשום אויר רגיל ולא אויר מסכים, נזכרתי במשפט פשוט וקצר: מי שרוצה - עושה מי שלא רוצה - זה כל היתר אל תכנסי לזה שוב, היית שם פעם וראית לאן זה הוביל. הרבה יותר קל להמנע מההתחלה, מאשר לחתוך אותם כשאנחנו כבר בפנים ומעורבים רגשית ברמה כזו או אחרת. מבינה אותך, מכירה את ההרגשה.. תלחמי בזה ואל תחזרי לאחור!

 

[shirygo]

מסכימה. אני מסתכלת על השורה התחתונה

אם זה מישהו בעייתי, אני לא פסיכולוגית שאמורה לפתור את בעיותיו. "שלום" יספיק.

 

[בת כספית]

אכן כן

העדר השקעה בחיזור דרך מסך ע"מ לקצר תהליכים או להיפך למרוח אותם לעד מעלים בי חוסר רצון טוטאלי לתגמל ולהשקיע בתהליך.ונשים אכן יודעות לתגמל האהבה רבה מי שמצליח לסלול דרך נכונה לליבה. תודה לך

 

[הפלא ה8]

מכירים...מכירים...

אני לא מתה על זה ובשלב מסויים מציבה אולטימטום כזה של או שממשיכים הלאה ונפגשים או שנחסמים בכל דרך אפשרית. אני מאבדת את הסבלנות מהר מאד לעיתים - במיוחד דווקא כשהאיש מהצד השני עושה לי את זה ואני כבר מתה לראות איך הוא נראה ומריח. אני חייבת את החיבוק האמיתי, הנשיקה האמיתית ולא הוירטואלית שיותר מעצבנת אותו מאשר עושה לי משהו. עלק שולח לי פרחים במסנג'ר - מטריף אותי הקמצנות הזו ! בכל אופן - אם זה אכן לא מתקדם החוצה לעולם האמיתי - זה נגמר. ויסלחו לי כל החוששים למינהם והחסרי בטחון ואנא ערף... יום טוב כבר אמרנו?!

 

[מירב מהרהרת]

יום טוב כבר אמרנו ../images/Emo13.gif

אחת הסיבות שאני אנטי ההצמדות לעולם הוירטואלי הזה כמקפצה המזרז הכרויות, זה בדיוק מה שכתבתי כאן (יש עוד הרבה סיבות, אבל גם זה). מי שנשאב לזה, לעולם הזה, לחיים מאחורי המסך, לפעמים שוכח איך לצאת משם, שוכח איך אפשר לצאת משם ומפחד לצאת משם. זה טריגר, קטן, פיצפון, להכרות ותו לא. הכרתם? תעברו הלאה ומהר. מלבד ה"מעידה" שלי עם הסרבן המדובר, אני נמנעת מהכרויות וירטואליות (במובן של להכיר מסך ולא בן אדם... ישר עוברת הלאה).

 

[a girl named tal]

את

מאוד צודקת.. למרות שאם יודעים למצוא אמצע, זה יכול להיות נחמד לפעמים. יש אנשים שלא מבינים איך אני מסוגלת לפעמים לדבר שעות עם מישהו שאני לא מכירה.. ולכי תסבירי להם שלפעמים אני מרגישה שאף אחד לא מכיר אותי כמוהו וההיפך..ושדווקא עצם העניין ייכול ליצור חופשיות מסויימת לאנשים שקשה להם לדוגמא להפתח גם מול החבר הכי טוב שלהם, בעוד שבהכרות וירטואלית הם מרגישים הרבה יותר בנוח ויכולים להיות 100 אחוז עצמם... אז פעם זה באמת היה מוגזם, כי הייתי מסוגלת לוותר על יציאות מהבית ועל הכל כדי לשבת מול המחשב..היו לילות שהייתי מדברת כל הלילה, עד שהבוקר היה מגיע, מקלחת ולעבודה .. מטורף!! ואין ספק שזה חצה גבולות אבל היום, אם יוצא לי פעם בשבוע שבועיים להנות משיחה איתו, זה משהו שאני מאוד נהנית ממנו ולא מוצאת בו שום פסול..למרות שכבר ברור לי שזה יישאר וירטואלי לנצח.. אני חושבת שמי שלא חווה את זה (ולא כל אחד מסוגל להתחבר לזה) לעולם לא יבין במה מדובר, ועד כמה אפשר לפתח רגש ולהתאהב ולהיקשר ל.....שורות של אותיות ואייקונים...

 

[מירב מהרהרת]

תקראי מה כתבתי לילדה אישה

זה הרי סוג של התמכרות עם אפיונים שונים, הדגש אינו על ההשפעות הפיזיות אלא על הרגשיות זו התמכרות לבבית, לא משנה כמה כולם יכחישו. נכון, לפעמים הגלים של ההתמכרות גורמים לנו לעשות דברים (יענו השפעה "פיזית") כמו לבטל פגישות/יציאות ולילות בלי שינה, אבל המקרו הוא נפשי. כל אחד מסיבותיו הוא וכל אחד עם סיפוריו הוא קל כל כך לחשוב שהכל בסדר ואז להתעורר X זמן אחרי ולהבין, בדיעבד, שהיית שקוע בבוץ. הייתי בקשר עם מישהו 8 שנים, און-אוף, אבל 8 שנים. זה התחיל סתם, בחיי שסתם. יום אחד, העתוררתי אחרי 4 שנים והבנתי שאני אוהבת אותו כמו שלא אהבתי מעולם. גם הוא. הקשר היה בלתי אפשרי (לא אכנס לסיבות כרגע). חשבנו שאנחנו שלוטים בהכל, חשבנו שלא יקרה כלום... לקח 4 (!!!) שנים להבין שהכל שטויות. לקח עוד 4 להצליח לצאת מזה. אז נכון, כולה אינטרנט, בוא נכנס לפרופורציות אבל אני חושבת שאין אדם (שנמצא בסביבה הוירטואלית הזו) אחד שיכול להעיד על עצמו שזה מעולם לא קרה לו, ההסחפות הזאת שגורמת לך לאבד את הראש (ואת החיים) לתקופה מסוימת. הכל שאלה של מינונים, אבל צריך להזהר גם איתם. הסרבן שלי, חי ונשם אותי חודשיים רצופים. אני נשמתי אותו. לא ידעתי למה אני נכנסת, אבל מהר מאד מצאתי עצמי לא מתפקדת בלעדיו. יום, לילה, מייל, מסנג'ר. מה לא היה שם, היה הכל.... ולא היה כלום. חודשיים לקח לי להתעורר. בדיעבד, הייתי מוותרת על הכל. ביננו, רק להזכר בזה, עושה לי כואב בבטן, חשבתי שנסיים במקום אחר...

 

[מירב מהרהרת]

הבהרה קטנה

הקשר של ה- 8 שנים הוא קשר אמיתי, לא וירטואלי

יש גבול...חחחחחחחחחח

 

[a girl named tal]

כן , כמובן

הוא בהחלט היה התמכרות.. הוא מילא צורך שהיה קיים בזמנו...עם הזמן כשהצורך חלף הוא הפך להתמכרות וגם להרגל...ובמקום מסויים אפילו לחלק מחיי.. אני אישית לא מצטערת לרגע תמיד תהיה לי פינה מבואסת קטנה וידיעה שיש אי שם מישהו שהיה לו משקל די משמעותי תקופה לא מבוטלת בחיי ואני כנראה לא אכיר אותו... אבל זו לא חרטה ולא צער על מה שהיה. מה שכן? זה לא יקרה לי יותר לעולם..

 

[ילדהאישה]

בהחלט נתקלתי

ואף לא מזמן. הוא פנה אליי באתר הכרויות, אחרי כמה תכתובות במסנג'ר עברנו לשוחח בטלפון, שיחות קצרות, שיחות ארוכות, SMSים וכו'. כעבור שבוע כשהבנתי שאין בכוונתו להיפגש, לא בעתיד הקרוב בכל אופן, פעלתי לפי האינטואיציות שלי וניתקתי איתו קשר. לפני כמה ימים הוא ניסה ליצור קשר מחדש, ביקש צ'אנס נוסף ואני הסכמתי, מתוך מחשבה שאולי שפטתי אותו מוקדם מידי, אך כעבור יומיים הבנתי שאכן צדקתי. לפני כמה שנים, כשעוד לא הייתי חכמה כל כך נכנסתי לקשדר וירטואלי כזה שארך חצי שנה, גם הוא לא הסכים לעבור ולשוחח בטלפון שלא נדבר על לקבוע פגישה, הייתי אפילו מאוהבת וירטואלית ואמנם לאסימון לקח זמן לרדת אבל בסופו של דבר קטעתי את הקשר. אני לא מעוניינת בחיים וירטואליים וגם לא בבן זוג וירטואלי, ומי שבוחר אחרת אין לי כל סיבה לשמור איתו על קשר מכל סוג שהוא. איך יוצאים מזה ? סמכי על האינטואיציות שלך, אם נראה לך שהוא אכן מתחמק מפגישה נתקי כל קשר, גם אם רגשות מעורבים בעניין...

 

[מירב מהרהרת]

../images/Emo45.gif

במיוחד הזדהיתי עם האמירה שלך בנוגע לשלבים צעירים יותר שלנו שם בהחלט עשינו המון "טעויות" מסוג זה, שהיום נדיר לתפוס אותנו חוזרים עליהן. אינטואיציה, בהחלט היא אמורה לעזור ברגעים כאלו. אבל את יודעת מה, הלב יש לו חוקים משלו. החוקים שלו לא כפופים לשום הגיון והסברים/חוקים וכו'. לא רציתי להשאב לזה, הייתי בטוחה שהכל בשליטה, הייתי בטוחה שכלום לא יקרה, שאני לא ארגיש דבר, שאני מחוסנת... לכן לא חשבתי בכלל שיש מקום לפתח אינטואיציה, אני עצמי לא רציתי דבר וחצי דבר. הייתי תמימה

מצאתי עצמי חודשיים אחרי עם דמעות בעיניים. אבל למחרת הכל נעלם כלא היה. יש סוג מסוים של חיסון לדברים האלו, אולי הם לא ימנעו מאתנו להכנס למצבים אבודים, אבל הם מגינים עלינו ביציאה מהם. תודה

 

[דרורk]

מה זה משנה אם הוא סרבן או לא...

אם לא בא לו להפגש או לעזוב את המסך זו זכותו...והזכות שלכם זה פשוט למחוק אותו...מעבר לזה כל מחשבה אחרת היא פשוט מיותרת...

 

[מירב מהרהרת]

אתה צודק

אבל מי כמוך יודע שההתעסקות בדברים מיותרים היא דבר בלתי נשלט עבורנו, בכל הקשור למימד הרגשי/אישי של חיינו, זה by default. זו בהחלט זכות הסרבנים לסרב וזכות המסורבים לחתוך

 

[עופר קפופר]

תשלחי אותו לתוכנית שומרי מסך

של אמנון לוי מי שלא מוכן להזדהות הייתי בורח ממנו....

 

[מירב מהרהרת]

../images/Emo6.gif ../images/Emo6.gif ../images/Emo6.gif

אתה משו, אתה בחיי! (יכול לצטט אותי)

 

[a girl named tal]

כן, מוכר

פעם, לפני 3 או 4 שנים, כשעוד הייתי עושה צאטים, "הכרתי" משהו, זה התחיל כצחוקים, הפך להתאהבות וירטואלית, משהו מטורף והזוי לחלוטין, הייתי בטוחה שיהיה לזה המשך, סכמנו שנפגש, בפועל חוץ מכמה תמונות שלו לא זכיתי מעולם אפילו לשמוע את קולו שלא לדבר על מצלמה או על פגישה... לא חתכתי את הקשר כי נורא אהבתי לדבר איתו... הוא נעלם וחזר לסירוגין..ובסופו של דבר הרגש אליו פשוט נעלם (הכוונה להתאהבות) אנחנו עדיין בקשר מידי פעם, ועדיין מוכנה להפוך עולם כדי לשבת פעם אחת פנים מול פנים מול הבן אדם הזה, וכבר לא אכפת לי מי הוא ומה הוא ואיך הוא נראה...וכלום..אבל זה לא יקרה, ואני לעולם לא אדע למה... האמת שהסיפור הרבה יותר מורכב והזוי מאשר התמצית , אבל זה בהחלט מספיק לכאן