סרבן צחצוח שיניים
בני בן שנתיים וחצי, ילד דעתן עם אופי מאוד חזק בחודש האחרון גמלנו מחיתולים (מאוחר משהוא רצה-בגללי בעיקר), הוא תופס עצמאות ורץ איתה בכל מישור אפשרי בצורה מקסימה, מדבר באופן שוטף, בעל אינטיליגנציה רגשית וחברתית. אנחנו עובדים על צחצוח ועברנו לצחצוח עצמאי לפני מס' חודשים, כל פעם הצחצוח הוא סיוט. הילד משחק עם מברשת השיניים, נמרח איתה, משחק עם זרם המים, המשחה, ועושה הכל חוץ מלצחצח. עד היום היינו מאוד סבלניים, נתנו פידבקים חיוביים לעבודה טובה, צחצחנו ביחד עם הילד את השיניים, סיפרנו על החשיבות האמיתית שבצחצוח, תיגמלנו בסיפור לפני השינה, הפתעה, מברשת שיניים חשמלית, עם ציורים של מכוניות, ועוד. אנחנו כבר מרגישים תקועים בעניין מס' חודשים ומאבדים את הסבלנות שלנו, מה גם שיש את החשש האמיתי מהצחצוח-לא צחצוח שיגרום לעששת וכד'. הילד הפך להיות שליט של הממלכה ובשבוע האחרון עברנו לטקטיקה מאוד חריפה: ברגע שהוא מתחיל להתמזמז עם המברשת, לשחק וכד', הפסקנו לנסות לשכנע- אנחנו פשוט לוקחים לו את המברשת וכופים עליו צחצוח ראוי. הוא מבחינתו כועס, נעלב, בוכה בכי של ממש ומתנגד בכל גופו. הגענו לנקודה מאוד קשה. כל שיחה הגיונית לא עזרה, בניה בעזרת פידבקים, תגמולים, כל אלו הביאו למצב של כוח מבחינתו. כל ערב אנחנו מסיימיים את ההתארגנות לשינה בבכי עלבון וכעס. אנחנו לא רואים שיפור- כבר שבוע בגישה האסרטיבית. התחושה היא שכבר ניסינו הכל! מה תוכלו לייעץ לנו לעשות?
בני בן שנתיים וחצי, ילד דעתן עם אופי מאוד חזק בחודש האחרון גמלנו מחיתולים (מאוחר משהוא רצה-בגללי בעיקר), הוא תופס עצמאות ורץ איתה בכל מישור אפשרי בצורה מקסימה, מדבר באופן שוטף, בעל אינטיליגנציה רגשית וחברתית. אנחנו עובדים על צחצוח ועברנו לצחצוח עצמאי לפני מס' חודשים, כל פעם הצחצוח הוא סיוט. הילד משחק עם מברשת השיניים, נמרח איתה, משחק עם זרם המים, המשחה, ועושה הכל חוץ מלצחצח. עד היום היינו מאוד סבלניים, נתנו פידבקים חיוביים לעבודה טובה, צחצחנו ביחד עם הילד את השיניים, סיפרנו על החשיבות האמיתית שבצחצוח, תיגמלנו בסיפור לפני השינה, הפתעה, מברשת שיניים חשמלית, עם ציורים של מכוניות, ועוד. אנחנו כבר מרגישים תקועים בעניין מס' חודשים ומאבדים את הסבלנות שלנו, מה גם שיש את החשש האמיתי מהצחצוח-לא צחצוח שיגרום לעששת וכד'. הילד הפך להיות שליט של הממלכה ובשבוע האחרון עברנו לטקטיקה מאוד חריפה: ברגע שהוא מתחיל להתמזמז עם המברשת, לשחק וכד', הפסקנו לנסות לשכנע- אנחנו פשוט לוקחים לו את המברשת וכופים עליו צחצוח ראוי. הוא מבחינתו כועס, נעלב, בוכה בכי של ממש ומתנגד בכל גופו. הגענו לנקודה מאוד קשה. כל שיחה הגיונית לא עזרה, בניה בעזרת פידבקים, תגמולים, כל אלו הביאו למצב של כוח מבחינתו. כל ערב אנחנו מסיימיים את ההתארגנות לשינה בבכי עלבון וכעס. אנחנו לא רואים שיפור- כבר שבוע בגישה האסרטיבית. התחושה היא שכבר ניסינו הכל! מה תוכלו לייעץ לנו לעשות?