סקר

[פנטזיה נשית]

חדר לידה בשבילי

הדסה הר הצופים החדר הפינתי הגדול עם כל התריסים מורמים - על פי בקשתי ומוסיקת קאונטרי בטיפ שהבאתי מהבית וכך עובר יום ומגיע הלילה ורואה את הנופים הנפלאים וזוכרת שכאב בא והולך אבל החוויה המיוחדת נשארת והילד הפעם ישאר בידי שלא כמו בפעם הקודמת שחדר הלידה היה מקום בו איבדתי תאומים

 

[גל-עמית]

חדר לידה בשבילי......

אז ככה, אצלי זה מתחלק. כל לידה או של זוגתי או בתי או כלתי - כל ארוע, שונה ובאתר שונה....וזה סיפור די ארוך...בקיצור אוכל לומר - שאצל זוגתי רציתי לצלם (מי חלם אז על הסרטה...) היה לי אישור ופספסתי...היא ילדה שלא עפ"י התוכנית שלי...ובמקרים הנ"ל, אני מאחל לכל ידידותי - לידות קלות כאלה... (על כל המשתמע מכך: ללט חיתוכים...תפרים...."גלגל הצלה"...הילוך ברווזי וכד´). אצל זוגתי הייתי מה זה "מצ´יסטה". אצל בתי וכלתי - הייתי הכי לפלף וחנון.....בקיצור - שלולית....

 

[זהבוש]

חדר לידה בשבילי נמצא כל פעם

במקום אחר בארץ, הראשון ילדתי בקריה בת-א ,עם כל מה שרק ידוע לכולנו צירים, כאבים, וכמובן תפרים בלי סוף, אבל שווה את כל החוויה הקשה, השני כבר בבטן עשה בעיות, ועם צהבת שהיתה לי בזמן ההריון, ילדתי אותו ב5 דקות ללא צירים, בבית חולים רמבם בחיפה, מה שכל יולדת חולמת, לא הספקתי להגיע לבית החולים וכבר ילדתי אותו, והשלישי כמעט גמר אותי סופית עם רעלת הריון קשה שמירה בבית חולים סורוקה בבאר-שבע עם זירוז לידה בחודש שמיני בגלל מצוקה בקיצר עם כל הצרות מסביב נולד פג קטן ומוזר שלושתם עם סיפור חיים שונה אבל מענין וכפי שכתוב בספרים "בצער תלדי בנים" כנראה שהתכוונו אלי, אבל עם השנים חושבים ששוכחים, אבל זה לא נכון כי אני זוכרת כל רגע, בכל אחת מהלידות ,ועם כל זה זה היה שווה לראות אותם היום בתפארתם. עכשיו זה בטח נשמע מה זה פולני, אבל זו האמת אני אמא פולניה במלוא מובן המילה.

 

[רותי ב.]

חדרי לידה,

כמו ´טיול מולדת´. בתל אביב. ´רותי, לאן את נוסעת?´, שאלה אותי דודתי כאשר ראתה את הבטן עולה על אוטובוס, ואני, הקטנה אחריה. ´ללדת´, אמרתי. אחר כך אילת, נופים אחרים מהחלון, וילד בן שנתיים שבערב הביא לי את נעלי הבית, ורצה לראות את האחות שנולדה לו. ואחר כך בחיפה, עם נופים אחרים, גם אנושיים, ובין לבין... לא שייך לשרשור הזה.

ושיהיו בריאים, המקסימים האלו.

 

[rob roy]

שעת עוצר השמרים

אני זוכר שלאחר שאימי היתה מכינה את הבצק במעין סיר, היתה מכסה אותו במגבת, ומטמינה אותו תחת הכסתות במיטה של ההורים, כדי שיתפח. וכולנו הוזהרנו "לא לקפוץ על המיטה". עוצר מיטה. העוגה נקראה חלה, "קאלאץ´", ואימי כבר מזמן לא עושה אותו, "כי זה הרבה עבודה וגם לא בריא" (המון חמאה). ולגבי שפות - רומנית היתה שפת הסתרים של ההורים, דווקא הונגרית כולנו למדנו, כולל ילידי הארץ. וחבל שאף אחד לא ענה על מה ששאלתי לפני כמה ימים. אם לא כאן אז איפה?

 

[טוסקה]

ואצלנו...

גם דיברו אידיש ורומנית, אלא שאידיש דברו אתנו, הילדים, ורומנית ההורים דברו ביניהם, שלא נבין, ואחותי הקטנה לא הפסיקה לשאול: מה זה "פצ´ה, פצ´ה"? (על משקל צ´י פצ´ה כמובן)... ואני סתם רומניה עם עגילים, אבל בלי מבטא, שעד היום לא יודעת רומנית (עליתי לארץ בגיל 10 חודשים). ואני לא יודעת אם היינו מאושרים יותר, אבל לבטח דאגנו פחות... (בעצם, היינו ילדים וגם לא כל כך הבנו מה קורה, התקשורת לא היתה אז כל כך מפותחת...)

 

[חונה לרגע]

ואצלנו......

דיברו עברית עם ההורים. ספניולית עם סבתא, אידיש בין אבא לאמא, בולגרית בין אבא לסבתא, וטורקית בין אבא לדוד אחד שגר בטורקיה. בקיצור, אבא שנולד לאם בולגריה ולאב רוסי דיבר 8 שפות: עברית, בולגרית, גרמנית, צרפתית, טורקית, אנגלית, רוסית ואידיש כמובן! וכן, חושבת שהיינו יותר מאושרים, יותר תמימים, וגם יותר מאמינים ש... פעם יהיה שלום.

 

[כרמל2]

היי.......

לא ידעתי שאת ממוצא רומני. לא נורא

 

[רותי ב.]

וויייי, איזה יופי של שרשור....

אני ´נולדתי בספניולית´, ואת הסודות דיברו בבולגרית, ביוונית, בלדינו זה כבר הפסיק להיות סודות. ככה עד גיל 5. אחר כך עברתי למקום של ייקים ופולנים, ושמה סודות היו ביידיש, בגרמנית, מעט בפולנית. ועברית כמובן. ומי השלושה (בינתיים) שסימנו שם לדינו????? השלושה - אתם אוהבים את השפה, מדברים אותה גם היום, עוד בבקשה, ובלי קשר הולכת לקרוא את כל השרשור. מגי, וכולם,

 

[גל-עמית]

ו-אצלי (על המשקל של "והעובדים")...

אצלי - עד גיל 5, בו הלכתי ל"גן-חובה", לא ידעתי כלל עברית (ואני יליד חיפה....לאב שעלה ארצה ב- 1919 ואם ב- 1930 ושנשאו בארץ !!!).. בבית דברו: גרמנית (מהאם), אידיש (מהאב ששלט בעברית, ערבית אידיש, גרמנית וספרדית !!!) ועברית (בהשפעת אבי ואחיותי הבוגרות..). כמו הכותבים לפני, כנראה שכך היה אז, ארץ של עולים ו/או מנטליות של...או בהשפעה של....וכך יצא, ש"הרווחנו" ידיעה של שפות נוספות.... אצלנו בבית, כדי "להעלים מידע" מאיתנו, או שאבי דיבר על אנשים כשהצמיד כינוי לכל אחת ואחד למשל: "דאר באלאגולע" - הנהג או בעל הרכב. "די מיט די גרוייסע ציצעס" - זו בעלת הציצים הגדולים שהייתה אחת השכנות. או "דאר מיט די הוייקע" - אחד השכנים בעל גיבנת...וכו´. "כלי" נוסף היתה "המצאה" של אבי. הוא בנה מן "שפת ה- "ב", באידיש ודיבר בה מאד מהר אבל אנחנו הילדים הלא אחלה ממזרים. כתבנו את מה שאמר ועשינו "ניתוח" של המשפטים....לא חשוב שעד שתרגמנו, הכל היה כבר לא רלוונטי אבל ההתמקצעות, עזרה לי יותר מאוחר לעשות את עצמי כלא מבין ולמעשה - הבנתי הכל.....

 

[גל-עמית]

"והעובדים" - למי שלא מכיר......

מתוך החיקוי של יצפאן, את עמיר פרץ.......

 

[שילה1]

../images/Emo140.gif

 

[אטיוד5]

בגיל 3

ברחתי מהגן. לא הבנתי מילה. אחרי 2-3 ימים רצופים כאלה אמי התיאשה. שבתי הביתה לדבר הולנדית. עברית למדתי רק בגיל 4-5 אע"פ שהייתי בארץ מגיל שנה וחצי. כשהייתי בכיתה ב´ סבתי גם לימדה אותי קרוא וכתוב. תוך שבועיים תפסתי את הפטנט ועד היום אני די שולט. רק אתמול קטפתי אבוקדו מהעץ ושמתי לב שאני סופר את הפרי בהולנדית באופן אינסטינקטיבי. וגם שמתי לב שאני עובר לעברית רק כשהמספרים הם מעל 10.

 

[magy]

רק

הקפצתי .........למעלה.......שיחזור להיות הנושאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא

 

[שקדי]

את חטאי אני מזכיר היום......./images/Emo10.gif

בבית הורי דיברו עברית .....כמעט רק....... אבי בן לחלוצים מרוסיה גדל על גבעת הטרשים הזאת וידע אנגלית כלשהי משירותו בצבא הבריטי במלה´´ע 2 אימי בת ברלין עלתה לארץ בת 7 ודברה עברית טובה מאד דיברו ביניהם קצת אנגלית שלא נבין................ אבל במילא רוב הזמן לא היינו בבית אלא בבית הילדים עם החבר´ה שני סביי נפטרו לפני שנולדתי(שניהם בגיל 50לערך) ואפילו סבותיי ידעו עברית טובה וגם לא היה להן עם מי לדבר בשפת המקור כי בעליהן הזדלזלו אז אין לי מה לספר......התבינו??????

 

[magy]

לפחות דיברת עברית צחה בבית ספר

ולא עילגת. וללא מבטא זר.

 

[שקדי]

אבל מה עם הנוסטלגיה חבירה מנהלת?../images/Emo4.gif

אני יושב ומקנא בסיפורים שלכם וידיי ריקות.........

 

[magy]

לנו - יש עבר

לך , יש עתיד. בא, תהנה מבדיחה שמצאתי באחד הפורומים...... יומנו של גבר כשהייתי בן 14, רציתי שביום מין הימים תהא לי חברה. כשהייתי בן 16, הייתה לי חברה, אבל לא הייתה תשוקה. אז הבנתי שאני צריך חברה עם תשוקה, שיהיה לה רצון עז לחיות את החיים. כשהייתי באוניברסיטה, יצאתי עם אשה מלאת תשוקה, אבל היא הייתה רגשנית מדי. כל הזמן בכתה על כל דבר פעוט ואיימה להתאבד. אז הבנתי שאני צריך אשה יציבה. כשהייתי בן 25 מצאתי לי אשה מאד יציבה. היא הייתה מאד צפויה ושום דבר לא הלהיב אותה. החיים הפכו מאד מונוטוניים ושגרתיים. אז הבנתי שאני צריך אשה יותר נלהבת. עם טמפרמנט. כשהייתי בן 28 מצאתי לי אשה נלהבת, עם המון טמפרמנט, אך לא הצלחתי לעמוד בקצב שלה. היא הייתה רצה ממקום למקום ומדבר לדבר - מבלי לעצור לרגע. התנהגה בצורה אימפולסיבית וקריזיונרית. רבה ונתקלת עם כל מי שמזדמן לדרכה. הרגשתי אומלל ומאושר בו זמנית. בהתחלה זה היה משעשע ומחשמל - אבל ללא עתיד. אז החלטתי שאני צריך אשה שאפתנית. כשהייתי בן 31, מצאתי אשה אינטליגנטית ומאד שאפתנית. אשה עם שתי רגלים על הקרקע. החלטתי להתחתן איתה. היא הייתה כל כך שאפתנית שכעבור זמן קצר בקשה להתגרש ונשארה עם כל מה שהיה לי. היום, בן 40, אני מחפש נשים חתיכות עם ציצים גדולים – וזהו !!!

 

[magy]

ניסיון

להדביק איזה חג אביב שמח.....בתנועה....

 

[שקדי]

אז הנה לך בדיחה מבית סבא ..........

אחד עלה לנסיעה ברכבת הטרנס סיבירית בדרכו לכפר פלוני נסיעה הנמשכת אלפי ק´´מ ולוקחת כמה ימים קרא לקונדוקטור תקע לידו כמה רובל וביקש ממנו אני חושש שמא כשנעבור ליד כפרי הפלוני אישן אז כשנגיע לתחנה תוריד אותי מהרכבת ומכיוון שאני ישן כבד לא חשוב מה אגיד ואעשה תוריד אותי אין בעיה ענה הנ´´ל ויצאו לדרך אחרי כמה ימים התעורר אישנו וחשכו עיניו הרכבת עברה ב500 ק´´מ את כפרו ומה יעשה תפש את הקונדוקטור והתחיל לחרפו חרפות רמות כדרך האיכרים התאספו אנשים ושאלו את הקונדוקטור:מה קרה מה הוא צועק????. זה צעקות השיב הנ´´ל.....לפני 500 ק´´מ הורדתי אחד בכח מהרכבת הייתם צריכים לשמוע איך הוא צעק...........