וואו, יש המון דברים
קודם כל, היא יצרה עולם מקביל מושלם כמעט. אנשים נהנים מהעולם הזה, אוהבים לדמיין אותו באמת, קח לדוגמא את הפאנפיקשן- אנשים אוהבים לכתוב על העולם הזה, המציאות החלופית הזאת. היא בנתה עלילה נפלאה, שיש בה בעצם הכל מהכל. היא מקסימה, ומותחת כל כך שאי אפשר לעזוב את הספר, היא גאונית, ואפשר לראות את כל הפרטים הקטנים מתחברים למשהו אחד גדול. הרמזים שרולינג פיזרה במהלך הספר- מי לא נהנה לקרוא את הספרים שוב ושוב ולראות כל פעם מחדש את אותם הדברים ההם, שהיו שם מההתחלה, אבל אף אחד לא באמת שם לב אליהם? וכמובן, הדמויות. יש כל כך הרבה דמויות מגוונות, כך שכל אחד יכול להתחבר אליהם. שימו לב גם שאפילו הדמויות המשניות ביותר- לכולן יש אישיות, וסיבות להתנהגות שלהן ולכל דבר שהן עושות. כל אחד יכול למצוא שם מאפיין שמתאים לו, למצוא את הדמות האהובה עליו, להבין את הדמויות, את העומק שבהן. למען האמת, אני חושבת שרולינג מצאה את הנוסחה המושלמת לסיפור מצליח, ויש הרבה יותר מדבר אחד שאני אוהבת בספרים האלה.