גם אני... פרטים:
כל היום שלנו היה בסימן טו-בשבט!
מטופלת ראשונה הביאה פרות יבשים בתוך קופסת פלסטיק. המטלה שלה היתה לפתוח את הקופסה... הממ... לא כ"כ פשוט לאחר אם יש הידבקויות לאחר ניתוח וחולשת שרירים ובעית תחושה.
המטופלת השניה הביאה פרות טריים והכינה מהם סלט. זה היה סיום הטיפול שלה והיה ממש נחמד. 4 חודשים לאחר שבר בדיסטל רדיוס וניכר שימוש נהדר ביד, כח טוב ובעיקר - סיפוק מהעבודה. החלק הכי טוב היה שהיא סחטה את התפוז ללא מסחטה (עם היד!) לתוך הסלט. היא באמת השתפרה!
מטופל שלישי - ילד לאחר שבר בש.כ.י., הגיע אחרי הנטיעות שבבית ספר. צייר את הנטיעות על הדף (כי נמאס לו כבר להתעסק עם בוץ), כחלק מאימון על שימוש ביד הפגועה.
ולסיום היום, היה פינאלה מדהים. מטופל אחרון היה גנן שהביא לכבוד טו-בשבט שתילים. הוא אחרי ת.עבודה מאד קשה, עם בעית תחושה בכף ידו עקב חתך בעצב המדיאני. לקחנו את השתילים, יצאנו מהקופ"ח ושתלנו אותם בחוץ, ליד השומרת. כ- 10 דקות הוא חפר עם ידו הפגועה באדמה הרטובה, המשיך והמשיך כי "חש את האדמה סוף סוף", ואח"כ שם את השתילים בגומות שהכין והידק את האדמה מסביב תוך השתדלות לעשות הכל עם היד הפגועה. הוא כ"כ התרגש, וגם אני... (יותר שווה מטרפלסט, נכון?)