זה יצא טיפה ארוך אבל אם תשקיע :]
למרות שיש לי המון להגיד על הסרט. הסרט הוא מעין הוכחה לכושר הבימוי האדיר של ג'ורג' לוקאס, והסרט היחידי שהוא עשה שיכול בעצם להחשב לאמנות. הסרט, לפי לוקאס, הוא על "A prison in your mind, that all you have to do to get out of it, is to decide you want to". בכלא הוא מתכוון לכלא ליצירתיות והמיניות של האדם, שהם בתוך הראש שלו כמובן(עידון המיניות מובילה ליצירתיות ולאמנותו של האדם). לוקאס יוצר ת'אנלוגיה המושלמת לאותו כלא, עולם שחור ולבן, שכולו מורכב מייצור של שוטרים, אשר הם בעצמן כופים את החיים האפורים של האנשים החיים באותו עולם. על האנשים שחיים שם חובה לקחת סמים שמדכאים את היצר המיני שלהם( ובכך גם מדכאים את הרצון ליצירתיות ולחופש אצל האנשים). גיבור הסרט (רוברט דובאל) מפסיק לקחת ת'סמים, הוא וה"חווה" שלו מגלים את מיניותם, מה שמוביל לניסיון בריחה שלו מן העולם האפור, הכלא הזה. זהו הנושא העיקרי של הסרט, אבל יש בו גם ביקורת נוקבת(וטיפה משעשעת) על דת ותרבות הצרכנות(כנראה שלוקאס איבד את האידיאולוגיה שלו בקשר לעניין הזה). אחד הדברים שחייבים להעריך ממבט ראשון זה את הצילום המדהים של הסרט. כל פריים ופריים בסרט יכול להיות במוזיאון. שאר מרכיבי הסרט דורשים יותר מחשבה ולפחות שני צפיות בסרט(רק בצפייה השנייה בו התחלתי להעריך אותו, ובצפייה השלישית הבנתי כמה שהוא מצוין, ואני חושב שזה מעין אמת מידה לאמנות). בכל מקרה, אין בי ספק שזהו הסרט הכי טוב של ג'ורג' לוקאס, ואני לא יכול לחכות שהוא יחזור לעשות סרטים כאלה. ואם קראת את הכל, קבל צל"ש, כי אני יכול לפטפט שעות על דברים שאני אוהב כל כך =)