כמובן Close to the Edge. סטארלס. אומדון של אולדפילד. Pantagruel Nativity של ג"ג. This wierd wind של ת'ינקינג פלייג. Living in the heart of the beast של הנרי קאו. כאמור, סתם בשליפה מקרית מהמותן (-:
וברור למה אבל בין הקטעים הכי חזקים רגשית הייתי מונה את: faling angels של king crimson. וגם firth of fifthe שכבר הוזכר. זה מה שעולה לי עכשיו ויכול להיות שבפעם אחרת הייתי כותב דברים אחרים מה שהופך את השאלה להיפותטית.