בקשר לאלימות
דעתי לא הייתה כה שונה משלך, עד שביום ראשון הזה, שהיה, ישבתי עם בני נוער במועדון נוער בו אני מתנדבת וניסינו לחבר שיר, הם העלו כל מני רעיונות ובסוף החלטנו לכתוב שיר על אלימות. הם מאד מודעים לעניין של אלימות, ושיש דרך אחרת לפתרון, ואני הייתי המומה ומרוגשת לשמוע את הדברים האלה, שכלל לא נשמעו כאד ססמא של די לאלימות או כן לסובלנות הממוצעת שכל ילד בגן ללא מודעות יכול לצטט בגאון. הם דיברו מהלב. אלימות בקרב אוכלוסיות מוחלשות נעשית לטעמי מחוסר הכרה של דבר שונה, מכיוון שהדיכוי עצמו של אותן אוכלוסיות, זו פעולה אלימה. וכפצייסטית- אלימות מלבה אלימות. כל מה שהנוער הזה מכיר זה אלימות. מאז שהם הגיעו לארץ וניסו להוכיח עצמם כישראלים אמיתיים, הם ידעו שאם יהיו מסורתיים, וירצו במותם של הערבים, הם יחשבו לכאלה, ובמקום שהאתיופים יזדהו עם הקווקזים, הם שונאים אחד את השני, מתוך איום שהשני יצליח יותר ממנו. אגב, הישג בשביל אדם מאוכלוסיה מוחלשת, להתגייס לצבא. לרוב הם או משוחררים או יוצאים על סיבות אלו או אחרות. אז פציפיזם זה מותרות, אולי, אבל אני לא מתנשאת עם הפציפיזם שלי מעליהם, כמו שרב הטבעונים (בעיקר, לפעמים גם הצמחונים) עושים. כמו שאתה אומר שכל אחד חי בטוב עם עצמו, למה בשרני לא יכול לחיות בטוב עם עצמו? ושוב, יש לי המון בעיות אישיות עם זה, סתירות, ויש סיכוי שאחזור להיות צמחונית, למרות הצביעות.