סקר לנשים:

[רגליים קרות]

הם מכירים מספיק טוב את כל הצדדים.

כאמור, ויכוחים, ריבים וחילוקי דעות יש בשפע.

 

[החטא והשופטת]

הם לא יודעים שאבא ואמא רבים לפעמים?

 

[רגליים קרות]

יודעים, בטח יודעים.

אבל בכי נשמע לי קצת מעבר. הריבים שלנו בד"כ קצרים, והם דוקא כן in front of the children.

 

[תרנגולת ערומה]

נראה לי מאוד מסובך

לריב ליד הילדים. צריך נורא להתאמץ לריב "נכון".

 

[רגליים קרות]

לנו זה בא ממש טבעי.

 

[תרנגולת ערומה]

מהתחלה?

או שזה בא עם השנים?

 

[רגליים קרות]

מי זוכר?

נראה לי שמהתחלה.

 

[רגליים קרות]

אגב, שלא ישתמע שאנחנו רבים "נכון".

 

[רקוט קרומפלי]

הבנות שלי לא ממש יודעות

שאנחנו רבים, אבל זה כי אנחנו באמת כמעט לא רבים, וגם כשכן אז זה יותר ויכוח מריב. הסתבר שגם ההורים שלי ושלו לא היו רבים בנוכחותנו כשהיינו קטנים. אני חושבת שמצד אחד זה הפך אותנו לאנשים יותר רגועים, ומצד שני אנחנו שנינו שונאים עימותים ונמנעים מהם. שמתי לב שהקטנה באמת נבהלת נורא כשהיא רואה זוגות רבים או שאיזו מורה צועקת עליה, ונוטה לברוח ולא להתמודד (אלא אם כן היא רבה עם אחותה או חברות). שנתחיל לביים ריבים רק כדי ללמד אותה שצעקות זה לא סוף העולם?

 

[רגליים קרות]

כבר ניסיתם את זה פעם, לא?

לא מבינה איך אפשר לא לריב. כאמור, זה בא אצלנו מאד טבעי. אצלי זה גם תורשתי, כי הורי רבו המון, עד שהתגרשו. ההורים של בעלי הם זוג יונים, עד היום. וזה ממש לא מפריע לו לריב איתי (למרות שבד"כ אני מתחילה).

 

[רקוט קרומפלי]

../images/Emo35.gif לא ממש.

ואני לא מבינה איך אפשר לריב. נראה לי שזה מוריד את איכות החיים בהרבה. אני לא אומרת שצריך להחליק כל דבר או להיות אדישים לבעיות, אבל נורא קשה לי עם הדרמה והפירוטכניקה שבריב. וגם כנראה שלנו יש פתילים ארוכים יותר.

 

[רגליים קרות]

אני זוכרת פעם שהחלטתם לביים קצת צעקות

בבית כדי שהילדות יצאו מהבועה. כנראה שזה נשאר אז בגדר רעיון בלבד.

 

[החטא והשופטת]

לא זאת השאלה.

למה "נזק תדמיתי"? בעיניי זה תורם לתדמית. הופך את ההורים לאנושיים וברי-השגה ותקשורת. מישהי פעם סיפרה לי שעד גיל נורא מבוגר, היא היתה בטוחה שאבא שלה לא הולך לשירותים.

 

[רגליים קרות]

ניטפוק: בני השגה.

 

[החטא והשופטת]

למה לא ברי?

 

[רקוט קרומפלי]

כי "בר" קיים רק

ביחיד זכר. אין ברת, ברות וברי. כל היתר הם בת, בנות ובני מזל.

 

[רגליים קרות]

כמו ש"בת מצוה" ולא "ברת מצוה".

 

[כל שנה בדצמבר]

אם קיבלתי מכה וכואב לי - אני בוכה לפניהם

אם עצוב לי אני בוכה לבד.

 

[פלגיה]

זה היה מבהיל כי זה היה נדיר

ילדים שרגילים לראות הורה בוכה, יודעים להתמודד עם החוויה. אני בוכה מול הילדים ומסבירה ש"הורים בוכים על דברים חשובים"

 

[כל שנה בדצמבר]

גם ילדים בוכים על דברים חשובים

לפחות בעניהם - ילד שהעליב, ילד שהיכה, משהו שהם רצו ולא קיבלו.