סקר לאומה...

OMRIVOL

New member
סקר לאומה...

אני לא יודע אם הסקר הזה היה אבל בכל זאת.... איזה מדינה תרמה יותר לרוק , בריטניה או ארה"ב
 

DrunkGoat

New member
שתיהן באותה מידה.

מצד אחד, מארה"ב הגיע הבלוז שהיווה את הבסיס לכל הרוק. גם אלביס וראשוני הרוקיסטים הגיעו מארה"ב. בכלל, התרומה היותר גדולה של ארה"ב היא לראשית הרוק, מאשר להמשכו. מצד שני, הבריטים היו יותר דומיננטיים בפיתוחו של הז'אנר, החל מפרוג רוק, דרך הארד רוק ועד לפאנק. ומצדדים אחרים, ארה"ב תרמה בעיקר לפסיכודליה, מאוחר יותר גם למטאל, לגראנג', לפוסט-פאנק, לאלטרנטיב רוק (גם לבריטים האמת יש חלק די גדול בזה). בקיצור, שתי המדינות לקחו חלק חשוב מאוד בהמצאתו ופיתוחו של הרוק. ללא התרומה של אחת מהן, הרוק ממש לא היה מה שהוא היום (או לא היה בכלל).
 

DrunkGoat

New member
ועוד דבר...

ארה"ב תמיד היוותה את הפוטנציאל הכלכלי הגדול של כל מוסיקה, ובעיקר רוק. כידוע לכולנו, גם בתעשיית המוסיקה הכסף מדבר, והרבה להקות ואומנים גדולות וגדולים לא היו מגיעות\ים לאן שהגיעו ללא 250 מיליון תושביה של ארה"ב, שהם כוח הקניה הגדול בעולם לדיסקים ותקליטים. ואולי זה גם מה שהרג את הרוק...
 

OMRIVOL

New member
לפי דעתי....

לפי דעתי יצאו מבריטניה יותר אגדות רוק....
 
טוב

האמת היא כזאת, מקור הרוק הוא מארה"ב, עם הבלוז החשמלי שהפך לרוק אנד רול בידי צ'אק בארי, הוא היה נשאר כמו מקצבים אחרים (השאפל הג'ייב הסקיטל ועוד) נחלתם של בודדים בעיקר בקהילה השחורה בארה"ב (אין לי כוח לפוליטקלי קורקט), לולא מספר מצומצם של יוצרים לבנים כמו באדי הולי, ביל היילי ואלביס שהכניסו לתוכו מוטבים "לבנים" והכניסו לכיוון המיינסטרים של התרבות האמריקאית, הגל הראשון של הרוק אנד רול דעך בתחילת שנות השישים כשכל היוצרים המרכזיים שלו, נפטרו באורך פתאומי, גויסו לצבא או סתם הוחרמו על ידי הממסד האמרקאי השמרני (אם אתם חושבים שאת להקות ה"בואו-נכניס-למיקרו-חתולים-ונרא-המ-הקורה מאטל" שונאים השמרנים תנסו לקרוא מה כתבו פעם על אלוויס או ביל היילי). בסביבות 1963 כשבארה"ב נראה היה שהרוק אנד רול מת הגיחו לפתע מספר להקות מבריטניה, שהחשובות שבהן היו הביטלס הסטונס האנימלס המי והיארד בירד, שהחיו את הרוק וחידשו את נעוריו, הלהקות הללו שכונו להקות הפלישה הבריטית החזירו את הרוק לארה"ב ואף הצליחו, למרות ההתנגדות של הממסד להכניסו למיין סטרים. כמה שנים אח"כ ( בסביבות 65-6) התחיל גל פסיכדלי לשטוף את העולם משני צידי האוקינוס (וגם במקומות אחרים אבל זה לא כ"כ קשור לסיפור), ועולם הרוק התחלק לפסיכדליה בריטית ואמריקאית, קשה לטעון לעליונות של אחד הזרמים על משנהו, אלא יותר זרמים שהתפתחו במקביל במקומות שונים שבינהם ישנם קווים מקבילים רבים אך גם קווי שוני רבים. בתחילת שנות השיבעים עבר עולם הרוק מהפכה נוספת כשהרוק הכבד והרוק המתקדם ירש את מקומה של הפסיכדליה, בתקופה זו מתחיל להיות קשה יותר לדבר על הבדלים בין להקות ברטיות לאמרקאית אם כי הבדלים אלו עדיין קימיים. בסוף שנות השיבעים חל מהפך אמיתי בקהל צרכני התקליטים העולמי כאשר ארה"ב הופכך באופן מאסיבי לצרכנית התקליטים הגדולה בעולם (בסביבות 70% מהשוק העולמי החל מתקופה זו, קשה מאוד לדבר על הבדלים חברות התקליטים מכוונת לקהל אחד (האמרקאי) והמבחן היחיד להצלחה עולמית היא הצלחה באמריקה, להקות עדיין צומחות גם בשנות השמונים בשתי המדינות (ויותר ויותר להקות ממדינות אחרות מגיחות למרכז הזירה העולמית) אבל הסגנון חדל כמעט לגמרי להיות נפרד. גם בעשור האחרון כשהשוק הפך לעולמי יותר והיתרון היחסי העצום של ארה"ב, לעומת שאר העולם הצתמצם מהותית הטעם של הקהל הפך, אולי בגלל התניה עקב האמריקאניזציה של המוסיקה ב15-20 השנים שקדמו לכך לטעם אמריקאי לגמרי. אני לא יודע איזו מדינה תרמה יותר, אני יודע שבתקופות שהיה הבדל משמעותי בין רוק אמרקאי לבריטי שני המדינות הוציאו להקות על ואלבומי מופת שכולנו נזכור עוד המון המון שנים, שבני האדם ישמעו גם בעוד עשרות ואולי מאות השנים הבאות
 
מה?

כתבתי על זה לפחות 5 פעמים בפורום הזה. זו התוכנית בערוץ 1 שהחליפה את אחים לנשק. זו תוכנית על התפתחות המוזיקה הפופולרית במאה ה עשרים. מהמקצבים הפשוטים של תחילת המאה ועד ל.. לא יודע.. לא שודר הפרק שבא אחרי הביטלס. כל יום שני ב 9 וחצי מומלץ.
 
אני לא עוקב אחרי הפורום ../images/Emo13.gif

האמת אני סתם לא רואה ערוץ ראשון, למעשה אני כמעט ולא רואה בכלל, עכשיו רשמתי ביום, ואני מבטיח לראות. יש דברים יותר חשובים מגיבושים..., יהיה טוב
 
כמה טעיות מקלדת

זה הכל המקלדת אשמה, אני כמובן רואה בסדר גמור, פשוט לא יוצא לי לראות ערוץ 1 (איזה מספר זה בממיר?), ורשמתי את זה ביומן ולא ביום כפי שנכתב בטעות (עם הצופים סליחה)
 

OMRIVOL

New member
צודק....

גם לי נראה שישמעו את היצירות הללו בעוד מאות שנים... חשבתי על זה , והגעתי למסקנה שבכלל לא אכפת לי אם לא יהיה יותר מוזיקה , ואנשים יפסיקו להתפרנס מזה , כי כל המוזיקה של היום היא זבל אחד גדול ( שום מילה על MTV) , ושום אומן בימים העלובים של ימינו, לא מסוגל להוציא יצירות מופת כמו שיצאו בשנות השישים והשבעים... כמובן שאני רוצה שהדברים יחזרו ליהיות כמו פעם , אבל זה ממש לא יקרה , ומה שנותר זה להתענג ככל האפשר על יצירות המופת של פעם... מעניין מה איך יגיבו אנשים כשימעו על בן-אדם ששומע רוק מלפני 100 שנה...
 

foxy d

New member
בשביל OMRIVOL !!!!1

גם אני חשבתי כמוך עד לא מזמן והגעתי למסקנה שזה לא נכון ורק אחרי שעוברות השנים נותנים הערכה שונה לכל דבר כמו שעשו פעם מכוניות לא ידעו שהיום הם יחשבו ליצירות מופת וככח מיני אמנים ציירו ציורים שלא תפסו באותה תקופה היום נמכרים במי יודע כמה ואותו דבר במוסיקה יכול להיות שיום אחד נשבע בריטני ספירס ( סתםםםםםם) לא אבל יכול להיות שחלק מהדברים שאנחנו כזה מעבירים היום יחשבו יום אחד ליצירה אומנותית !!! כי תראה בס"כ מישהו פה דיבר על התוכנית " ממשיכה לצעוד" בקיצור מראים שם איך המוסיקה המפתחה ואתה רואה שמגיטרה קלאסית ומתופף שמנגן רק על סנייר התפתחו הכלים והרבה דברים השתנו בקיצור מה שאני אומר שאפילו שאתה מזלזל המוסיקה היום הרבה יותר עשירה לא יעזור אבל מצד שני אנשים אולי מחפשים את הפשטות אז מה שאני מנסה להגיד אי אפשר לדעת מה יהיה רק הזמן יגיד !!! אבל אל תזלזל במוסיקה שיש היום אולי אתה עוד תתגעגע אליה !
 

John LennonS

New member
רציתי להוסיף לגבי המוסיקה של ימינו

אני לא יודע אם יאהבו את מה שאני אומר כאן עכשיו אבל אני חושב שהמוסיקה של היום למרות שכולם אומרים כמה שהיא זבל וגם אני אומר את זה המון פעמים, בעוד עשר עשרים שנה תשמע לא רע בכלל לדעתי. אני לא מאמין שהיא תגיע לרמה של שנות השישים והשבעים, לפחות באהבה כלפיה כמו לשנות ה60-70. אני אומר את הדברים כי אני חושב שבתור מתבגר, ואני כזה, אני זוכר ששמעתי שירים שנוצרו לפני 10 שנים או חמש שנים (לדוגמא REM, עם Losing my religion) לדוגמא לא מזמן מאוד נהנתי לשמוע אותם וחשבתי לעצמי שאלו שירים טובים מאוד, והתפלאתי על כך שלא נהנתי מהם בעודי ילד קטן יותר (בן 8-16 בערך). אני חושב שממרחק דברים נראים טוב יותר, או פחות נוראיים, אולי אני טועה, אבל יש לי תחושה כזו.
 

SickAgain

New member
המקור לבלוז באפריקה והלהקות...../images/Emo8.gif

והלהקות האהובות עליי ביותר באו מבריטניה ככה שקשה לי לקבוע....סך הכל הבלוז, שורשיו של הרוק הוא מאפריקה אם לחקור את הסגנון שהשתנה מאט..אותו סגנון של ג'ון לי הוקר ומקינלי מורגנפילד(מאדי ווטרס) ..שהתפח מסאן האוס ורוברט ג'ונסון שורשיו עמוקים נטועים כבר מי יודע כמה שנים במקור בשבטים שפזורים אי שם באפריקה הרחוקה...אותה מוסיקה עתיקה היא שגלגלה את הרוק הלבן למה שהוא נהייה היום...ככה שארה"ב היא עוד תחנה בדרך, היא בהחלט לא המקור.. מה שכן בריטניה הוציאה את הלהקות (לפחות בתחום הרוק) שאני אישית הכי אוהב( הביטלס, לד זפלין, אוריה היפ..ועוד ועוד.) מה שכן לארה"ב היה תפקיד חשוב ועיקרי בהבאת העבדים מאפריקה ופיתוח ההשפלה ומהות הבלוז אצל ה"מהגרים" השחורים... תחשבו על גדולי הנשמה והבלוז... מי היה חושב שאבות אבותיו של אוטיס רדינג וג'יימס בראון באו על מנת לשרת איזו משפחה לבנה בארה"ב ועוד נתנו לנו כל כך הרבה בהמשך!?
 

גדי שבת

New member
הרוק הוא בסופו של דבר

סגנון אמריקאי. הוא לא יכול היה להיווצר בשום מקום אחר מלבד אמריקה, משום שהוא מהווה שילוב בין קאונטרי ובלוז. גם הלהקות הבריטיות טבעו חותמן רק מרגע ש"פלשו לאמריקה". נדמה לי שבדרך כלל, להקות שהצליחו לצלוח בשלום את האוקיינוס (והתחבבו על קובעי הטעם באמריקה), הן גם אלו שזכו להכרה וחשיבות גדולה יותר. אבל מעיון ברשימה המתגבשת שלנו נראה שיש יתרון ברור ללהקות בריטיות ומקצה השיפורים לא ישפר את מצבם של האמריקאים (גם אם נחשיב את ג'ימי הנדריקס כאמריקאי ואת קט סטיבנס כאיראני).
 

giba70

New member
אמריקה, ורסנו, אמריקה

כי מדובר בכוח הקניה של אמריקה ובקביעת המגמות בתרבות העולמית, אם אומנים בריטים לא היו מצליחים באמריקה אנחנו לא היינו שומעים עליהם כאן בארץ. אז מבחינת הקהל, אמריקה היא המפתח. כמובן שהבריטים תרמו הרבה חידושים והרוק המתקדם זה אנגליה בעיקר. מבחינה מוזקלית אולי אפשר לומר שבגדול אנגליה תרמה את הראש, ההגיון והתחכום ואמריקה את הלב, הבטן והנשמה לרוק העולמי.
 
למעלה