טוב
האמת היא כזאת, מקור הרוק הוא מארה"ב, עם הבלוז החשמלי שהפך לרוק אנד רול בידי צ'אק בארי, הוא היה נשאר כמו מקצבים אחרים (השאפל הג'ייב הסקיטל ועוד) נחלתם של בודדים בעיקר בקהילה השחורה בארה"ב (אין לי כוח לפוליטקלי קורקט), לולא מספר מצומצם של יוצרים לבנים כמו באדי הולי, ביל היילי ואלביס שהכניסו לתוכו מוטבים "לבנים" והכניסו לכיוון המיינסטרים של התרבות האמריקאית, הגל הראשון של הרוק אנד רול דעך בתחילת שנות השישים כשכל היוצרים המרכזיים שלו, נפטרו באורך פתאומי, גויסו לצבא או סתם הוחרמו על ידי הממסד האמרקאי השמרני (אם אתם חושבים שאת להקות ה"בואו-נכניס-למיקרו-חתולים-ונרא-המ-הקורה מאטל" שונאים השמרנים תנסו לקרוא מה כתבו פעם על אלוויס או ביל היילי). בסביבות 1963 כשבארה"ב נראה היה שהרוק אנד רול מת הגיחו לפתע מספר להקות מבריטניה, שהחשובות שבהן היו הביטלס הסטונס האנימלס המי והיארד בירד, שהחיו את הרוק וחידשו את נעוריו, הלהקות הללו שכונו להקות הפלישה הבריטית החזירו את הרוק לארה"ב ואף הצליחו, למרות ההתנגדות של הממסד להכניסו למיין סטרים. כמה שנים אח"כ ( בסביבות 65-6) התחיל גל פסיכדלי לשטוף את העולם משני צידי האוקינוס (וגם במקומות אחרים אבל זה לא כ"כ קשור לסיפור), ועולם הרוק התחלק לפסיכדליה בריטית ואמריקאית, קשה לטעון לעליונות של אחד הזרמים על משנהו, אלא יותר זרמים שהתפתחו במקביל במקומות שונים שבינהם ישנם קווים מקבילים רבים אך גם קווי שוני רבים. בתחילת שנות השיבעים עבר עולם הרוק מהפכה נוספת כשהרוק הכבד והרוק המתקדם ירש את מקומה של הפסיכדליה, בתקופה זו מתחיל להיות קשה יותר לדבר על הבדלים בין להקות ברטיות לאמרקאית אם כי הבדלים אלו עדיין קימיים. בסוף שנות השיבעים חל מהפך אמיתי בקהל צרכני התקליטים העולמי כאשר ארה"ב הופכך באופן מאסיבי לצרכנית התקליטים הגדולה בעולם (בסביבות 70% מהשוק העולמי החל מתקופה זו, קשה מאוד לדבר על הבדלים חברות התקליטים מכוונת לקהל אחד (האמרקאי) והמבחן היחיד להצלחה עולמית היא הצלחה באמריקה, להקות עדיין צומחות גם בשנות השמונים בשתי המדינות (ויותר ויותר להקות ממדינות אחרות מגיחות למרכז הזירה העולמית) אבל הסגנון חדל כמעט לגמרי להיות נפרד. גם בעשור האחרון כשהשוק הפך לעולמי יותר והיתרון היחסי העצום של ארה"ב, לעומת שאר העולם הצתמצם מהותית הטעם של הקהל הפך, אולי בגלל התניה עקב האמריקאניזציה של המוסיקה ב15-20 השנים שקדמו לכך לטעם אמריקאי לגמרי. אני לא יודע איזו מדינה תרמה יותר, אני יודע שבתקופות שהיה הבדל משמעותי בין רוק אמרקאי לבריטי שני המדינות הוציאו להקות על ואלבומי מופת שכולנו נזכור עוד המון המון שנים, שבני האדם ישמעו גם בעוד עשרות ואולי מאות השנים הבאות