סקר- ילד שלישי

[afuna2]

סקר- ילד שלישי

היי לכולם,

אשמח לשמוע מנסיונכם, מתי הבאתם או חשבתם שכדאי להביא ילד שלישי לאחר שנולדו לכם תאומים ראשונים..

 

[רינת1200]

אף פעם

לא חשבתי, במיוחד מאז שהם נולדו, שארצה להרות/ללדת/לגדל ילד נוסף.
הספיק לי, באמת

 

[afuna2]

גם אני חשבתי ככה

מאז שהם נולדו העומס פשוט מטורף, עכשיו בגיל שלוש יש קצת הקלה אבל עדיין קשה. אבל פתאום מתגנבת לה מחשבה האם זהו זה? זה באמת מספיק לי שניים? אני לא יודעת.. אולי הזמן יעשה את שלו ואז אני אדע..
בכל אופן תודה לכן על השיתוף

 

[רינת1200]

זהו, שלי לגמרי מספיקים שניים...על זה אני סגורה...

ברור לי שאם הייתי מחליטה להביא עוד אחד - אחרי התאומים, ילד יחיד זה קלי קלות.
אבל עדיין, ילד זה פרוייקט. זה להתחיל הכל מהתחלה, הריון ולידה ולקום בלילות וחיתולים מאפס...זה גם פרוייקט כלכלי וגם מגביל בהמון דברים לתקופה. לא מתאים לי בכלל....

 

[afuna2]

מבינה אותך לגמרי.. תודה על השיתוף

לא מכירה הרבה אנשים שמודים שקשה לגדל ילדים.. כולם מתנהגים בסביבה שלי שילדים זה שמחה ותו לא

 

[רינת1200]

אני לא בטוחה שלכולם זה קשה או לא הכי כיף..

יש לדעתי אנשים, בעיקר נשים - שממש נהנות מלהביא עוד ילד ועוד ילד ולהיות כל היום סביב זה...
אבל אנשים בהחלט גם ממלאים את עצמם ואת הסביבה בשקרים....

 

[אשרז4]

מאוד מבינה אותך ואת יודעת שיש מחקרים שמראים

שברגע שהתשובות אנונימיות יש מי שיגיד שילדים הם לאו דווקא שמחה
ולא כל ילד מביא את המזל שלו
ולפעמים ה"מזל" שהביא הילד הנוסף עדיף היה לו (למזל) שלא היה
אבל, בפה מלא ובלב מלא
אחרי שיש ילד הסיכוי שמישהו יגיד שהיה מעדיף שלא יהיה הילד הזה, אפסי
&nbsp
במיוחד במקומות כמו שלנו בהם מאוד מקדשים את האמהות, משפחה וילודה

 

[רינת1200]

כל מילה בסלע

מעניין מי הגאון שהמציא את המשפט - כל ילד מביא את המזל שלו......

 

[אשרז4]

בזמנו שאמא שלי נידנדה לי שאני מתבגרת ולהחליט

והכניסה את המשפט הזה
אמרתי לה (ועידבנתי אותה אבל לדעתי נכון)
ואם מסכן הילד נולד עם מזל נאחס?
אז יביא את המזל שלו אבל ...

 

[נלהי]

אצלנו - תמיד ידעתי שארצה עוד אחריהם

לפני שנולדו - אמרתי "כן, ברור, גג בגיל 3 ננסה שוב"...
בגיל שנה, שנתיים ושלוש - הבנתי שזה לא יקרה בקרוב, פשוט היה מורכב וקשה מידי לחשוב על תוספת שזקוקה לטיפול שוטף...
וקצת אחרי 4, התחלנו לחשוב ברצינו. ו"בחוצפתי" תכננתי ככה שייצא לי בתקופה טובה מבחינתי, עם שיקולים שלי...
אבל מי אני שאקבע מתי זה יקרה באמת? אז כעת הם בני 5 וחודש, ואנחנו עדיין מנסים...

 

[nonich]

כשיהיו יחסית עצמאיים (גיל 4 לפחות)

אמנם אצלי הן לא ראשונות, אבל אם אחשוב על עוד אחד זה יהייה לפחות כשהן תיהיינה בנות 4

 

[afuna2]

למה את מתכוונת? בגיל 4 להרות או כבר ללדת..?

 

[מפקדת הערוגה]

למזלי התאומים הגיעו בהריון שלישי

נעלתי וזרקתי את המפתח לים ;ׂ)

 

[אשרז4]

לי תאומות בנות 10 +

ביום כיפור כשהיו בנות פחות משנה תפסה אותי גברת נחמדה ברחוב התלהבה מהבנות וסיפרה שלה תאומים בני 8.
ולסיום אמרה לי במבט רציני- "אני לא יודעת בת כמה את, אבל אם יש בך איזה שבב רצון לעוד ילד אל תחשבי על כך שקשה כרגע, שלא תאחרי את הרכבת"
כמובן שבשלב הזה כלל לא חשבתי על עוד ילד
מלכתחילה חשבתי ששנים מספיק
והתאומות בכלל נפלה עלי כרעם ביום בהיר
לצערי... לקח לי המון זמן להרגיש שאכן רוצה עוד ילד
שלא מספיק לי
שנראה לי שיהיה נכון לכולנו
ועוד זמן לשכנע את בעלי
ו... לא הצלחתי (אחרי כמה הפלות טבעיות ובגיל 42 החלטתי לא לנסות עוד)
&nbsp
אז, אני לא חושבת שחייבים עוד ילד
ואני לא בעד רווחים קטנים (נהפוכו)
ואני כן בעד לשקול אם באמת רוצים או ש"ככה צריך"
אך מנגד אני בעד להבין שלא כל שנתכנן יצליח.
&nbsp
לדעתי ככלל מרווח של 3+ שנים הוא הגיוני ונכון

 

[אשרז4]

לא לקדם/לפרסם את הודעתי הקודמת בשרשור זה

 

[simba1231]

האמתת שזה שרשור ממש מעניין

חיכינו לתאומים שלנו לא מעט זמן וכשגילינו ששניהם בנים כל משפט שני בהריון היה בהריון של הבת... היה לי ברור שיהיה עוד אחד, אבל כרגע (מהפרופורציה המאוד טריה של פחות מחצי שנה) אני פשוט מותשת ועם כל העצב (רוצה לחוות עוד הריון, לידה, תינוק, חופשת לידה שפויה יותר...) והתכנון שאם יהיה עוד אחד אז שלא יהיה רחוק בגיל מהתאומים, ממש לא בטוה שהעוד אחד יהיה...
אבל כמו שאמרתי פרופורציה מאוד טריה...

 

[still mama goose 1]

שאלה טובה - אצלי ההריון הבא היה לא מתוכנן

התאומות הן מספר 2 ו-3. פעם חשבתי שיהיו לי 4 ילדים. אחרי התאומות, ממש לא הייתי סגורה על זה. השנים הראשונות היו קשות, ולקראת גיל שנתיים וחצי הרגשתי שאני מתחילה "להרים את הראש" וגם בעבודה הייתי בתקופת צמיחה. ואז הגיע הריון ממש לא מתוכנן.. ספונטני לחלוטין ועם תאומים
&nbsp
מודה שהייתי בשוק. עד היום... (הקטנים עוד מעט בני שנתיים וחצי).
&nbsp
תאמת- לא קל. ומתיש. מה שמאד עזר זה שאבא שלהם היה מאד בעד ילד רביעי והיינו בדיונים על כך. כמובן שהיה מאושר שגילה שיקבל זוג ויהיו לו 5 ילדים (מה שתמיד הודעתי לו שלא יקרה - לפחות לא איתי)
אבל גם הוא כבר מודה- שזהו - לא עוד.
&nbsp
אני בהחלט יכולה להגיד שפער של שלוש-ארבע שנים נראה לי פער אידיאלי. לא גדול מדי - כך שלמשך הרבה שנים יש לכולם אותם תחומי עניין... והפעילויות עם הילדים מתאימות לכולם וגם לא מתרגלים לחיים הטובים של ילדים גדולים שלא צריך בייביסיטר וכו', ולא קטן מדי - כך שהגדולים כבר יותר עצמאיים
&nbsp
ותכלס- הם באמת גדלים מהר

 

[רינת1200]

מדהים איך את תמיד מציינת שהם גדלים מהר

תעבירי לי בבקשה משהו מהתחושה הזאת

הזמן כאן זז כל כך לאט....

 

[roiopt]

גם אני כאבא לתאומות בנות שנתיים חשבתי עד לא מזמן שזהו זה

הספיקו לי רכבת ההרים של הטיפולים , המתח של ההריון שהיה והשנתיים המאתגרות מאוד שעברנו ואנחנו עדיין עוברים.
אבל , כבר תקופה שאנחנו מדברים שוב על לחזור לטיפולים , כי צעירים אנחנו לא נעשים עם הזמן...

 

[פאר קשת]

מקווה שאני לא מעצבנת...

אבל לי ברור שיהיו עוד ילדים אם זה תלוי בי.
אני תאומה ומאוד רצינו תאומים, חשבנו שיהיה כיף בסוף הלידות (רצינו הרבה ילדים) כשיהיו ילדים גדולים בבית, כמו שאני נולדתי.
אז בהריון השני גיליתי שיש שתיים. שמחנו לאללה ונראה לי שזה שקיווינו לזה וחיכינו ממש להריון, הפך את ההסתכלות לאחרת. וגם האמא המדהימה שלי שגידלה אותנו התאומים בשלווה שהיום נראית לי עוד יותר מופלאה.
החודשיים הראשונים היו רכבת הרים מטורפת, עם כל העזרה שקיבלתי וזה שאני אמא די רגועה, אבל לאט לאט נכנסים לשוונג. כל הזמן שיננתי לבעלי כשהוא היה מיואש בלילה "זאת חצי שנה קשה לאללה ואח"כ זה מתמתן"
המצב קצת התערער מאז שחזרתי לעבודה כשהן היו בנות 5.5 חודשים, אבל אני יודעת שהזמן חולף מהר וכשכבר לא אוכל ללדת אצטער שלא ילדתי עוד.
תמיד כששואלים אותי, אני אומרת שאין לי בעיה עכשיו (הן בנות חצי שנה) ללדת עוד זוג תאומים. אם אני כבר מתנהלת על אוטומט של תאומים, למה לא? ונראה לי עכשיו שילד אחד זה קייטנה.
אני יודעת שזה לא מקובל, אבל אני כל כך אוהבת ילדים ותאומים זה חוויה מטורפת..
ואם תשאלו את בעלי- תנו לו כמה שנים לישון כמו שצריך בלילה והוא מוכן לעוד אחד. אולי אפילו שניים יחד

אבל הוא גם רוצה הרבה ילדים אז עכשיו אנחנו לא מתאמצים לנסות, אבל גם לא מונעים.
&nbsp
ואני מבינה לגמרי מי שאומרת שהספיק לה. זה ממש יכול לגרום להרגיש מיצוי.
&nbsp