אתה מוציא אקט אחד מתוך הקשר כללי
ואם מציגים אותו כך, אז באמת זה נראה לי סוף העולם. וזה לא משנה לי אם זו חזרה בתשובה, התנצרות, התאסלמות וכו'. כל שינוי תפיסתי ומחשבתי שכולל אמונה קיצונית ועיוורת בפולחן, טקסים, הליכה כעדר אחר רעיון מסוים, נראים לי קטסטרופלים. אבל הכרתי בחיי חוזרים בתשובה רבים. רובם, הגיעו לדת אחרי מצוקה נוראית, חיפוש עצמי אדיר, התנסויות שונות ומשונות, אובדן משמעות לחיים ועוד. כשהגיעו כבר לדת (ולרוב ממש אחרי זה התנתק הקשר עימם), ראיתי לפחות איזה זיק של שלווה, אושר בעינם, וגם אם לדעתי הוא פיקטיבי לחלוטין, הוא נתן להם איזה שקט נפשי, איזה אמונה שיש משמעות לחייהם. ולכן, אם בתי תגיע בחייה למצוקה מסוימת שלא אני, לא ורדה, ולא אתה נצליח לפתור, אני מוכנה לקבל את הדת כמפלט אחרון.
