סקר הפוך

[עמית@]

ואת יודעת מה ציפי?

אני מכירה לא מעט מקרים של חוזרים בתשובה חמומי מוח שהתנכרו לביתם ולהוריהם (איפה לכל הרוחות "כבד את אביך ואת אמך" בשטיפת המוח הזו?) שבחרו לנתק כל מגע ובלבד לא לגעת ולו באצבע במה שהיה פעם עולמם. חוסר סובלנות וחסידות שוטה.

 

[אמא של שרא]

ואת יודעת מה עמית?

אני מכירה סיפורים של להפך. מה זה מוכיח?

 

[עמית@]

ששוטים יש בכל מקום ובכל אמונה.

 

[אמא של שרא]

אמן.

 

[מחשבות]

וכשאין אמונה?

 

[שי ז.]

גם חוסר האמונה הינה אמונה

אתה מאמין שאין אלוהים.

 

[מחשבות]

ממש לא. אני נטול אמונות כרימון. ממש

שום דבר מנחה אותי.

 

[ציפי ג]

לכן כתבתי לשני הכיוונים

מכירה הרבה דתלשים שאין להם כמעט שום קשר עם הוריהם. מי אשם בסיטואציה? לא קל לשפוט. מערכת משפחתית היא תמיד מורכבת. ללא ספק קשה מאוד לאדם לגדל ילד שלו לדרך מסוימת ולגלות שהילד בוחר בדרך אחרת. קשה מאוד להיות מגודל בדרך מסוימת ולהתמודד עם ההחלטה לעזוב אותה. אדם המצהיר לכתחילה שכל אדם דתי באשר הוא דתי מוקצה בעיניו מחמת המיאוס, הטפשות והאכזריות, שם את עצמו אוטומטית במצב רגשי פחות מקבל מאשר אדם שעבורו אדם דתי באשר הוא דתי, הוא לא יותר מאשר אדם שהוא חלוק עימו בדעותיו. ולהפך לגבי אדם הרואה בחילוני את הדברים הללו. זו היתה כוונתי.

 

[מחשבות]

זה מקובל אצלכם, משפטים בלתי נגמרים?

 

[ציפי ג]

אצלנו מקובל

לכתוב עמודים על עמודים של בלה בלה בלה בלה, כאשר בסופו של דבר, לאחר 98 עמודים וחוו"ד של חמישה שופטים, אתה לא יודע מי אמר מה למה וכמה, איך הם חלוקים ובמה הם מסכימים. זה נותן לעוה"ד הרבה עבודה ופרנסה, ב"ה. זה נותן לאקדמאים הרבה אפשרויות לניתוח, והרבה מאמרים לכתוב, מה שמוסיף ים של מלל לפסה"ד הבאים. זה נותן הרבה מזון לתולעי הספרים. פרנסה לבוני ארונות ספרים. וגם לאנשי מחשבים, שמגדילים כל הזמן את הנפח של מאגרי המידע האוגרים את פסה"ד של מדינת ישראל.

 

[מחשבות]

ובטח מזה הצדק נפגע הכי הרבה.

 

[ציפי ג]

מאנשי המחשבים?

ללא ספק. צדק הוא דבר וירטואלי לא קיים בעולם הזה. נקודה.

 

[שרון9]

../images/Emo7.gif

 

[ענת של אביטל]

אנחנו בעצמנו

חזרנו בתשובה (בעלי ואני, אבל לפני שהכרנו). ההורים קיבלו את זה. שלי קצת קשה. שלו בסדר. שלי עם הזמן התרגלו למצב והבינו שזה לא אסון. הקשר עם ההורים (גם כשהיה להם מאוד קשה עם השינוי) היה טוב, ודבר מאוד (אולי אפילו הכי) חשוב. יש לנו גם הרבה חברים של "חוזרים בתשובה", למרות שאני ממש לא אוהבת את ההגדרה. אצל כולם (אבל באמת כולם) השינוי לא פגע בקשר עם ההורים. ולגבי מה יהיה אם אביטל תבחר בדרך אחרת?, אנחנו נכבד את זה, כי לפי דעתי הערך של משפחה הוא יותר חשוב. אבל מצד שני אני רוצה להאמין, ולקוות שנצליח לחנך אותה לערכים שחשובים לנו. ובאמת החלוקה לחילוניים/דתיים הרבה פעמים די מלאכותית. ואת האמת - זה אחד מהדברים שקצת מפריעים לי בפורום הזה, שמתעסקים בנושא הזה כל כך הרבה והרבה פעמים עם הרבה שינאה (או אי קבלה של השני). לפחות ככה זה נראה מבחוץ....

 

[דורית של יובל ומעיין]

אני חושבת שדווקא הקיצוניות שלך

יכולה לגרום להן כן להתעניין בדת - לראות מה כל כך נורא שם בעיני אבא. בכלל, דווקא לאנשים קיצוניים יש נטיה להיות קיצוניים גם לצד השני. אם אתה רוצה להמנע מחזרה שלהן בתשובה, לדעתי אתה צריך דווקא לא להיות כל כך קיצוני ולהסביר להן שכל אחד בוחר באורח החיים שמתאים לו. אם הילדים שלי יחזרו בתשובה, אני אכבד את החלטתם כל עוד הם לא ינסו להפוך את הסדרים בתוך ביתי או ינסו לכפות את דעתם עלי. אני מאוד דוגלת במשפט "איש באמונתו יחיה" ואשתדל לתמוך בדרך בה הם יבחרו.

 

[אורית ג.]

מסכימה עם דורית

לדבי זה שדוקא התנגדות קיצונית לדת עלולה לגרום להתלהבות לא בריאה ממנה. אני בכוונה "לחסן" (בנוסף לרצון להקנות את הידע) מלמדת יהדות, על הזרמים שבה, מצוות ופולחנים, השואה לדתות אחרות (ככל שאני יודעת) והקבלות שונות וכמובן לא לפעמים הם הולכים אתנו לבית הכנסת . אני גם משתדלת , כשיש איזה פולחן נחמד : נרות חנוכה או סוכה לקיים אותו. הכל עם ההסברים החילוניים-אתאיסטים שלי מצד אחד וגם מתוך כבוד למאמינים ולאמונתם מאידך. ככה אני מרויחה לדעתי מכל העולמות : אי אפשר להרשים את הילדים (אני מקווה

) עם כל "הדברים היפים שלא ידעתם" בדת, גם ידע תרבותי, גם ביטחון בדרך החילונית (שלא נובע מבורות) וגם סובלנות כלפי מי שדתי. ולמרות זאת

הילדה הודיעה לי לפני שנה ש"אניילדה דתיה" והתחילה לשאול למה בימי המבול של נח אלוהים הרג גם את החיות ומה הן אשמות. הסברתי לה שזו אגדת עם לפי התפיסה החילונית שלי והיא אמרה "אמא די כבר, אני ילדה דתיה ואני רוצה תשובות של ילדה דתיה " כמעט התיעצתי אז בפורום מה לענות

אבל היתה לי אז תינוקת חדשה ולא היה לי פנאי (יש למישהו תשובה?)

 

[Kalla]

ברור לי שיהיה לי כואב וקשה נורא.

לא ברור לי איך אעמוד בזה. אך אצטרך לעמוד בזה כי אין ברירה.

 

[רותי ע]

זה כמו השאלה - מה תעשה אם הילד שלך

יגלה לך שהוא הומו... השאלה היא למעשה - איך אתה בתור הורה תגיב למעשה קיצוני של ילדך. קיצוני כמובן בהתאם להשקפותיך. ואני אקבל את הילד שלי כמו שהוא. כמה שיהיה קשה לי אישית. מה שחשוב לי שהוא יהיה מאושר בדרך הנכונה לו שהיא לאו דווקא הנכונה לי. נאורות היא לקבל גישות שונות. אנשים חשוכים לא מסוגלים לקבל את השונה מהם. וזה הולך לשני הכיוונים...

 

[מחשבות]

מהומו כבר לא עושים עניין ובטח לא

צמים ביום כיפור וצריכים לקרוא תאורי אוכל משעממים של מחשבות.

 

[Kalla]

לי גם זה יהיה נורא קשה

ולא בגלל עניין המוסר (מבחינה מוסרית זו לא בעיה מבחינתי), אלא בגלל שהסיכוי שיהיו לי נכדים קטן מאוד בעקבות זאת. הייתי רוצה שילדיי יחוו חיי משפחה מלאים. אם, למשל, היו מכירים בארץ בנישואים בין בני אותו מין ומאפשרים להם לאמץ בלי בעיות - היה לי יותר קל.