מה שעוזר לי מההרגלים מהתהליך גם בלי ש"מ
בגרמניה כאמור אין ציוני קלוריות על שום מוצר כמעט. בשומרי משקל גרמניה יש ממש ספרון עבה שבו מרוכזים קרוב ל-23 אלף מוצרי מזון למיניהם כולל רשימות בסיס כלליות למקרה שחברה ספציפית לא מצוינת באופן מפורש והדברים בתוך כל ערך מחולקים לפי רשתות השיווק הגדולות ומותגיהן או חברות מוכרות כמו נסטלה, דנונה וכו'. כמו כן - אני מעולם לא הסתדרתי עם חישובי קלוריות. עוד מכיתה ג' יש לי אלרגיה קשה למתמטיקה שהיא יותר מתלת ספרתית
ולכן כל הסיפור עבורי לחלוטין פשוט - יש לי נגיד 36 נק' ליום (וכן - גם שיטת הניקוד היומי שונה לחלוטין בגרמניה והרבה יותר מתגמשת עם האדם). ובגלל שאני עושה את השיטה שלהם כבר קרוב ל-5 שנים אימצתי לי כללי עזר שהופכים גם את התקופה בלי הפגישות והשקילות לסבירה ופועלת יחסית טוב:
בכל ארוחה גדולה יהיו לי על הצלחת: שליש פחמימה כלשהי (אורז, פרוסת לחם, תפוחי אדמה, פסטה כלשהי וכו'), חלבון כלשהו (חזה עוף בתנור, קציצות בשר בתנור, טופו, עדשים למיניהם וכו', ושליש ירקות מכל סוג שמתחשק - אפוי, מאודה, טרי, מבושל, מוקפץ - רק רצוי ככל האפשר לא מטוגן. ובתכל'ס - בשבועות האחרונים אני כל כך מותשת שאין לי בכלל כוחות להשקיע בחיתוך ירקות למרקים או לסלטים. אני קונה בעיקר מלפפונים שאני חותכת לעיגולים וזהו או מנשנשת ככה ועגבניות שרי שאני אוכלת כמו חטיף וגם בהן לא מגזימה כי יש בהן מתקתקות מסוימת. - בעיתות שאני חשה שאני מגזימה עם האוכל, נסחפת, או בעת אירועים למיניהם כשאין לי מושג מה שמו בפנים - אני משנה את הנוסחה על הצלחת לרבע פחמימה, רבע חלבון וחצי צלחת ירקות.
והעיקר - צלחת מלאה וגדושה מכל טוב! - כי אני בן אדם ומגיע לי להינות
שתייה - 1.5 ליטר מים לפחות ביום אבל בהיריון הזה ממש לא בא לי על מים ולכן אני שותה בבוקר תה שחור דליל עם רבע כפית דבש (עוזר לי ליציאות) ובשאר היום - תה שומר, תה קמומיל ותה ירוק דליל שכולם טעימים לי הרבה יותר בלי המתקות כלשהן. קניתי לי עוד כשגרתי בארץ כוסות זכוכית גדולות של חצי ליטר כאלה (יש בשוק מחנה יהודה וגם בשוק הכרמל) - וככה אני יודעת שאם שתיתי היום 3-4 פעמים - כיסיתי יפה לפחות חלק מהעניין ועם הכוסות עבור הויטמינים והמגנזיום ועוד קאראף של 750 מ"ל שאני עושה לבין לבין עם רבע מבקבוק מיץ רגיל כלשהו - נקטר דובדבנים, מיץ אוכמניות, מיצי ויטמינים למיניהם - ומים למהילה. ככה יש גם טעם אבל גם הרבה פחות סוכר פר כוס ואני מגיעה בשלווה לאזור ה-3 ליטר נוזלים ביום שצריך בהריון.
ספורט - לא ממש יוצא לי כי הרגליים התנפחו לי מאוד וללכת בנעליים שיש לי זה סבל כמעט בכל צעד אם אני על הרגליים ליותר מ-15 דקות רצוף. ומזג האוויר ביומיים האחרונים הוא כזה שלא מאפשר לי ללבוש את הקרוקס שהן היחידות שרחבות עבורי מספיק. ככה שקניות וכל שאר גיחות נעשות בהכי קצרה שאפשר ובבית אני שמה שני זוגות גרביים והולכת יחפה כשאני לא מרימה רגליים למנוחה. ולגבי זה שלא התחברת לשיטת הנקודות - לחלוטין ברור לי למה. השיטה ויותר נכון הגישה של שומרי משקל גרמניה שונה מהבחינה של הגישה הנפשית לתהליך ההרזיה מרחק של שמיים לארץ ממה שנהוג בישראל. ולא רק בניסוחים לשוניים לגבי שלב הסיום. גם באג'נדה, בלחץ האדיר בארץ לרדת בכל מחיר, בזה שבקושי יש אינטימיות בשקילות ולא פעם שומעים לחלוטין בבירור כמה ירדת ואם לא זה - המדריכות בלפחות 5 קבוצות שונות שיצא לי לדגום ב-3 ביקורים שונים גם בירושלים וגם בתל אביב - לא שומרות על שום דיסקרטיות ואומרות "יופי" בקול רם או נוזפות במשתתפת ליד כולם בתור כך שלא צריך דוקטורט כדי לדעת אם היה לך שבוע טוב או לא. בגרמניה המדריכה לא אומרת כלום, מחייכת לכולם באותה מידה, ואת התוצאה רושמת בשקט בכרטיס. כמו כן נשקלים על משטח שקילה שמסכו מוסתר מכל צידיו ורק המדריכה יכולה להסתכל על התוצאה. היא רושמת לה ירידות יפות וכל מיני ופונה לאנשים בבקשה שישתפו אבל אם מישהו לא במצב רוח - לא לוחצים אלא עוברים הלאה. כשהייתי בביקור האחרון בישראל לפני שנתיים דגמתי כמה וכמה קבוצות ובאף אחת לא התחברתי לשיטה שאני מאוד אוהבת בגרמניה. בישראל התחושה הייתה תחרותית עד מוות, דורסנית, המדריכות הרגישו לי שיפוטיות ולא מתחשבות וכלל לא תומכות. שומרי משקל בישראל זה ממש לא מסלול שהייתי ממליצה עליו לאנשים שאני חפצה ביקרם. וזה עצוב כי זו שיטה נהדרת - אם רק מגבים אותה בגישה הנפשית המתאימה.