סקר דיאטות

[noaavr]

סקר דיאטות

שלום לכולן, מתוך עניין אישי ומקצועי (להזכירכן, אני דיאטנית), מה הדרך שהכי הצלחתן להתמיד בה בתהליך הירידה במשקל? מה הכי עבד לכן?

 

[בייביז5]

סקר דיאטות

ללא ספק שומרי משקל

 

[אורית685]

גם אצלי-שומרי משקל

 

[sugerpie]

מצטרפת גם לשומרי משקל

 

[יעל י]

קבוצה (רק לא שומרי משקל)

 

[אמא של דפנה]

לסתום את הפה וצומות של מדי פעם יום בשבוע

כרגע אני לפני ניתוח. ואחרי שנגמרה מסת הירידה הגדולה לא מצליחה לשמור על מה שהושג. לא שמתי לב שיש לי חריג באוכל שאני אוכלת ולוקחת לעבודה. ובכל זאת במקום להיות תקועה כמו תמיד. אז כל שבוע חוזר לי עוד 500 עד 600 גרם ממה שהורדתי. מבאס נורא כשאני צריכה לרדת 10 ק"ג לקראת הניתוח ועולה במקום. אוף. האם לדעתך תוספת של חצי שעה הליכה נוספת ביום תזרז אותי - כי כבר אין מאיפה להוריד באוכל אני על המינימום לפי הדיאטנית שהכינה לי תפריט. תודה.

 

[noaavr]

תשובה

קשה לי להגיד אם את יכולה עדיין לעשות שינוי באוכל כי צריך לראות כמה ומה את אוכלת במהלך השבוע. לא לרדת מהמינימום כי אחרת תתיקעי במשקל. אבל כמובן שעדיף להוסיף פעילות גופנית. אם אין לך זמן לעוד פעילות, תתחילי להגדיל את עוצמת הפעילות. במקום חצי שעה הליכה, תעשי 25 דק' הליכה ו-5 דק' ריצה וכל פעם תגדילי את משך הריצה. ככה תשרפי פי 2 קל' באותו זמן.

 

[jesie12]

לגמרי לבד

לא אוהבת מסגרות לא רציתי שיכתיבו לי מתי לאכול וכמה שיניתי אורח חיים הןרדתי סוכר, שמן וקמח לבן..

 

[alonys]

שומרי משקל בגרמניה

העקרונות שלהם היו ממש דומים לכל מה שהדיאטנית המקסימה שלי בקופ"ח לימדה אותי בפרץ ההרזיה של 2001 שבו הורדתי בשנה וחצי 11 ק"ג בערך. ושמרתי על ההישג הזה עד שעברנו לגרמניה בקיץ של 2005. לפני שעשיתי איתה את התהליך לא נהגתי כלל לאכול ארוחות בוקר ושתייה הייתה אולי שני נס קפה ביום. או עוד כוס קולה איכשהו. וזהו. אחרי ההפנמה וההתרגלות - שהייתה די איטית - התרגלתי לשתות 1.5-2 ליטר כל יום, לרוב מים או משהו מומתק באופן מאוד קליל, שילבתי קבוע ירקות ופירות ועשיתי פעם-פעמיים בשבוע לפחות הליכה של יותר מחצי שעה. בגרמניה כל הקלפים נטרפו לי כי לא הבנתי מילה בגרמנית והלכתי לקורסים, היה חורף כמו שמעולם לא חוויתי ורוב הזמן נשארתי ספונה בבית, ולעסתי שוקולדים ומסטיקים

התחלתי איתם את התהליך שלי בקיץ של 2006 במשקל 86 ק"ג על 1.66 ולקחתי את הזמן עם הירידה במשקל - משהו כמו 700גר' עד קילו בממוצע בחודש והרשיתי לעצמי "חריגות" מדי פעם. לא חשבתי שזה אסון לשבת עם חברות בבית קפה פעם בשבועיים או לשתות בירה גדולה עם בעלי פעם בכמה חודשים. כן שיניתי המון דברים. בשנה הראשונה שלי בגרמניה גם הייתי בשוק מהקור ובעיקר מהחושך שבתקופת נובמבר התחיל כבר בשלוש וחצי אחר הצהריים וגם היו כל כך הרבה ממתקים בסופר שמעולם לא ראיתי - שקצת איבדתי את הצפון. חוץ מזה שבגרמניה במיוחד על ממתקים אבל גם בהרבה מוצרים אחרים - היצרנים כמעט עושים טובה שהם מציינים את כל מה שיש במוצר. אפשר לשכוח מנתוני תזונה כמו ציון כמות פחמימות/חלבונים/שומנים וכו' וקלוריות - פורגט איט. תוך 10 חודשים שם עליתי 14 קילו בערך. בש"מ הורדתי את רוב הממתקים מהתפריט - הם המליצו למשל על לא יותר מ-14 נקודות מתוקות מסך הנקודות השבועי וכל עוד שמרתי על זה ושילבתי במקביל 2 מנות יומיות של שומן צמחי סטייל אגוזי מלך או כפית שמן זית בסלט - היו ירידות יפות ועקביות במשקל. בקיץ 2008 הגעתי לחברות זהב (מה שנקרא לצערי "חברות הכבוד" בארץ, ואני אומרת לצערי כי זה בעיניי ניסוח אומלל כי זה משדר לכל מי שבאה לסיבוב שני מכל סיבה שהיא - שהיא שם לאחר שהיא איבדה משהו מכבודה וזה נורא לנשמה כמסר בעת הרזיה). שמרתי על חברות הזהב כל הזמן אבל במהלך הביקור בארץ לפני שנתיים עליתי 7 ק"ג ונאלצתי לשוב לשלם על פגישות. אבל אלוהים סידר לי תוכנית הרזיה מזורזת - שברתי את יד ימין בינואר וחודש אחר כך נסדקה לי הגולגולת מתחת לעין שמאל בגלל עוד החלקה בקרח שהיה כאן במשך חודשים על המדרכות. לא יכולתי לקרוא כמעט בכלל בלי מהר מאוד לראות כפול ולהתעייף נורא עד סביבות אוקטובר השנה. אבל הייתה התאוששות יפה והתחלתי לקוות שאמצא בקרוב עבודה ואז הגיע הנס - ההיריון

. בשומרי משקל גרמניה אין שום תוכנית או אפילו הנחיות כלליות להיריוניות. נתנו לי פתקצ'יק להביא איתי אחרי הלידה שייתן לי פטור מתשלום דמי החבר השנתיים וזהו. אני מנסה להמשיך לפי העקרונות שלהם גם בלי התמיכה מהפגישות אבל הן חסרות לי מאוד. חוץ מזה שבחודש האחרון הדחף למתוק היה די רציני. רק שאתמול בסקירת המערכות חטפתי ממש פחד כי הרופא אמר לי שהתינוק אמנם תודה לאל בסדר אבל שהוא דואג מאוד לגביי. הוא הפנה אותי לבדיקת העמסת סוכר כי יש ברחם יותר מדי מי שפיר ובהתחשב בזה שההקאות חזרו, הרגליים התנפחו לי לפי שתיים עובי ויש לי מיגרנות מהסרטים - הוא די בטוח שאני על דרך המלך לסכרת היריון. ואני - אין מצב שאני אקבל את זה בשלוות נפש או בהרמת כתפיים פאטאליסטית. no way. שתי דודות שלי מתו מסיבוכי סכרת קשים בגילאים ממש צעירים - 54 ו-63. ואני כעת בת 38. סכרת היריון עוברת בתום ההיריון אבל היא מעלה מאוד את הסיכון לחלות בסכרת בהמשך החיים ומכיוון שמשני צידי המשפחה זה קיים - אני לא מתכוונת לקחת שום צ'אנסים. באתי הביתה וזרקתי את מה שנשאר במקרר מההאגן דאז, את החלבה שחברים הביאו לי מהארץ לפני כמה שבועות, ואת השוקולד. וזהו - הלכתי לקנות לי פירות כמו אוכמניות ותותים וקצת בננות וזה המתוק מהיום ועד שהצאצא/ית יהיו בידיי וגם אז - אני מקווה תוך חודש לחזור לשומרי משקל, בתנאי שלא אהיה אחרי קיסרי או משהו כזה. וסליחה על המגילה אבל קשה לי קצת להפריד בין הלקחים וההפנמות ובין סיפור הרקע.

 

[יעל י]

לא הצלחתי להתחבר לשיטת הנקודות.

לגמרי לא.

 

[alonys]

מה שעוזר לי מההרגלים מהתהליך גם בלי ש"מ

בגרמניה כאמור אין ציוני קלוריות על שום מוצר כמעט. בשומרי משקל גרמניה יש ממש ספרון עבה שבו מרוכזים קרוב ל-23 אלף מוצרי מזון למיניהם כולל רשימות בסיס כלליות למקרה שחברה ספציפית לא מצוינת באופן מפורש והדברים בתוך כל ערך מחולקים לפי רשתות השיווק הגדולות ומותגיהן או חברות מוכרות כמו נסטלה, דנונה וכו'. כמו כן - אני מעולם לא הסתדרתי עם חישובי קלוריות. עוד מכיתה ג' יש לי אלרגיה קשה למתמטיקה שהיא יותר מתלת ספרתית

ולכן כל הסיפור עבורי לחלוטין פשוט - יש לי נגיד 36 נק' ליום (וכן - גם שיטת הניקוד היומי שונה לחלוטין בגרמניה והרבה יותר מתגמשת עם האדם). ובגלל שאני עושה את השיטה שלהם כבר קרוב ל-5 שנים אימצתי לי כללי עזר שהופכים גם את התקופה בלי הפגישות והשקילות לסבירה ופועלת יחסית טוב:

בכל ארוחה גדולה יהיו לי על הצלחת: שליש פחמימה כלשהי (אורז, פרוסת לחם, תפוחי אדמה, פסטה כלשהי וכו'), חלבון כלשהו (חזה עוף בתנור, קציצות בשר בתנור, טופו, עדשים למיניהם וכו', ושליש ירקות מכל סוג שמתחשק - אפוי, מאודה, טרי, מבושל, מוקפץ - רק רצוי ככל האפשר לא מטוגן. ובתכל'ס - בשבועות האחרונים אני כל כך מותשת שאין לי בכלל כוחות להשקיע בחיתוך ירקות למרקים או לסלטים. אני קונה בעיקר מלפפונים שאני חותכת לעיגולים וזהו או מנשנשת ככה ועגבניות שרי שאני אוכלת כמו חטיף וגם בהן לא מגזימה כי יש בהן מתקתקות מסוימת. - בעיתות שאני חשה שאני מגזימה עם האוכל, נסחפת, או בעת אירועים למיניהם כשאין לי מושג מה שמו בפנים - אני משנה את הנוסחה על הצלחת לרבע פחמימה, רבע חלבון וחצי צלחת ירקות. והעיקר - צלחת מלאה וגדושה מכל טוב! - כי אני בן אדם ומגיע לי להינות

שתייה - 1.5 ליטר מים לפחות ביום אבל בהיריון הזה ממש לא בא לי על מים ולכן אני שותה בבוקר תה שחור דליל עם רבע כפית דבש (עוזר לי ליציאות) ובשאר היום - תה שומר, תה קמומיל ותה ירוק דליל שכולם טעימים לי הרבה יותר בלי המתקות כלשהן. קניתי לי עוד כשגרתי בארץ כוסות זכוכית גדולות של חצי ליטר כאלה (יש בשוק מחנה יהודה וגם בשוק הכרמל) - וככה אני יודעת שאם שתיתי היום 3-4 פעמים - כיסיתי יפה לפחות חלק מהעניין ועם הכוסות עבור הויטמינים והמגנזיום ועוד קאראף של 750 מ"ל שאני עושה לבין לבין עם רבע מבקבוק מיץ רגיל כלשהו - נקטר דובדבנים, מיץ אוכמניות, מיצי ויטמינים למיניהם - ומים למהילה. ככה יש גם טעם אבל גם הרבה פחות סוכר פר כוס ואני מגיעה בשלווה לאזור ה-3 ליטר נוזלים ביום שצריך בהריון.

ספורט - לא ממש יוצא לי כי הרגליים התנפחו לי מאוד וללכת בנעליים שיש לי זה סבל כמעט בכל צעד אם אני על הרגליים ליותר מ-15 דקות רצוף. ומזג האוויר ביומיים האחרונים הוא כזה שלא מאפשר לי ללבוש את הקרוקס שהן היחידות שרחבות עבורי מספיק. ככה שקניות וכל שאר גיחות נעשות בהכי קצרה שאפשר ובבית אני שמה שני זוגות גרביים והולכת יחפה כשאני לא מרימה רגליים למנוחה. ולגבי זה שלא התחברת לשיטת הנקודות - לחלוטין ברור לי למה. השיטה ויותר נכון הגישה של שומרי משקל גרמניה שונה מהבחינה של הגישה הנפשית לתהליך ההרזיה מרחק של שמיים לארץ ממה שנהוג בישראל. ולא רק בניסוחים לשוניים לגבי שלב הסיום. גם באג'נדה, בלחץ האדיר בארץ לרדת בכל מחיר, בזה שבקושי יש אינטימיות בשקילות ולא פעם שומעים לחלוטין בבירור כמה ירדת ואם לא זה - המדריכות בלפחות 5 קבוצות שונות שיצא לי לדגום ב-3 ביקורים שונים גם בירושלים וגם בתל אביב - לא שומרות על שום דיסקרטיות ואומרות "יופי" בקול רם או נוזפות במשתתפת ליד כולם בתור כך שלא צריך דוקטורט כדי לדעת אם היה לך שבוע טוב או לא. בגרמניה המדריכה לא אומרת כלום, מחייכת לכולם באותה מידה, ואת התוצאה רושמת בשקט בכרטיס. כמו כן נשקלים על משטח שקילה שמסכו מוסתר מכל צידיו ורק המדריכה יכולה להסתכל על התוצאה. היא רושמת לה ירידות יפות וכל מיני ופונה לאנשים בבקשה שישתפו אבל אם מישהו לא במצב רוח - לא לוחצים אלא עוברים הלאה. כשהייתי בביקור האחרון בישראל לפני שנתיים דגמתי כמה וכמה קבוצות ובאף אחת לא התחברתי לשיטה שאני מאוד אוהבת בגרמניה. בישראל התחושה הייתה תחרותית עד מוות, דורסנית, המדריכות הרגישו לי שיפוטיות ולא מתחשבות וכלל לא תומכות. שומרי משקל בישראל זה ממש לא מסלול שהייתי ממליצה עליו לאנשים שאני חפצה ביקרם. וזה עצוב כי זו שיטה נהדרת - אם רק מגבים אותה בגישה הנפשית המתאימה.

 

[פיצפונת77]

השיטה שהכי עובדת אצלי זאת השיטה של שומרי משקל

רישום יומן אכילה ועמידה במספר הנקודות ליום.