סקר אחים קטנים

[אלדורית]

סקר אחים קטנים

בד"כ כשאנחנו מדברות כאן על אחים אנחנו עוסקות בגדולים, ובבעית הקנאה בקטנים (בעיקר סביב לידת ילד שני). אבל מה קורה כשהקטנים מקנאים בגדולים? מכירות התייחסות מקצועית לנושא? מוכנות לתרום סיפורים פרטיים לענין? מה המצב אצלכן--איך הקטנים "מקבלים" את הגדולים?

 

[אלדורית]

ואני אתחיל

הקטנה די מציקה לגדולה. חל שיפור מסוים בזמן האחרון, והיא פחות מכה אותה, אבל זה די מעיק עלי כשזה קורה. יש ביניהן הבדלים גדולים לא רק בגיל (הקטנה בת שנתיים, והגדולה בת שמונה), אלא גם בטמפרמנט: הגדולה נשמה טובה אמיתית, לא-תוקפנית (בוודאי שלא פיזית--מהילדים שצלחו את כל שנות הגן בלי להרביץ), והקטנה, נו, אמנם גם מסוגלת לאמפתיה ואוהבת לעזור, אבל גם מחטיפה מכות. מבחינתה של הגדולה, זה לא צודק כשהקטנה מכה אותה. כך שאם היא יושבת על הספה, והקטנה באה ודוחפת אותה משם (תקומי!) היא לא תזוז בשם העקרון (למה שאני אזוז? אני ישבתי פה!) אבל היא גם לא תחזיר. יכול להיות שהשיפור בזמן האחרון קשור לסבלנות שלי: איבדתי אותה. אין לי סבלנות לזה, ולכן הפסקתי להתערב (תפסיקי לדחוף! אם היא מרביצה לך, למה את לא הולכת משם?) זה נשמע לי מאוד "קשר משפחתי" (זוכרות את התכנית האלמותית משנות השמונים? אני התחלתי לקרוא ספרי הורות ולצפות בתכניות הורים בערך חמש עשרה שנים לפני שהפכתי לאמא): זכור לי ששם היו ממליצים להורים לא להתערב כדי לא להפוך את מריבות האחים למנוף להפעלת הורים. כנראה צדקו. הגדולה תפסה כמה עקרונות (למשל שעדיף להמנע מויכוח ישיר, נניח על משחק, ועדיף להסב את תשומת לבה של אחותה למשהו אחר--בקיצור, למדה משהו על ערמומיות). בכל זאת ישנן סיטואציות שבהן ממש קשה לי לא להתערב. למשל, כשהקטנה נעמדת מול הטלויזיה כדי להסתיר לגדולה ולחברה שלה. וזה מביא אותי לתחום קשה בכלל: מה אתן עושות כשהקטנים נדבקים לגדולים כשבאים אליהם חברים? (בזמן האחרון הגדולה והחברות שלה דווקא שמחות לשתף את הקטנה אז לא נורא בעייתי כרגע, אבל זו שאלה עקרונית: מה עושים כשהגדולים רוצים פרטיות). קשה גם כשהקטנה מציקה כשאני מחבקת/מנשקת את/משחקת עם אחותה הגדולה. אבל זה כל כך מזכיר לי את הגדולה בגיל הזה כשאני ואבא שלה היינו מעיזים להתנשק בחברתה, שאני בד"כ מספרת לה על זה וזה מצחיק אותה (וממוסס את העלבון).

 

[חושחושה]

אני בשוק!!!!

אם לא היית כותבת שמדובר בשתי בנותייך, הייתי חושבת שכתבת על שני בני! האחד היום בן 8, היום ממש ב16.10., והשני כמעט שנתיים, והוא מוציא לו את הקישקע! אז אני מצטרפת אליך וממתינה בסבלנות לתגובות, כי אני ממש לא יודעת איך להתנהג יותר!

 

[אלדורית]

בואנ'ה הבהלת אותי עם הכותרת הזאת

ומזל טוב לבן השמונה! ושאלה: הם גם משחקים ביחד או רק עוסקים בהוצאת קישקע? (אולי לא הדגשתי מספיק בשוונג של הקיטור, אבל הן גם משחקות בכזאת הרמוניה ויש ביניהן גם גילויי אהבה הדדיים, שזה באמת מחמם לי את הלב

)

 

[ליליה והגמדים]

לא אותי שאלת, אבל אענה

יש ה-מ-ו-ן גילויי אהבה. רעות לא יוצאת מהבית בלי לחכות בדלת ולשאול איפה אח שלי? אח שלי בא איתנו? יש נשיקות ספונטניות, חיבוקים ספונטניים, פתאום מוצאת את עומר יושב ומקריא לה סיפור, כשהיא נרדמת הוא מביט בה במבט מעריץ ואומר לי "אמא, תראי איזה מותק היא", היא עצמה רצה אלי לפעמים כדי לומר לי "אמא אני אוהבת את אח שלי". הוא המודל שלה, היא רוצה כל הזמן ל"בִּצפְצר" כמו עומר

 

[דסי אשר]

המריבות, הן חלק מהתקשורת ביניהן..

אלדורית, מעבר לכך שלא תתערבי, ואולי תציעי את עצמך כמתווכת, לא כשופטת, למרות שהגדולה בהחלט יכולה ללמוד, בעזרתך, כלים לאסרטיביות מול הקטנה(מיומנויות חברתיות), הרי שהמריבות הן חלק מהתקשורת ביניהן. לאה בטח תוכל לספר מה אורי עשה לאחיו ואחותו הגדולים, ומה עשתה לאה. דסי

 

[חושחושה]

../images/Emo6.gifסליחה אלדורית, שהבהלתי,../images/Emo6.gif

יש להם גילוי חיבה אחד לשני,והקטן מעריץ את הגדול, הגדול גם מנשק ומחבק אותו המון, אבל עיקר התעסוקה, כמו שכתבת: הוצאת קישקע!

 

[ליליה והגמדים]

../images/Emo6.gif תפסיקי כבר לבקר אצלי בבית ../images/Emo13.gif

אום הפרשי גיל, אותן תופעות, אותו הבדל טמפרמנט (חוצמיזה שהגדולה היא גדול במקרה שלנו).

 

[אפרתש]

אותו דבר

הקטנה עוד מעט שנתיים, הגדולה ארבע ומשהו. גם אצלי הגדולה ילדה עדינה, והקטנה פראית קטנה. מאחר שהגדולה שלי לא גדולה כמו שלך, היא כן מחזירה לה, וגם לא מעט פעמים לוקחת לה דברים. מחזה שקורה אצלנו לפחות פעם ביום - הגדולה לוקחת משהו לקטנה, הקטנה מכניסה לגדולה מכה בפנים וצועקת "זה שלי!". הקטנה רוצה את תשומת הלב של הגדולה, ולכן הרבה פעמים יוזמת מכות. הקטנה נדבקת לגדולה ולחברים שלה, אבל הם נהנים מלהרגיש גדולים ולצחוק עליה, ככה שכולם מרוצים. אבל הן גם משחקות נפלא ביחד. הגדולה מגנה על הקטנה, מלמדת אותה דברים, מרגיעה אותה כשהיא בוכה. והקטנה מעריצה את הגדולה, עושה (כמעט) כל מה שזו אומרת לה.

 

[Kalla]

אצלנו אין קנאה (זהירות, ארוך!)

לפחות לא בולטת לעין. הבן הבכור רצה מאוד אחים וכשהם הגיעו והתאהב בהם אחד אחד והם תמיד זכו ליחס אוהב ממנו ויחסית יש לו המון סבלנות כשהם מציקים לו. כמובן שעכשיו, כשהבינוניים גדלו, כל השלושה לפעמים רבים ביניהם, כמו כל האחים, אך לדעתי זה לא מהכיוון של קנאה, אלא באופן טבעי במהלך משחקים. לדעתי, יותר מכל הם מעריצים את האח הגדול, מאושרים כשהוא מקדיש להם תשומת לב, משחק איתם או אפילו סתם צופה איתם בוידאו. הם מתאכזבים כשיש לו תוכניות שלוקחות אותו לעיסוקים שהם לא שותפים בהם, פשוט כי הם מעדיפים להיות איתו, אך רוב הזמן מקבלים את העובדה שחלק מהזמן הוא לא יכול או לא רוצה לבלות איתם. יכול להיות שיש נקודות קנאה נקודתיות וספציפיות, בעיקר בין הקטנים שהם באותו גיל: לו קנו חולצה ולי לא (סתם דוגמא), אך לא על תשומת לב ובטח שלא כתופעה גלובלית. כל הגדולים מאוד מתחשבים בקטנה, מנשקים ומחבקים אותה, מתלהבים ממנה, מעבירים אליה בשמחה את הצעצועים שלהם ואת הבגדים שכבר קטנים עליהם, משחקים איתה בזהירות ומספרים לכל מי שרק מוכן לשמוע שיש להם אחות תינוקת ושהם אוהבים אותה. אפילו כשהיא חוטפת להם צעצוע, מושכת להם בשערות או מכאיבה להם בצורה אחרת, הם מבינים שזה בגלל שהיא קטנה ולא כועסים עליה כפי שהיו כועסים אחד על השני במצב דומה. היא מבחינתה השתלבה נהדר במערכת המשפחתית, מתעניינת מאוד במעשיהם של אחיה הגדולים, עוקבת אחרי המשחקים שלהם, מנסה להקשיב להם, לקלוט אותם, למשוך את תשומת לבם בחיוכים כובשי לב. ברור שכתינוקת היא עדיין לא יודעת לשתף איתם פעולה בצורה בוגרת, אך אין ספק שהיא אוהבת אותם, שמחה כשהם חוזרים הביתה, נהנית להיות בחברתם. כעקרון, היא לא ילדת ידיים ולא מבקשת, לפחות בינתיים, על הידיים כשהיא רואה מי מהאחים שלה יושב עלינו. בקיצור, לא מרגישה שיש ביניהם תחרות משמעותית על תשומת הלב שלנו. ולסיכום, באותו עניין, חייבת להעתיק לכאן משהו שכתבתי בפורום אחר ושהייתי עדה לו לפני מספר ימים: "היום בבוקר תום התעורר ראשון וחיכה שגם דליה תקום. סוף סוף היא התעוררה והוא ניגש למיטתה וגם אני עמדתי לידה וחיכיתי לעזור לה עם הבגדים. הם קשקשו ביניהם ובשלב מסוים דליה חיבקה חזק את תום. תום נצמד אליה ושאל: "את אוהבת אותי?" היא ענתה לו: "כן!" בחיוך מקסים. הוא הסתובב אליה, לקח את ידה ונשק לה מספר פעמים בעדינות ורוך מדהימים. יש ביניהם הרבה רגעים של אהבה וחסד, אבל זה היה כל כך מרגש והרושם עדיין כל כך טרי אצלי בראש ובלב שהייתי חייבת לשתף."

 

[אלדורית]

וואו זה באמת מעורר קנאה ../images/Emo8.gif

מקסימים!

 

[נטעטע]

מה ההפרשים בינהם?

 

[Kalla]

הגדול בן 10 (מחר)

הבא אחריו בן 3 ו-7 חודשים, אחותו תהיה בקרוב בת 3 וחצי (אומצה בגיל שנה, כשאחיה היה בן שנה וחודש, ומאז הם כמו תאומים), והקטנה בת 9 וחצי חודשים.

 

[apk]

לא מנסיון כאמא אלא כאחות

אני האחות הבכורה והנכדה הראשונה משני הצדדים. אחותי צעירה ממני ב-5 וחצי שנים ויש לנו בן דוד שמבוגר ממנה בשנה וחצי. בתחילת החיים של אחותי הדברים היו נפלאים. כל יום אחרי הגן ובית הספר היינו כולנו אצל סבא וסבתא, ובעת משחק ומריבה בין שני הקטנים אחותי הייתה נוהגת לאמר לבן הדוד: "עדתי רק שלי". אז כאן אולי תוכלו להצביע על קנאה של ילדה בבן הדוד שמבוגר ממנה. בהמשך החיים, לדעתי גם די באשמת סבא וסבתא, ההורים והדודים שהפכו אותי לכוכבת של המשפחה ושל השכונה, אחותי התחילה להתנכל לי בכל דרך אפשרית. בהמשך גם התגלגלו הדברים שחברותיה אהבו לשוחח איתי לא מעט, וזה אולי גם לא מצא חן בעיניה (אולי גם הוסיף להרגשתה הרעה) והיא יותר ויותר הראתה סימני קנאה ופגעה בי. בהמשך החיים, כששתינו הפכנו לבוגרות והיו דברים בהם היא הצליחה יותר ממני, התחילה ללעוג לי על כשלונותי, ומאוחר יותר אף עשתה מעשה מסוים שפגע בי קשות לא רק רגשית. יחד עם זה, היו בחיינו הבוגרים גם לא מעט סימנים לאהבתה אלי. לכן אני באמת מאמינה שבכל מעשה לא חיובי שלה אשמה המפלצת הירוקה.

 

[אלדורית]

../images/Emo7.gif

 

[irisgh]

סיפור מאוד עצוב.

ועצוב לחשוב שלא תמיד זה נגמר בריבים בילדות. ביני לבין אחי הצמוד (שצעיר רק בשנה וחצי) הייתה המון תחרות כילדים, בפרט מאז נולד אחינו הקטן. לצד הברית חזקה היו בהחלט מכות רבות וכד'. זה ממש לא המשיך להתבגרות ולבגרות. היחסים ביננו נהדרים. אבל לגבי הורי: הורי הלכו לחוג הורים (כן, כבר אז היו דברים כאלה), ואימצו בעקבותיו מדיניות של 'לא להתערב'. אולי זה כן עזר, במובן שלצד הקנאה הטבעית, היחסים שלנו באמת היו והינם טובים.

 

[דסי אשר]

אז היה רק זה...ממעט לא היו ספרים

 

[ק א ס י ו פ א ה]

כל כך צודקת שהקינאה מתקשרת

תמיד לגדולים. אולי כי כשהקטן נולד אין לו במה לקנא. הוא מקבל את כל צרכיו. הבעיה מתחילה כשהוא גדל ופתאום מגלה שאמא היא לא רק שלו אלא גם של האח הגדול. ואז מה שעושים זה היפוך. מחנכים את הקטן שגם לגדול יש זכות על אמא. כמובן בהתאם לגילו והבנתו.

 

[tovim]

אצלי ההפרשים קטנים מאד

הגדולה בת ארבע, השניה בת שנתיים וחצי והשלישית בת 10 חודשים. הגדולה עדינה והשניה שד משחת...בד"כ הן בעלות אותם תחומי עניין כך שהבעיות מתעוררות בעיקר על מי תפסה למי את המשחקים. הגדולה יותר ותרנית מטבעה אבל לפעמים יש מלחמות וגם הקטנה נאלצת לותר. עם זאת הן המון ביחד בגלל הקרבה הזו. משחקי אבאמא (ובהיעדר אחים, כרגע, זה אמא ואחות או אמא ובת ולפעמים גם עם תינוקת אם הפיצית משתפת פעולה...). הן דואגות אחת לשניה תמיד, למשל כשאחת מקבלת ממתק בשבת בבית הכנסת היא תמיד תגיד "אחותי לא קיבלה". והקטנה באופן כללי מחקה את הגדולה כמעט בהכל. נראה מה אעשה בגיל ההתבגרות עם השלישיה הצפופה הזו...

 

[tonti]

בתור אחות קטנה

אני ממש זוכרת את הקנאה של אחותי. היא גדולה ממני ב-שנה ושמונה. הייתי ממש מתעללת בה

, לא נעים להגיד. מאוד מהר הגענו לשלב שאני עזרתי בשעורי בית והיא תמיד הרגישה פחות ממני כמעט בכל תחום. פעם כשכבר היינו גדולות(18,20 משהו כזה) היא כתבה לי מכתב כמה היא פגועה ממני מכל השנים ביחד. אני זוכרת שזה מאוד הביך אותי אבל לא זוכרת אם ביקשתי סליחה אי פעם, מן הסתם כתבתי לה. היום אנחנו חברות כל כך טובות שאי אפשר לדמיין כמה רע היה לנו בילדות.