ובדיעבד, אוסיף נקודה חשובה
את האמון הבסיסי שלי קשה מאד לאבד. באמת קשה. אם יש שמץ של מקום לחסד, אני אמצא אותו. יש לי חברים שמשתגעים מכמה קשה לאבד את האמון שלי, כשהם רואים אנשים פוגעים בי פעם אחר פעם...
אבל חמותי הצליחה, ודי על ההתחלה, עוד לפני החתונה.
עם השנים, היא גם הראתה לי שוב ושוב, דרך התנהגותה גם כלפי וגם כלפי אחרים, וגם כסבתא, שאכן מה שאבד, בצדק אבד.
כדי לתת למישהו - ולו לכמה שעות - את האחריות על הבנות, אני צריכה לתת באותו אדם אמון.
אז מעבר לקורבנות, לפולניות, לילדותיות, יש בעיית אמון שאין לה שום קשר לבנות עצמן. זה לא קשור ל"מה יקרה להן", זה קשור למשהו בסיסי בהרבה.