een ogenblik
New member
סקרנות של חתול
אני מזניחה את שייקה בסיפוריי. פעם הוא היה מכבב, ואני הייתי כותבת הרבה יותר בכלל. אבל מאז שהתחלתי לעבוד הפחתתי את כמות הכתיבה בצורה דרסטית, ומאז בואה של כאוס, גם שייקה כבר אינו כוכב יחיד. אבל לפעמים, ממש לפעמים, פשוט מגיע לו סיפור משלו.
מי שוותיק מספיק לזכור את תיאוריי ביקוריי הורים בעבר (אלו צריכים להיות ותיקים ממש), יודע שחתולים אינם החיה החביבה על אמהותינו, ולא על אבי האיש. רק אבי חובב חיות באשר הן חיות. בשנים שחלפו שייקה התבגר, וכבר אינו כופה עצמו על אורחים. אם הם נותנים לו לחיות בשקט, הוא לא מציק. כלומר, אם אין זה נוגע לאוכל, אבל החתול הזה הוא כלב כשזה נוגע למזון. הוא לא שמע על כך שלחתולים, בניגוד לכלבים, יש מרכז רעב. מבחינתו, אם יש אוכל באזור, הוא צריך להיות שותף. טוב, אולי זה לא שייקה. לחיות יש נטיה להתנהג בצורה שכזו כאשר אמי נמצאת בסביבה. אולי מכיוון שלמרות שאינו חובבת חיות, היא גם נגד צער בעלי חיים, וכשחיה מביטה בה בעיניים מורעבות, היא מייד חולקת איתה את מזונה.
אז מה היה לנו? שייקה רצה לחיות בשקט, ולא להציק. הבעיה היא שארגז כלי העבודה נמצא בימים אלו ליד כורסאתו של שייקה. זה לכשעצמו לא מפריע, אבל כל פעם שאבי חיפש משהו או החזיר משהו, הוא ישב על הכורסא. הכורסא של שייקה! והכי גרוע, הוא לא הבין מבטים פולניים מאשימים. בוקר אחד ירדתי לקומת הקרקע, ומצאתי את שייקה יושב במרכז החדר, עצבני, ומשלח מבטיים פולניים מדרגה ראשונה לעבר הכניסה. הבטתי לכיוון הנכון, וראיתי את אבי מחטט, כרגיל, בארגז הכלים. ניגשתי לברר עם אבי מה קורה, והוא הסביר לי שהחתול שלי חסר החלטיות, כבר שלוש פעמים נפרדות אבי היה צריך לפתוח את הדלת הראשית לשייקה שביקש להכנס, וכל פעם, לאחר דקות ספורות, שייקה יצא מן הבית דרך דלת שייקה, רק כדי לחזור להתדפק על דלתות הזכוכית. כשהוסברה לאבי הבעיה, הוא פינה לשייקה את כורסאתו, ושייקה, במהירות הבזק, מיהר אליה, להתכרבל ולישון לכמה שעות הקרובות.
זה היה יחסית פשוט. אבל כותרת ההודעה הזו מגיעה מאירוע אחר. ביום לאחר ההגעה אמי רצתה לשטוף מספר בגדים וליבש אותם. הצעתי לייבש על הראדיאטור בחדרם נתקלה במבטי בוז. היא רוצה שהבגדים יתייבשו מהר, ומה מהיר יותר מתליה בשמש? אבי אירגן חוט תליה על קיר בנייני השירות, ואמי תלתה שם מספר בגדים. בערב היא הניחה דברים אחרים על הראדיאטור. בבוקר הבגדים על הראדיאטור היו יבשים וחמימים, בעוד הכביסה התלויה ... טוב, היא הייתה תלויה בחוץ למשך כל הלילה, למה אפשר לצפות? בבוקר שייקה ביקש אוכל, אכל, ויצא לטיול בוקר. את טיול הבוקר הוא נוהג לפתוח בצעדה על השביל המרוצף לאורך מבני השירות, ולחצות את הגדר לחצר השכנים. מה רבה הייתה הפתעתו כאשר הגיע לחלקת הקיר ממנה השתלשלו מכנסיים לחים. שייקה עצר, נשא עינים למעלה במבט סקרני, שלח לעברי מבט מופתע, ושב על עקבותיו כדי לברר איתי מה זה. בדיוק אז אמי ירדה למטה, ויצאה לברר מה שלום כביסתה. שייקה הבין שהיא קשורה לעניין המכנסים הלחים באוויר, ומייד התלווה אליה לבדיקה. הוא הלך לצידה, תוך התלבטות בין רגליה. כאשר הגיעה אל המכנסיים, מבלי למעוד עליו באופן מפתיע, שייקה הביט כלפי מעלה במבטים מלאי סקרנות. חתול, או לא חתול?
אני מזניחה את שייקה בסיפוריי. פעם הוא היה מכבב, ואני הייתי כותבת הרבה יותר בכלל. אבל מאז שהתחלתי לעבוד הפחתתי את כמות הכתיבה בצורה דרסטית, ומאז בואה של כאוס, גם שייקה כבר אינו כוכב יחיד. אבל לפעמים, ממש לפעמים, פשוט מגיע לו סיפור משלו.
מי שוותיק מספיק לזכור את תיאוריי ביקוריי הורים בעבר (אלו צריכים להיות ותיקים ממש), יודע שחתולים אינם החיה החביבה על אמהותינו, ולא על אבי האיש. רק אבי חובב חיות באשר הן חיות. בשנים שחלפו שייקה התבגר, וכבר אינו כופה עצמו על אורחים. אם הם נותנים לו לחיות בשקט, הוא לא מציק. כלומר, אם אין זה נוגע לאוכל, אבל החתול הזה הוא כלב כשזה נוגע למזון. הוא לא שמע על כך שלחתולים, בניגוד לכלבים, יש מרכז רעב. מבחינתו, אם יש אוכל באזור, הוא צריך להיות שותף. טוב, אולי זה לא שייקה. לחיות יש נטיה להתנהג בצורה שכזו כאשר אמי נמצאת בסביבה. אולי מכיוון שלמרות שאינו חובבת חיות, היא גם נגד צער בעלי חיים, וכשחיה מביטה בה בעיניים מורעבות, היא מייד חולקת איתה את מזונה.
אז מה היה לנו? שייקה רצה לחיות בשקט, ולא להציק. הבעיה היא שארגז כלי העבודה נמצא בימים אלו ליד כורסאתו של שייקה. זה לכשעצמו לא מפריע, אבל כל פעם שאבי חיפש משהו או החזיר משהו, הוא ישב על הכורסא. הכורסא של שייקה! והכי גרוע, הוא לא הבין מבטים פולניים מאשימים. בוקר אחד ירדתי לקומת הקרקע, ומצאתי את שייקה יושב במרכז החדר, עצבני, ומשלח מבטיים פולניים מדרגה ראשונה לעבר הכניסה. הבטתי לכיוון הנכון, וראיתי את אבי מחטט, כרגיל, בארגז הכלים. ניגשתי לברר עם אבי מה קורה, והוא הסביר לי שהחתול שלי חסר החלטיות, כבר שלוש פעמים נפרדות אבי היה צריך לפתוח את הדלת הראשית לשייקה שביקש להכנס, וכל פעם, לאחר דקות ספורות, שייקה יצא מן הבית דרך דלת שייקה, רק כדי לחזור להתדפק על דלתות הזכוכית. כשהוסברה לאבי הבעיה, הוא פינה לשייקה את כורסאתו, ושייקה, במהירות הבזק, מיהר אליה, להתכרבל ולישון לכמה שעות הקרובות.
זה היה יחסית פשוט. אבל כותרת ההודעה הזו מגיעה מאירוע אחר. ביום לאחר ההגעה אמי רצתה לשטוף מספר בגדים וליבש אותם. הצעתי לייבש על הראדיאטור בחדרם נתקלה במבטי בוז. היא רוצה שהבגדים יתייבשו מהר, ומה מהיר יותר מתליה בשמש? אבי אירגן חוט תליה על קיר בנייני השירות, ואמי תלתה שם מספר בגדים. בערב היא הניחה דברים אחרים על הראדיאטור. בבוקר הבגדים על הראדיאטור היו יבשים וחמימים, בעוד הכביסה התלויה ... טוב, היא הייתה תלויה בחוץ למשך כל הלילה, למה אפשר לצפות? בבוקר שייקה ביקש אוכל, אכל, ויצא לטיול בוקר. את טיול הבוקר הוא נוהג לפתוח בצעדה על השביל המרוצף לאורך מבני השירות, ולחצות את הגדר לחצר השכנים. מה רבה הייתה הפתעתו כאשר הגיע לחלקת הקיר ממנה השתלשלו מכנסיים לחים. שייקה עצר, נשא עינים למעלה במבט סקרני, שלח לעברי מבט מופתע, ושב על עקבותיו כדי לברר איתי מה זה. בדיוק אז אמי ירדה למטה, ויצאה לברר מה שלום כביסתה. שייקה הבין שהיא קשורה לעניין המכנסים הלחים באוויר, ומייד התלווה אליה לבדיקה. הוא הלך לצידה, תוך התלבטות בין רגליה. כאשר הגיעה אל המכנסיים, מבלי למעוד עליו באופן מפתיע, שייקה הביט כלפי מעלה במבטים מלאי סקרנות. חתול, או לא חתול?
