סקרון..

[יוסי הגדול]

אבא שלי חובש במד"א

ומאז שאני זוכר את עצמי רציתי להתנדב במד"א...

 

[Kitchen Witchy]

למה? - ככה!

אצלי זה גם התחיל כמחויבות אישית.. המורה שלי באותה תקופה אמרה לי שהבן שלה נכנס למדא ושזה קורס מאוד אינטנסיבי וקשה ומעניין..ומאתגר! אני בנאדם של אתגרים: ידעתי שאם יש לי מחויבות אישית לעבור- אז לפחות שתעבור בצורה אתגרית, מלאת מרץ ושבעיקר משהו לא שגרתי. אז ניגשתי לראיון שעשה לי פארמדיק אחד, וגם הוא אמר שזה קורס מאוד אינטנסיבי ובלה בלה בלה.. כ"כ הרבה דיבורים סבבו סביב מדא עד כמה זה קשה להתקבל, אבל זה ממש לא נכון. אמא שלי עוסקת בתחום הרפואה (ציטולוגית) אבל מעולם לא התעניינתי ברפואה, פשוט היה לי נחמד ככה להעביר את הזמן עד שזה נהפך לתחביב. ובכלל האנשים שם: יש אנשים שפשוט כיף להיות איתם 8 שעות ביום גם אם לא יוצאים לנסיעות. ובנוסף, להתחיל בגיל 15 להתעסק בהחייאות וטיפול בתאונות דרכים וכל סוגי הטיפולים והמקרים, נראו בעיני כדבר מעניין שכדאי להשקיע ולעזור, הסיפוק וההנאה שאני עושה משהו שחברות שלי לא היו עומדות בזה- מחזק אותי יותר ונותן לי את ה-push להמשיך הלאה.

 

[משהי 17]

זה משהו שבא לי בטבעיות...

מגיל 3 רציתי להיות רופאה... אחרי איזה ניתוח שעברתי... קראתי המון ספרים, הייתי בכל הקורסים והחוגם בנושא.. וכששמעתי על מד"א היה ברור ביותר שאני אצטרף...למרבה הפלא מד"א גרם לי לשנות את יעודי ועכשיו אני רוצה להיות פרמדיקית... רפואת החרום קסמה לי יותר ואני

במד"א... למרות שלפעמים יש אכזבות.. שלכם ב-

נטלי

 

[puckman]

סקרון.. ../images/Emo13.gif

אני לא יודע אם עשתים כבר את הסקר הזה... אבל בכל זאת: מה גרם לכם להתנדב למד"א??? לי אישית כל הקטע של הרפואה נכנס מגיל צעיר (אמא שלי רופאה.. אולי זה בגנים

).. עד כמה שזה ישמע מגעיל: אני פחות בקטע של לתרום לחברה, להחזיר לאומה וכו´.. אני יותר בקטע של להציל,לטפל, לצבור ניסיון. וככה יוצא לי לאזן בין שניהם.. ואתם???