מבעד לאורות פוצעי אופק ראיתי בך אהבה חפצתי להתלהט אל מול תחושות סערה הכלואים בחלומות חמקניים. הושטתי ידי לגעת בערגת תנומות להתפרקד אל מול שלהבת מסתוריך הפוצחת אל מול חדוותי בזמר ושיר. הבט אלי , גופי פורט צליל עינוגים נשזר מתפתל אל גופך כפרח חן המלבלב במסתרים. זורה שביבי תשוקה אל ליל חושק.
הושיטי יד ענוגה פירטי על המיתר העב וראי שלהבת בוהקת והוא יפצח ברון וגופך פרקדן ירנן בידיים אמונות אל תוך ליל סערה אל תוך עלי כותרת יפרח עד שיכרון חושים
המילים פורצות בגאות נחשקת אל מראך הרוטט אלי מבעד לאישונים זוהרים. אני בך ואתה בי לוחש לי דברי רגש מביטה בך בערגה אילמת העוטה עז והדר אל חשק אדיר. בפרשת דרכים אני פורשת כפיי אליך זכה כלבנה רוגשת כחמה בליבי שירת תשוקה בגופי מגע אהבה הרוחץ בחדווה אל מול להט כיסופיך.
לשבור להט כיסופייך כמו נועד הוא לנוע בתוך כתליו לאכול מתנובתו כחוצב להבות אש בחדווה ובמתק שפתיים יערגו לרנן שהומתק וישב בשער המקדש וקולות היום יהפכו לרחשי הליל
בקצות המילים ניצבות מילים קטנות הנמשכות אל דמותך כשדה מגנטי והן אורגות למגע מסתדרות בשורה לחוש , לגעת , בך. זה אינו הגוף המשווע לחום לשירת תשוקות רכה ונוגעת. זו הנפש הרוצה לחבור לקסם נשמתך הרותחת.
אם יש את נפשך לדעת סער משעוליי לדמוע , לאהוב לחולל בזרועותי.. לדעת רז הוויתי המתלקחת בסתר שמיך.. הושט ידך לדפדף בתחושותי לרשרש צילי תשוקתך בקלף חיי להשקיט כיסופיי. אם יש את נפשך לדעת..
לא ידעתי שיש כאן עוד ערגה, אל תוך הליל לתומי יצאתי, אל מתחת לזרמי המים הצוננים ואתן מעירות בי להט עדנה חוזרת בטרם אלך אל יצועי לשכב באלכנוס והיכן הריגוש ישקוט !! אין בכן רחמים!