סקס עשיר 2
(מומלץ לקרוא תחילה את "סקס עשיר 1")
יום שבת
שמש, פלייליסט עשיר בקטעי מוזיקת דאנס מקורית, כולם משתוללים, קופצים לבריכה דרך חישוקים מפלצף, שמן גזר נשפח כמו הוודקה, כולם מסטולים או שיכורים או שניהם ביחד, רוח צפונית, הים עולה, בקרוב נוכל לגלוש שוב, המנגל לא נירגע, יש פה המולה! "מי לאזעזל כל האנשים האלה?", אני שואל את עצמי ולא מוצא תשובה. בן רץ אלי עם אקווריום ביד, כולו מאושר, צוחק לו כל הדרך עד אלי, יורד על הבירכיים, מסתכל אלי ואומר "תיראה... החרא של לין צף", אני מעקם את הפרצוף, נעמד, מביט כלפי מטה לכיוונו של בן, ושואל "בן... מי כל האנשים האלה בבית שלי? למה יש לך חרא של מישהי שקוראים לה לין בתוך אקווריום, והאם אתה מודע לעובדה ששתי זונות דחפו לי אתמול דילדו לתחת?
בן: מעלה את החיוך, כאילו עשיתי לו את היום "האלק אתה רוי, תמיד שואל שאלות",
אני מחכה, ממשיך להסתכל עליו, עוברות כמה שניות, החיוך יורד לגמרי, הוא מצקצק כאילו הרסתי לו ואומר "טוב... אז.. אלה האנשים שבאו למסיבה אצלך היום, החרא שאתה רואה פה הוא חרא מיוחד מאוד. לין טענה שהיא אף פעם לא מחרבנת ושבנות לא מחרבנות בכלל, היא הייתה בשירותים, הייתה סתימה, היא קראה לי והחלטתי שהגוש קקי שלה הוא היסטוריה, ולגבי הזונות, זאת הייתה בקשה שלך..." אני מביט בו בפרצוף של לא מבין, אז הוא מסביר, "ותביאו בחורות מיוחדות לשם שינוי, כאילו שעושות דברים מיוחדים"... מה? מה הדפוק הזה רוצה ממני... "על מה אתה מדבר בן, נידפק לך המוח?" הוא "רוי אחי, זה שאתה כבר לא זוכר כלום זאת לא אשמתי, ביקשת זונות מיוחדות הבאנו זונות מיוחדות, דרך אגב.. שילמנו להן מהקופה... ניסיתי להירגע אבל בכל מאית שנייה הדם שלי עלה בטמפרטורה, לא ידעתי על מה הוא מדבר אבל אני יודע שבקופה אף אחד לא נוגע בלי להגיד לי... טוב, הוא היה כולו מסטול, האקווריום התחיל להסריח, ואני התחלתי לעכל, הן היו זונות שתקעו לי דילדו מתכתי בתחת בגלל שאני ביקשתי להזמין אותן ובנוסף הן לקחו ממני כסף.
השטח של הוילה שלי
התפרס על כעשרה דונמים, המרחב הזה והמרחק מהשכנים, איפשר לעשות רעש ללא הגבלה. מכאן נוכל להבין, ששילוב של חוסר מעש עקב אקזיט מהיר, אי הגבלה של מזומנים לביזבוז, והחברים שלי, יוצא שבכל יום אני מתעורר אל הלא נודע, ובכל ערב אני צולל שוב אל חוסר ההיגיון המוחלט שקיים בעולם. כל בוקר זה להיוולד מחדש. קרני האור הראשונים כל כך מסנוורים, האויר כל כך נעים לנשימה, והכרחי. המים הופכים למעדן אמיתי, האנשים תמיד חדשים לי, יש משהו טוב באויר, יש חופש. יש מלא כוסות על הדשא, המקררים פתוחים, חצאי גלידות בכל פח, המים בבריכה צבועים בשלל צבעים, זה לא מפריע לאף אחד, לפעמים מתחיל שיר מזרחית, ומיד ניפסק... אני מקיף את הבריכה ונכנס פנימה לבית, שוב צרחות, צחוקים של בחורות, אנשים רצים, מחייכים, אומרים שלום, מחפשים את הג'ינס שלהם. אני מגיע למטבח וקולט את בן אוכל משהו והאקווריום לידו. אני מנסה לחבר כמה מילים כדי לתאר לו כמה בן זונה מסריח הוא ושיעיף את הגוש חרא של לין מהמטבח שלי, אבל כל מה שיוצא לי זה, "אתה יכול לארגן לי את המספר של הזונות האלה" הוא לועס וחושב, עוצר עם הלעיסה ואומר "לא אחי, זה מתקשרים למכון, יש לי את המספר, יענה לך מישהו תגיד שאתה רוצה את החוויה הכי מיוחדת שהם יכולים להעניק לגבר", אוי, ככה אני הולך לאתר אותן, אלו שהעניקו לי את החויה הכי מיוחדת שיכלתי לקבל, באמת מיוחדת, הבעיה שהן ניצלו אותי, הן זיהו חולשה, ניצלו אותה, החמירו אותה בכך שהן שיכרו אותי יותר, ולבסוף נתנו לי להישאר מדמם בשדה הקרב וברחו, הם במפורש ברחו, אני זוכר את הצעדים המהירים שלהן, עם הנעלי עקב האלה, איך לא קלטתי שהן זונות... רגע... היה קעקוע, מה זה היה... הייתה נוצה של טווס, והיה עוד משהו... סעמק, הזיכרון שלי צוחק עלי...
אני מתקשר
היא לא ידידותית במיוחד, אומרת מחירים, מציינת את הגבולות, ולא עוזרת לי במיוחד... אני מברר אם אפשר להגיע למכון, היא נותנת לי כתובת, סימן זיהוי למקום ומזכירה שאצלה הכי זול זה 600... עולה לסקשן, שם את המגפיים, ניגש לדלת היציאה, פותח אותה, קולט מה אני משאיר בתוך הבית שלי, לא מתעמק בזה, יוצא החוצה, שכונה יפה... מביט ימינה, קולט את הים, מביט שמאלה, קולט שורה של שבע או שמונה רכבים, אני מצליח להבין שהם שלי אבל לא זוכר אף פעם מדויקת שקניתי אחת מהמכוניות האלה, מה ניסגר איתי? אני ניגש לתיבה שעל הקיר. התיבה נעולה ובה יש את כל המפתחות, זה משו שלעולם אני לא שוכח, את זה, ואת וזה שהמפתח שלי תמיד על הצוואר שלי, שולח יד, ו, "מה?!" איפה השרשרת?! איפה המפתח שלי??? אני נוגע בגרון וכואב לי, אני רץ פנימה מסתכל במראה וקולט סימן כריכה אדום, הן חנקו אותי? זה לא קרה לי מעולם. לא זה ולא דילדו בתחת, יש לי הרגשה שאיכשהו השניים קשורים. אני משיג רכב ויוצא, הכל מהיר מאוד בשטח העירוני, הג'יפיאס מנהיג באחריות, שירים טובים ברדיו, זה לא הגיוני אבל היה לי עוד יותר לא הגיוני שאיבדתי את המפתח, הגעתי.
אני בחדרון קטנטן, חובש כובע, מרקיב משקפי שמש ולבוש כמו סרסור כושי, הדלת נפתחת, אני מציץ. הכובע על העיניים, אי אפשר לראות אותי, "היי, אני שחר, מוצצת, מקבלת בתחת, מזדיינת..." אני מרים את הראש, סורק את הגוף שלה, הוא לא מעניין, אני אומר רק "תודה", היא מסתובבת ויוצאת. הדלת נישארת חצי פתוחה, רעש צעקות במקום, עוד אחת נכנסת, "היי אני...." לא יכלתי לשמוע אותה, הבחנתי ברגל ארוכה עם נעל עקב וקעקוע שאני מחפש, "תודה, אני רוצה את זאת עם הקעקוע של נוצה", "דריה, אני אראה אם היא פנויה ואני אקרא לה".
יופי, אני עומד להיות איתה באותו תא של מטר על מטר, מה בדיוק אני מתכנן לעשות. אין לי זמן ואני שומע צעדים מתקרבים לתא שלי... הדלת נפתחת והנוצה עומדת מולי.
(מומלץ לקרוא תחילה את "סקס עשיר 1")
יום שבת
שמש, פלייליסט עשיר בקטעי מוזיקת דאנס מקורית, כולם משתוללים, קופצים לבריכה דרך חישוקים מפלצף, שמן גזר נשפח כמו הוודקה, כולם מסטולים או שיכורים או שניהם ביחד, רוח צפונית, הים עולה, בקרוב נוכל לגלוש שוב, המנגל לא נירגע, יש פה המולה! "מי לאזעזל כל האנשים האלה?", אני שואל את עצמי ולא מוצא תשובה. בן רץ אלי עם אקווריום ביד, כולו מאושר, צוחק לו כל הדרך עד אלי, יורד על הבירכיים, מסתכל אלי ואומר "תיראה... החרא של לין צף", אני מעקם את הפרצוף, נעמד, מביט כלפי מטה לכיוונו של בן, ושואל "בן... מי כל האנשים האלה בבית שלי? למה יש לך חרא של מישהי שקוראים לה לין בתוך אקווריום, והאם אתה מודע לעובדה ששתי זונות דחפו לי אתמול דילדו לתחת?
בן: מעלה את החיוך, כאילו עשיתי לו את היום "האלק אתה רוי, תמיד שואל שאלות",
אני מחכה, ממשיך להסתכל עליו, עוברות כמה שניות, החיוך יורד לגמרי, הוא מצקצק כאילו הרסתי לו ואומר "טוב... אז.. אלה האנשים שבאו למסיבה אצלך היום, החרא שאתה רואה פה הוא חרא מיוחד מאוד. לין טענה שהיא אף פעם לא מחרבנת ושבנות לא מחרבנות בכלל, היא הייתה בשירותים, הייתה סתימה, היא קראה לי והחלטתי שהגוש קקי שלה הוא היסטוריה, ולגבי הזונות, זאת הייתה בקשה שלך..." אני מביט בו בפרצוף של לא מבין, אז הוא מסביר, "ותביאו בחורות מיוחדות לשם שינוי, כאילו שעושות דברים מיוחדים"... מה? מה הדפוק הזה רוצה ממני... "על מה אתה מדבר בן, נידפק לך המוח?" הוא "רוי אחי, זה שאתה כבר לא זוכר כלום זאת לא אשמתי, ביקשת זונות מיוחדות הבאנו זונות מיוחדות, דרך אגב.. שילמנו להן מהקופה... ניסיתי להירגע אבל בכל מאית שנייה הדם שלי עלה בטמפרטורה, לא ידעתי על מה הוא מדבר אבל אני יודע שבקופה אף אחד לא נוגע בלי להגיד לי... טוב, הוא היה כולו מסטול, האקווריום התחיל להסריח, ואני התחלתי לעכל, הן היו זונות שתקעו לי דילדו מתכתי בתחת בגלל שאני ביקשתי להזמין אותן ובנוסף הן לקחו ממני כסף.
השטח של הוילה שלי
התפרס על כעשרה דונמים, המרחב הזה והמרחק מהשכנים, איפשר לעשות רעש ללא הגבלה. מכאן נוכל להבין, ששילוב של חוסר מעש עקב אקזיט מהיר, אי הגבלה של מזומנים לביזבוז, והחברים שלי, יוצא שבכל יום אני מתעורר אל הלא נודע, ובכל ערב אני צולל שוב אל חוסר ההיגיון המוחלט שקיים בעולם. כל בוקר זה להיוולד מחדש. קרני האור הראשונים כל כך מסנוורים, האויר כל כך נעים לנשימה, והכרחי. המים הופכים למעדן אמיתי, האנשים תמיד חדשים לי, יש משהו טוב באויר, יש חופש. יש מלא כוסות על הדשא, המקררים פתוחים, חצאי גלידות בכל פח, המים בבריכה צבועים בשלל צבעים, זה לא מפריע לאף אחד, לפעמים מתחיל שיר מזרחית, ומיד ניפסק... אני מקיף את הבריכה ונכנס פנימה לבית, שוב צרחות, צחוקים של בחורות, אנשים רצים, מחייכים, אומרים שלום, מחפשים את הג'ינס שלהם. אני מגיע למטבח וקולט את בן אוכל משהו והאקווריום לידו. אני מנסה לחבר כמה מילים כדי לתאר לו כמה בן זונה מסריח הוא ושיעיף את הגוש חרא של לין מהמטבח שלי, אבל כל מה שיוצא לי זה, "אתה יכול לארגן לי את המספר של הזונות האלה" הוא לועס וחושב, עוצר עם הלעיסה ואומר "לא אחי, זה מתקשרים למכון, יש לי את המספר, יענה לך מישהו תגיד שאתה רוצה את החוויה הכי מיוחדת שהם יכולים להעניק לגבר", אוי, ככה אני הולך לאתר אותן, אלו שהעניקו לי את החויה הכי מיוחדת שיכלתי לקבל, באמת מיוחדת, הבעיה שהן ניצלו אותי, הן זיהו חולשה, ניצלו אותה, החמירו אותה בכך שהן שיכרו אותי יותר, ולבסוף נתנו לי להישאר מדמם בשדה הקרב וברחו, הם במפורש ברחו, אני זוכר את הצעדים המהירים שלהן, עם הנעלי עקב האלה, איך לא קלטתי שהן זונות... רגע... היה קעקוע, מה זה היה... הייתה נוצה של טווס, והיה עוד משהו... סעמק, הזיכרון שלי צוחק עלי...
אני מתקשר
היא לא ידידותית במיוחד, אומרת מחירים, מציינת את הגבולות, ולא עוזרת לי במיוחד... אני מברר אם אפשר להגיע למכון, היא נותנת לי כתובת, סימן זיהוי למקום ומזכירה שאצלה הכי זול זה 600... עולה לסקשן, שם את המגפיים, ניגש לדלת היציאה, פותח אותה, קולט מה אני משאיר בתוך הבית שלי, לא מתעמק בזה, יוצא החוצה, שכונה יפה... מביט ימינה, קולט את הים, מביט שמאלה, קולט שורה של שבע או שמונה רכבים, אני מצליח להבין שהם שלי אבל לא זוכר אף פעם מדויקת שקניתי אחת מהמכוניות האלה, מה ניסגר איתי? אני ניגש לתיבה שעל הקיר. התיבה נעולה ובה יש את כל המפתחות, זה משו שלעולם אני לא שוכח, את זה, ואת וזה שהמפתח שלי תמיד על הצוואר שלי, שולח יד, ו, "מה?!" איפה השרשרת?! איפה המפתח שלי??? אני נוגע בגרון וכואב לי, אני רץ פנימה מסתכל במראה וקולט סימן כריכה אדום, הן חנקו אותי? זה לא קרה לי מעולם. לא זה ולא דילדו בתחת, יש לי הרגשה שאיכשהו השניים קשורים. אני משיג רכב ויוצא, הכל מהיר מאוד בשטח העירוני, הג'יפיאס מנהיג באחריות, שירים טובים ברדיו, זה לא הגיוני אבל היה לי עוד יותר לא הגיוני שאיבדתי את המפתח, הגעתי.
אני בחדרון קטנטן, חובש כובע, מרקיב משקפי שמש ולבוש כמו סרסור כושי, הדלת נפתחת, אני מציץ. הכובע על העיניים, אי אפשר לראות אותי, "היי, אני שחר, מוצצת, מקבלת בתחת, מזדיינת..." אני מרים את הראש, סורק את הגוף שלה, הוא לא מעניין, אני אומר רק "תודה", היא מסתובבת ויוצאת. הדלת נישארת חצי פתוחה, רעש צעקות במקום, עוד אחת נכנסת, "היי אני...." לא יכלתי לשמוע אותה, הבחנתי ברגל ארוכה עם נעל עקב וקעקוע שאני מחפש, "תודה, אני רוצה את זאת עם הקעקוע של נוצה", "דריה, אני אראה אם היא פנויה ואני אקרא לה".
יופי, אני עומד להיות איתה באותו תא של מטר על מטר, מה בדיוק אני מתכנן לעשות. אין לי זמן ואני שומע צעדים מתקרבים לתא שלי... הדלת נפתחת והנוצה עומדת מולי.
