מודה ועוזבת
New member
סקס כתום
הם הגיעו לשם מתוך הידיאולוגיה. הם עוזבים כי אמרו להם. כי מגרשים אותם. בפעם האחרונה הוא רצה לתנות אהבה בדירה הקטנה שלהם מול הים. לעבר אותה שם,שיוולדו להם תאומים. לאחד ייקראו שירה, לשני ים. הכל כבר בתוך קרטונים. הקראווילות מחכות להם. היא מחכה לו. בחדר השינה, בתחתון כתום,בחזיה כתומה תואמת. זה נורא הצחיק אותו, אבל כשהיא נכנסה לחדר,ודמעות שוטפות את פניה, זה כבר היה נורא עצוב. המיטה עמדה עדיין במקומה. מוכנה. לרעשים שלהם. לגניחות שלהם. לפעם האחרונה שלהם עליה. היא התיישבה לידו,מחכחת רגלה בשלו, לאט מתקרבת אליו. משקה אותו מהרוק שלה, מחליפה איתו מיצים של כאב, של לב דואב. הבטן עולה ויורדת, הוא עליה עולה. מסיט את התחתון הכתום,מגלה דגדגן נפוח, רטוב. מלא מיצים של תשוקה. הוא יודע שיש הרבה עצב בתוכה. הפיטמה לפיו מוגשת, הוא מרגיש אייך לאט היא אליו מתמסרת. מחזיק בשני ידיה, וחודר. בהתחלה זה ברגש, אח"כ בפראות. כמעט על סף האלימות. הראש מסתחרר נוכח הרטיבות שבין רגליה, מה שבין רגליו עוד יותר מתעורר. כל כולו בוער. אין זמן יותר טוב מזה אותה לעבר. כניסות ויציאות מתוך גופה מלווים בכאב ועונג רצוף, לאט לאט הם מתקרבים יחד לשיא, כתם אחרון על המצעים מזרעו ניתזים, שניהם שוכבים מחובקים. בבכי קורע לב את ביתם הם עוזבים, יודעים שאת הבית הזה לא יראו לעולמים.
אין מקום כמו הבית...
הם הגיעו לשם מתוך הידיאולוגיה. הם עוזבים כי אמרו להם. כי מגרשים אותם. בפעם האחרונה הוא רצה לתנות אהבה בדירה הקטנה שלהם מול הים. לעבר אותה שם,שיוולדו להם תאומים. לאחד ייקראו שירה, לשני ים. הכל כבר בתוך קרטונים. הקראווילות מחכות להם. היא מחכה לו. בחדר השינה, בתחתון כתום,בחזיה כתומה תואמת. זה נורא הצחיק אותו, אבל כשהיא נכנסה לחדר,ודמעות שוטפות את פניה, זה כבר היה נורא עצוב. המיטה עמדה עדיין במקומה. מוכנה. לרעשים שלהם. לגניחות שלהם. לפעם האחרונה שלהם עליה. היא התיישבה לידו,מחכחת רגלה בשלו, לאט מתקרבת אליו. משקה אותו מהרוק שלה, מחליפה איתו מיצים של כאב, של לב דואב. הבטן עולה ויורדת, הוא עליה עולה. מסיט את התחתון הכתום,מגלה דגדגן נפוח, רטוב. מלא מיצים של תשוקה. הוא יודע שיש הרבה עצב בתוכה. הפיטמה לפיו מוגשת, הוא מרגיש אייך לאט היא אליו מתמסרת. מחזיק בשני ידיה, וחודר. בהתחלה זה ברגש, אח"כ בפראות. כמעט על סף האלימות. הראש מסתחרר נוכח הרטיבות שבין רגליה, מה שבין רגליו עוד יותר מתעורר. כל כולו בוער. אין זמן יותר טוב מזה אותה לעבר. כניסות ויציאות מתוך גופה מלווים בכאב ועונג רצוף, לאט לאט הם מתקרבים יחד לשיא, כתם אחרון על המצעים מזרעו ניתזים, שניהם שוכבים מחובקים. בבכי קורע לב את ביתם הם עוזבים, יודעים שאת הבית הזה לא יראו לעולמים.