סקס זה פאסה !!!
פעם... פעם חשבתי שסקס זה הכל. פעם חשבתי שסקס זה עולם ומלואו. פעם הסתובבתי בעולם שטוף חשק ותאווה. פעם חשבתי שכל אישה יפה, עירומה ורוצה אצלי במיטה, תשים אותי על גג העולם. והיום? היום אני כבר לא מבין כלום. לא יודע. כמו חרק שנמשך אל האור, לעולם לא אומר לא לאישה נאה. עדיין מסופק מהכיבוש. מסופק מהסיטואציה. אולי אפילו נהנה מהחום והחיבוק והאמפטיה ומהאכפתיות (בתנאי שזה לא איזה סטוץ מהרחוב), אבל.... מרגיש יותר ויותר ש.... שאני מפספס משהו מאוד מאוד יסודי. היא במיטה שלי. קולף ממנה את בגדיה. מריח את צוארה, מנשק את אחורי אוזנה, מלקק את טבורה. טובל בנוזליה. עולה יורד. מסתובב. מתאמץ. פליק-פלאק לאחור, צוקהרה לפנים. תנוחה מימין, אנחה לשמאל. טועם. מריח. מלקק. נוגע. מנשק. מחבק. מלטף. לפעמים אפילו אוהב. מביט על עצמי מלמעלה. מביט על עצמי מהצד. מביט על עצמי ובודק. מוודא שהכל טוב. שהביצוע הולם. מביט על עצמי ומודד זמנים. בוחן ביצועים. אינטגרלים של מעשים. מקפיד להפנים. להשתפר. להפיק לקחים, ללמוד ממשגים. עסוק בבחינה. עסוק בהצלחה. עסוק בהשלמה מושלמת של הכיבוש. לא נח ולא שוקט עד שהיא מתפרקת, חסרת נשימה ומסופקת. (ולא. לא תמיד מצליח). ולא נח ולא שוקט ומתאמץ ועובד ומאבד את עצמי. מאבד את מה שבאמת שלי. מאבד את ההנאה. מאבד את התשוקה. שוכח את התאווה. לא מוצא את העונג. מחפש את האורגזמה. וככל שהיא יותר שלי. ככל שהיא יותר חשובה לי. ככל שהלב שלי יותר שלה. כך, יותר ויותר, אני לא מצליח לבוא. לא מצליח להתפרק. לא מצליח לגמור. רוצה עונג. רוצה אורגזמה אחת חזקה ואמיתית ולא שפיכה מאולצת הדורשת מאמץ וריכוז. רוצה התפנקות. רוצה טוהר. רוצה ולא מוצא. לא מוצא את הרוגע. לא מצליח לתרגם את החשק לעונג. לא מצליח לפרק את התאווה לאורגזמה. העונג הפיזי הזה. המפרק. העונג השמימי. העונג הזה שאמרו לי שהוא קיים. לפעמים מזדעזע מכמה ההיא פגעה בי. במקומות לא נתפסים. במקומות הזויים. בנבחי הפנימיות הכי כמוסים ונחבאים. זוכר שהיינו במיטה. זוכר את הזיונים. אחת לשבועיים, לחודש, לשבוע. זוכר שמרוב נדירות, רציתי הכל. רציתי עוד ועוד. רציתי שהמעשה הנדיר, אם כבר מתרחש, יהיה מושלם, יהיה מסוגנן. כמו ילד שפתחו לו את הדלת לחנות הממתקים, לא רציתי לעזב, לא רציתי לגמור. ובליל גרושי. ביום הגט. חודשים ארוכים אחרי שעזבתי את הבית. עמוק בתוך חיי החדשים. בעישון לילה של חורף גשום, בין שמיכות וכרים, אישה אחרת, יקרה וטהורה, הפסיקה אותי באמצע הריקוד המכני, בוכה, דופקת באגרופיה על חזי. "תפסיק לזיין אותי", היא אמרה "תתחיל לאהוב" אמרה ושיתקה אותי. מלותיה מכות בי גם עכשיו. ומסתובב עם המחשבות הלא שלמות האלו כבר כמה חודשים. ויודע שהליקוי הזה שבי, הוא רק תוצאה של הכשל הבסיסי. הכשל הזה הפנימי, החבוי, המסתורי. אב כל הכשלים. אם כל השריטות. ואני משלה את עצמי כבר חודשים. מספר לעצמי סיפורים על כך שאני מטפל היטב בעצמי. מחרטט לעצמי על כך שאני לומד וחוקר ומבין. ומה שאני באמת מבין עכשיו זה שאני לא מבין כלום. ממש כלום לא מבין. אולי מבין בעצם משהו אחד קטן. מבין שסקס...סקס זה פאסה !!! ותודה לגורו הלבן והקרח תודה למוכר הדילדו הכפול שפתחת את עיני אמר... ולא ידע מה אמר
פעם... פעם חשבתי שסקס זה הכל. פעם חשבתי שסקס זה עולם ומלואו. פעם הסתובבתי בעולם שטוף חשק ותאווה. פעם חשבתי שכל אישה יפה, עירומה ורוצה אצלי במיטה, תשים אותי על גג העולם. והיום? היום אני כבר לא מבין כלום. לא יודע. כמו חרק שנמשך אל האור, לעולם לא אומר לא לאישה נאה. עדיין מסופק מהכיבוש. מסופק מהסיטואציה. אולי אפילו נהנה מהחום והחיבוק והאמפטיה ומהאכפתיות (בתנאי שזה לא איזה סטוץ מהרחוב), אבל.... מרגיש יותר ויותר ש.... שאני מפספס משהו מאוד מאוד יסודי. היא במיטה שלי. קולף ממנה את בגדיה. מריח את צוארה, מנשק את אחורי אוזנה, מלקק את טבורה. טובל בנוזליה. עולה יורד. מסתובב. מתאמץ. פליק-פלאק לאחור, צוקהרה לפנים. תנוחה מימין, אנחה לשמאל. טועם. מריח. מלקק. נוגע. מנשק. מחבק. מלטף. לפעמים אפילו אוהב. מביט על עצמי מלמעלה. מביט על עצמי מהצד. מביט על עצמי ובודק. מוודא שהכל טוב. שהביצוע הולם. מביט על עצמי ומודד זמנים. בוחן ביצועים. אינטגרלים של מעשים. מקפיד להפנים. להשתפר. להפיק לקחים, ללמוד ממשגים. עסוק בבחינה. עסוק בהצלחה. עסוק בהשלמה מושלמת של הכיבוש. לא נח ולא שוקט עד שהיא מתפרקת, חסרת נשימה ומסופקת. (ולא. לא תמיד מצליח). ולא נח ולא שוקט ומתאמץ ועובד ומאבד את עצמי. מאבד את מה שבאמת שלי. מאבד את ההנאה. מאבד את התשוקה. שוכח את התאווה. לא מוצא את העונג. מחפש את האורגזמה. וככל שהיא יותר שלי. ככל שהיא יותר חשובה לי. ככל שהלב שלי יותר שלה. כך, יותר ויותר, אני לא מצליח לבוא. לא מצליח להתפרק. לא מצליח לגמור. רוצה עונג. רוצה אורגזמה אחת חזקה ואמיתית ולא שפיכה מאולצת הדורשת מאמץ וריכוז. רוצה התפנקות. רוצה טוהר. רוצה ולא מוצא. לא מוצא את הרוגע. לא מצליח לתרגם את החשק לעונג. לא מצליח לפרק את התאווה לאורגזמה. העונג הפיזי הזה. המפרק. העונג השמימי. העונג הזה שאמרו לי שהוא קיים. לפעמים מזדעזע מכמה ההיא פגעה בי. במקומות לא נתפסים. במקומות הזויים. בנבחי הפנימיות הכי כמוסים ונחבאים. זוכר שהיינו במיטה. זוכר את הזיונים. אחת לשבועיים, לחודש, לשבוע. זוכר שמרוב נדירות, רציתי הכל. רציתי עוד ועוד. רציתי שהמעשה הנדיר, אם כבר מתרחש, יהיה מושלם, יהיה מסוגנן. כמו ילד שפתחו לו את הדלת לחנות הממתקים, לא רציתי לעזב, לא רציתי לגמור. ובליל גרושי. ביום הגט. חודשים ארוכים אחרי שעזבתי את הבית. עמוק בתוך חיי החדשים. בעישון לילה של חורף גשום, בין שמיכות וכרים, אישה אחרת, יקרה וטהורה, הפסיקה אותי באמצע הריקוד המכני, בוכה, דופקת באגרופיה על חזי. "תפסיק לזיין אותי", היא אמרה "תתחיל לאהוב" אמרה ושיתקה אותי. מלותיה מכות בי גם עכשיו. ומסתובב עם המחשבות הלא שלמות האלו כבר כמה חודשים. ויודע שהליקוי הזה שבי, הוא רק תוצאה של הכשל הבסיסי. הכשל הזה הפנימי, החבוי, המסתורי. אב כל הכשלים. אם כל השריטות. ואני משלה את עצמי כבר חודשים. מספר לעצמי סיפורים על כך שאני מטפל היטב בעצמי. מחרטט לעצמי על כך שאני לומד וחוקר ומבין. ומה שאני באמת מבין עכשיו זה שאני לא מבין כלום. ממש כלום לא מבין. אולי מבין בעצם משהו אחד קטן. מבין שסקס...סקס זה פאסה !!! ותודה לגורו הלבן והקרח תודה למוכר הדילדו הכפול שפתחת את עיני אמר... ולא ידע מה אמר
