סקס ובגידות...

  • פותח הנושא בר
  • פורסם בתאריך
קשר אינטימי יכול להיות גם במילים ולא רק

במעשים- אם בן זוגי יגיד למישהי אחרת שהוא אוהב אותה וזה ברמה של אוהב בין בחור לבחורה, ולא בין דודה לאחיין
, מבחינתי זאת בגידה.
 

nate2000

New member
אספר מקרה שקרה לי

האקס שלי ואני יצאנו 3 שנים. הייתה לו "ידידה" טובה מהלימודים. הם למדו יחד למבחנים, היו להם שיעורים משותפים, תחומי עניין משותפים והרשימה עוד ארוכה. אותה אחת התחילה לצאת עם מישהו והX התחיל לצאת איתי. אחרי איזו תקופה היא נפרדה מהחבר שלה וכמובן באה ישר לספר זאת ל X שלי. הם התחילו להתקרב מתחת לאף שלי ואני איכשהו לא ראיתי את זה. עד שיום אחד הוא פשוט סיפר לי שהוא מתחיל להתאהב בה ושיש לו רגשות אליה. והמסכן בכה לי כל היום כמה רע לו ושהוא לא יודע מה לעשות. אחרי לבטים של כמה ימים הוא החליט להישאר איתי. אגב אותה בחורה מצאה סיבה לקטוע איתו את הקשר באיזשהו תירוץ טיפשי- אולי כי גם היא התחילה לפתח רגשות ולא רצתה להיות צלע שלישית. אני אישית סלחתי לו וקיבלתי אותו בחזרה אחרי לבטים רבים. היה לי מאוד קשה לסלוח לו והרגשתי הקלה עצומה כשאותה הידידה החליטה לנתק איתו קשר. הוא טען שמעולם לא היה בניהם משהו פיזי. אני בחרתי להאמין לו גם כדי לשקם את הקשר וגם כי לא היו לי הוכחות. להגיד את האמת היה לי הרבה יותר פשוט אם הוא היה רק שוכב איתה. מבחינתי העלבון היה צורב פחות. הרבה יותר קל לי לקבל סקס נטו מאשר הודעה בסגנון "יש לי רגשות כלפיה.... אני חושב שאני מתאהב בה....".
 
אני ממש מסכימה!

בעיני, הבגידה האולטימטיבית היא לפתח רגשות רציניים כלפי אדם שאינו בן/בת הזוג. כשהראש והלב עסוקים באדם אחר. וכמובן שבגידה פיזית גם נכנסת להגדרת בגידה, אך סקס יכול להיות דחף ריגעי וחד פעמי, שלא בהכרח כולל משהו מעבר...
 
אני פשוט לא יודעת...

מצד אחד אני יודעת שאני אפגע מאוד מאוד באם בן זוגי יבגוד בי, מצד שני, לא בטוח שאני אזרוק אותו ואת הקשר לפח. הקשר שיש לי עכשיו הוא טוב, הוא עושה לי טוב והוא מוציא ממני גם דברים טובים, אם הוא ילך עכשיו עם מישהי אחרת יכול להיות שאני אתעקש להתגבר על הבגידה רק בגלל שאנחנו כ"כ מוצלחים ביחד. מצד שני, הבחור ממש מעריץ אותי ואני יודעת אפילו שהוא לא חושב על לגעת בנשים אחרות, אז אולי יש לי משהו בראש שמלכתחילה שם לי מחסום לחשוב על זה שהוא יבגוד בי, אני לא מצליחה לתאר מצב שזה יכול לקרות בכלל. אני מרגישה מאוד בטוחה איתו.
 
אני באמת שלא רוצה לעשות זאת...

ואני מאוד שונאת את עצמי כי לא מגיע לך לשמוע את זה ואני באמת מתנצלת מכל הלב והנשמה ממעמקי ליבי אבל: NEVER SAY NEVER. הייתי שם. עם הבחור המקסים והמעריץ שלי. עם הבחור הכ"כ מוצלח שלי שהעריץ אותי ואהב אותי. בחור שדיבר איתי על חתונה, על שמות לילדים, על שאיהיה אמא הכי טובה בעולם ואישה הכי נחשקת ומוצלחת בעולם, ועל מתי כבר נעבור לגור ביחד כי הוא לא יכול יותר בלעדיי!!!! אבל בבוקר אחד...מי היה מאמין...התגלתה לה שורת מעשים נבזים: הבגידות. ועוד במקום עבודתו המשותף לזה של אימי. (כן עם עבדו יחד). לקחתי מזה לקח לחיים ומאז לקחתי לחיקי פתגם מאוד מאוד נכון..."כבדהו וחשדהו". למען האמת הבחור שלי היום נאמן לי כמו שלא הכרתי גבר כזה מעולם, והוא עזר לי בצורה נהדרת להתגבר על החולשה הזו של..בגידה..אבל כשנכווים מזה פעם אחת...אוי כמה שזה מפחיד. אני מאחלת לך רק טוב, ושלא תדעי ימים קשים כפי שאני עברתי. שתיהיה לכם מערכת יחסים מוצלחת ומלאת אהבה. וכל אשר נכתב כאן באשר הוא - נכתב מתוך דאגה ורצון טוב.
 
ברור שזה מדאגה! לרגע לא פקפקתי ../images/Emo13.gif

אבל את חושבת שזה רע שאני פשוט סומכת עליו ב-100%? את חושבת שאני צריכה קצת לחשוד למרות שאין לי במה? אני רוצה את האמת, מה את עכשיו עושה עם חבר שלך, כמה את סומכת עליו?
 
אממ..

אף פעם אין 100 אחוז..כמה שזה נשמע רע. (וזו דעתי, ומי שלא יסכים...שישמור את דעתו לעצמו, תודה) שנכווים פעם אחת...לעולם אח"כ אין את ה- 100 אחוז. תמיד צריך לקחת הכל בפרופורציה ולזכור שאת לא חיה בבועה וורודה וכן, גם היא עלולה בכל רגע להתפוצץ לחלקיקים. אני חייתי בעולם וורוד משלי...ונפלתי. הכל התפוצץ לי בפנים. לא הבנתי את השאלה שלך: "מה את עכשיו עושה עם חבר שלך". לא הבנתי אותה. "כמה את סומכת עליו?" = 99.999 אחוז.
 
../images/Emo45.gif

never say never.. אני ממש מאמצת את המשפט הזה, אבל ממש... כל הזמן אני מזכירה לעצמי שעלולים לאכזב אותי, ושאסור לפתח ציפיות..(זה בעצם מה חוסם אותי אולי?..) אם כי תמיד, אני יכולה פתאום לפתח איזה תמימות על משפט מטופש שמישהו אומר ולומר לו: "באמת?...".. ואז הוא יגיד לא..!ושוב אני אחזור ברגע למחשבה של:.." היי..! אבל הבטחת לעצמך שאת לא מאמינה יותר לאף אחד.." העניין הוא שמצד אחד זה טוב, זה מונע אכזבות רבות, אבל מצד שני, זה מאבד כ"כ הרבה מאמון באנשים. אבל אני, כל פעם מחזירה אותו ושוב משפט שיקרי אחד יכול לעצבן אותי בטירוף(לפעמים זה נשמע כ"כ אמיתי ולפעמים בכלל לא טורחים לומר לך שזה סתם היתה אמירה שטותית...)
 
רגע רגע!

לא אמרתי שאסור לפתח ציפיות. אל תוציאי את דבריי מהקשרם. אמרתי שאסור לחיות בבועה וורודה ולהיות בטוחים שלא ניפגע וששום דבר לא יכול לקרות. לזה התכוונתי. לא התכוונתי שאסור לפתח ציפיות!. ביום שנפסיק לפתח ציפיות...ייסתים הקיום שלנו עלי האדמות. לא יהיה לנו בשביל מה לחיות. נכון? אכזבות תמיד יהיו, גם אם נפתח ציפיות וגם אם לא. ביום יום שלנו אנחנו מתאכזבים המון פעמים...גם מסתם דברים קטנים לדוגמא.. *סדוויץ' מועדף שנגמר לארוחת צהריים ואין יותר *עודף עבודה כשחשבנו שנגיע ליום רגוע יותר... *לוח זמנים שהשתבש *תוכניות ותכנונים שלא יצאו לפועל וכו' וכו'... אכזבות תמיד יהיו שם. גם אם נצפה וגם אם לא. מותר לפתח ציפיות ואף רצוי! אחרת מה זה שווה? אבל תמיד צריך לזכור שגם כשהכל נראה וורוד ומושלם, זה לא אומר שהכל יכול להתפוצץ ברגע. זה כואב, אבל זה ככה.
 
דמעה ובובה

כשקראתי לראשונה את התגובה של בובה לגביי בגידה , אז המחשבות הראשונות שעלו לי היו : "איזה יופי שיש לה אמון מלא בבן זוגה, ככה זה צריך להיות, איזה בגרות ורציונאליות היא מגלה" והסיבה היחידה שלא העלתי את זה על המסך,היא מהסיבה הפשוטה שהמחשבה שבאה לי אח"כ היא NEVER SAY NEVER וחשבתי לעצמי, שסיטואציה כזו מתבטאת בשני כיוונים שונים : מצד אחד אוהבים בלי סוף,ואם הבן זוג מעניק הכול אז יהיה ניסיון לתקן את המערכת ולסלוח על הבגידה מצד שני , עלול להיווצר מצב של "איך הייתי כ"כ עיוורת, הוא כ"כ היה צבוע איתי, שיקר לי לאורך כל הדרך, איך אוכל להאמין לי שוב" ועכשיו אחרי שדמעה חמה הגיבה בדרך שהיא הגיבה , דווקא כן יש לי מה לכתוב אז ככה בוביבה , באמת NEVER SAY NEVER מהבחינה שהכול תלוי בנסיבות אני חושבת שהאמון המלא שיש לך בחברך זה דבר מושלם, לצערי לא למדתי עד עכשיו להאמין באופן טוטאלי במערכת יחסים,בבן זוג , כל חיי למדתי מה זה לחשוד, ורק במשך ה18 חודשים האחרונים אני לומדת איך כן לתת אמון באנשים . הפחד שלי והחשדות שלי הביאו לסיטואציה שאיבדתי את מערכת היחסים שהייתה לי (כלומר,את התקופה היפה והאופטימית במערכת היחסים הזו , אח"כ כל מה שנותר זה חודשים מכוערים במיוחד). בעיניי את לא צריכה לחשוד ולהמשיך לתת אמון מלא כל עוד חברך הוכיח ומוכיח לך כל הזמן כי הוא אכן ראוי לכך. אני חושבת שאם הייתי בסיטואציה שבה הכול היה נראה מושלם בעיניי , הייתי מקבלת סטירה לפנים אם הייתי שומעת שחברי בגד בי ,אבל!!! כמו תמיד, הכול תלוי בקונטקסט, אם החבר/בעל היה בפגישת עסקים בחו"ל (כמו שאמרה לי השותפה המקסימה שלי) והוא ראה מישהי מושכת והזדמן לו סטוץ חד פעמי עם מישהי שאינו מכיר ולא בקשר איתה אז יש מצב לסליחה (וכמו ששותפתי אמרה : שיבוא וילמד אותי במיטה את התרגילים שהיא לימדה אותו) אבל אם חברי היה בקשר ממושך או אמר מילים כדוגמת המילים שציטטתי בהודעתי למעלה , אז הייתי מרגישה שבאמת הוא היה צבוע כל הזמן וזה היה מהווה בשבילי בסיס לשבירת האמון בו,ובמערכת אני חושבת שהייתי מצליחה להבין מדוע בן זוגי "רעה בשדות זרים" דווקא אם הייתה ביננו תקופה מתוחה וזה מה שהיה אצלי לפני כמה חודשים,אחרי שגיליתי את הבגידה של האקס, עשיתי מייד חשבון נפש עם עצמי והצלחתי להבין למה עשה זאת . כי אני באמת לא הייתי במקומות מסויימים בסדר וגם במקרה הזה עדיין כמו שראיתם היה לי ממש קשה לתת בו אמון , וזה נגמר ..
 
צינגול יקרה שלי,

נגע לי ללב מאוד את אשר כתבת, אך משהו אחד קטן שכתבת הציק לי מאוד וצרם לי לעין: "אחרי שגיליתי את הבגידה של האקס, עשיתי מייד חשבון נפש עם עצמי והצלחתי להבין למה עשה זאת . כי אני באמת לא הייתי במקומות מסויימים בסדר" ל-ע-ו-ל-ם אבל ל-ע-ו-ל-ם אל תיקחי על עצמך את האשמה שבגללה בגדו בך!!!!!!!!! את לא אשמה בכלום. גבר שבוגד - דינו לסל וחסל. אם בגדת בו - זה כבר משהו אחר. באם לא - זו תיהיה חוצפה מצידך להאשים את עצמך בבגידה שלו.
 
איזה מותק ועקבית את

מהרגע הראשון שהזכרתתי את צמד המילים "חשבון נפש" , את כ"כ עיקבית בדעה שאני לא צריכה לקחת את האשמה עליי אני לא לוקחת את מלוא האחריות עליי, אבל כשהכרתי בעובדה שגם לי יש חלק במה שקרה , אז זה גרם לי לחזור לקשר לבחור שאהבתי וזה גרם לי לסלוח במידה מסויימת בתחילה עכשיו אני יכולה לומר בלב שלם שלא הצלחתי להתגבר ולסלוח, ממש לא כשחזרתי אל הבן אדם הזה הוא העניק לי עולם ומלואו הוא היה נאמן,אוהב,סבלני , עמדנו להתחתן, הוא פינק , הוא התייחס אליי ממש יפה רק שהייתה בעיה-היו לי צלקות מהעבר שלנו. הכרתי אותו בגיל 16.5 ועד גיל 18.5 הקשר התבסס על מין, הוא הודיע מראש שהוא לא למחוייבות ואני הודעתי מראש שאני למחוייבות ובכל זה עשיתי צעד טיפשי ומתחתי את הקשר שבסוף רק הוביל לחוסר רצינות ואח"כ משקעים. חזרנו בגדול אחרי שנה וחצי , ולא האמנתי שהוא באמת שם, פחדתי פחדתי פחדתי פחדתי ממנו פחדתי שיפגע בי,ירחיק אותי שוב ומאז שחזרנו, הפחד ממנו גרם לי לעשות דברים טיפשיים ושתלטניים הפחד גרם לי לעושת דברים כמו להפנות לו סתם את הגב או לטרוק בפניו את הדלת ולא לדבר איתו שעות ואפילו סיטואציות שבה אני עושה לו פרצופים כי שלח SMS לידידה או לומר לא "אל תתכתב בבית במסנג'ר" כאילו...חחחחחחח הייתי צריכה לעבור ייסורים ומרורים ולעשות כ"כ הרבה פאשלות כדיי להבין איך כן מתנהגים במערכת יחסים אח"כ המשכתי למצבים כמו לומר "כשאני רואה אותך יש לי נאחס בעיניים" "אתה חסר עמוד שדרה" "תן לי את המספר של חבר שלך , ותתנדף לי מהחיים" אמרתי שאני הולכת למסיבה ונדלקת על אחרים הייתי פשוט כלבתה לא קטנה לצערי כל מה שנאמר נבע מהפחד שלי , מאימפולסיביות , מזכרונות כואבים וחרדות .. הוא כנראה לקח את זה לכיוון האחר והסתכל עליי אח"כ כמישהי שאולי רק רצתה את הכסף שלו .. שמעי אני מבינה אותו, התנהגתי אליו כמו סמרטוט , אז מה ....הוא יישאר , תגידי לי ?
 
תראי,

לעולם לא אצדיק בגידה. כן? לעולם (אלא אם הצד השני גם בגד, אבל גם זה מצב בו אני עדיין לא מצדיקה בגידה ב- 100 אחוז)? אין ספק שמה שפירטת פה היא התנהגות בלתי הולמת, פוגעת, מכאיבה, מעליבה ומשפילה. אני מניחה שהבחור הזה שלך כל כך נפגע שלא ידע איך להתמודד עם זה, אז הוא חיפש את הקרבה, השיחות, העיצות אצל מישהי אחרת, ועל הדרך הם גם עשו מה שעשו וזה פשוט יצא מהקשר ונגרר.
 
לא נורא

השתווינו אחד לשני בעשרה חודשים האחרונים של הקשר אני פשוט הייתי צריכה ללמוד ולהתחשל לקראת מערכות יחסים אבל יאללה זה שייך לעבר
 
נכון.

"אחרי שגיליתי את הבגידה של האקס...והצלחתי להבין למה עשה זאת"... גם לי המשפט הזה הכי צרם. אין. אין. אין. אין תירוץ בעולם שמתיר לבגוד. אני מאמינה שבכל קשר כל צד לוקח חלק בהצלחה שלו או בכישלון. אבל בגידה נעשית מתוך בחירה. כמו שפרידה/גירושין נעשים מתוך בחירה(אפילו שאני לא ממש בעד פרידה/גירושין). ויש מקום לפצל את הדרכים ולא לבגוד(יש גם מקום לעבוד על הקשר בכל הכוח אבל זה תלוי בנסיבות הקשר(נישואין/ילדים וכו'..)) עדיף לפצל את הדרכים והעיקר לא לבגוד(איזה פלא, יש זוגות רבים שמעדיפים להיפרד והעיקר לא לבגוד-זה נובע אני מאמינה מתוך כנות עצמית.. סה"כ בעניי בגידה היא יותר בגידה בעצמך..) בכל מקרה, אל תאשימי את עצמך(ואף אחת שלא תעשה זאת) בזה שהחבר/בעל בגד בך. אולי לכל אחד/אחת יש חלק בכך שהקשר שלה לקוי, אבל זה קשור לבחירות שלנו(איזה בנזוג?. התפשרות.?.. "עדיף זה מכלום"..) אבל אף אחת לא בגדה במקום החבר/בעל שלה. הוא בחר, הוא עשה(זה תקף לגבי שני הצדדים, זוהי רק דוגמא) הוא החליט על המעשה באותו רגע(סוף מעשה במחשה תחילה) האחריות היחידה היא מה גרם לנו לבחור דווקא בו?.. פה לכל אחד/אחת יש אחריות עצומה לאיך בעצם החיים שלנו ייראו.. בבחירות הראשונות שלנו. אדם אחראי לבחירות שלו, למעשים שלו, ולא לשל אחרים. ומכאן אחריות לאיך נראים החיים המשותפים עם הבן/בת זוג.
 

voguemaster

New member
האשמה מוטלת על הצד הבוגד

אבל אף אחד מאיתנו לא עצר לחשוב על הסיבות שגורמות לאדם לבגוד. בתכלס, כמו כל דבר במע' הזוגית, דרושים שניים לטנגו. במקרה של בגידה יכולות להיות מגוון עצום של סיבות לבגידה. אני יכול בקלות לדמיין מצב של בחור שפשוט לא אכפת לו מבת זוגתו אז הוא בוגד (אבל לקרוא לזה מע' זוגית זה קצת עיוות המציאות) ואני גם יכול בקלות לדמיין מצב של בחור שאשתו (לדוגמא) לא רוצה לשכב איתו, מתייחסת אליו כמו אל חרא ועושה לו את המוות. והכי גרוע, אם הוא יעזוב אותה אין מצב שהוא יראה את הילדים שלו יותר. במצב כזה, על מי אנחנו מטילים את האשמה ? אני אפילו לא יכול להביא את עצמי להאשים אותו במצב שכזה. יש דוגמאות פחות קיצוניות. נניח אישה שבאמת לא רוצה לשכב עם החבר שלה. וואלה, זה קורה. ירד לה ממנו לגמרי, לא רוצה להתקרב אליו, היא רק רוצה את הנוחות שלו. הוא מצידו מאוהב בה בטירוף אבל הוא מאוכזב ומדוכא. ואז מגיעה לה עלמת חן, יש ביניהם כימיה ובסוף הם שוכבים. על מי מוטלת האשמה ? על הגבר שלא עזב את החברה שלו כדי למצוא לעצמו מע' יחסים נורמלית או על החברה שלו שירד לה ממנו לגמרי ולא עזבה אותו כדי לשחרר את שניהם ? ואולי נטיל את האשמה על שניהם ?? לבוא ולהגיד שהאשמה מוטלת רק על הצד הבוגד זו אטימות. יש מגוון כ"כ גדול של אפשרויות לבגידה וסיבות לבגידה שלבצע הכללה זה דבר לא נכון בעליל. מה גם, ממתי אנשים בכלל מנסים להבין את הצד הבוגד או לראות האם הצד הנבגד היה לא בסדר ? אף פעם!! הרי ברור לגמרי מי אשם, למה שבכלל נחפש אשמה בצד הנבגד ?? מרוב שאנשים הפכו למתוכנתים ע"פ נורמות חברתיות הם לא עוצרים לבדוק ולבחון מחדש את ה"אמיתות" שהחברה הכתיבה להם כ"כ יפה. כולם מתוכנתים כ"כ יפה כמו כבשים. זה פשוט נהדר. אולי אחוז אחד מהאוכלוסיה הולכת ובוחנת מחדש את הערכים, את התכתיבים ואת אמות המוסר שהחברה מכתיבה לנו. נו שוין, שיהיה. אני אתן דוגמא אישית - כשהייתי באוניברסיטה שכבתי עם אישה נשואה. אחרי שהילדה שלה נולדה (בזמנו הייתה בת 4), קשר הנישואין שלהם התדרדר לרמה של שנאה הדדית וטינה רבה. הם חיו ביחד לשם הנוחות בלבד. האם האשמה מוטלת רק עליה שהלכה ומצאה מישהו שיתייחס אליה יפה (ולא ירביץ לה, אגב ?) או שחלק מהאשמה מוטל עליו ? שלא עזב כשהמצב הפך לחרבנה או שהתנהג אליה כמו אל זפת אורגנית מצויה ?? נראה לי שאצל שניהם, אבל זו רק דעתי.
 

ס א ט י ן

New member
אמון זו מילת המפתח לקשר...

בלי אמון האהבה תעלם מאד מהר ובמקומה יבוא התיאוב.... חייבים לסמוך על בן הזוג. חייבים להרגיש את תחושה הביטחון הזאת. אחרת מה הקשר שווה בכלל?... לסלוח על בגידה מבחינתי זה כמעט בלתי אפשרי. בן אדם שבוגד לא אוהב. איך אפשר להיות עם מישהו שלא אוהב אותך?
 
למעלה